אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה ד
וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון בחמשים זוז, וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב בדמים, ואחר שנתחייב שמעון בנ' זוז אלו היה לו יין או בהמה או עבד וכיוצא בהן משאר המטלטלין והיה רוצה למכרן ואמר לו ראובן מכור אותו לי בנ' זוז שיש לי בידך דמי המכר ואמר לו הן קנה ראובן המטלטלין בכל מקום שהן ואע"פ שלא משך ולא הגביה שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא הצריכו בו משיכה, אבל אם היה לו חוב עליו שלא מחמת המכר ואמר לו מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ורצו שניהם לא קנה עד שיגביה או ימשוך דבר שאין דרכו להגביהו או יקנה באחד מהדרכים שהמטלטלין נקנין בה.
השגת הראב"ד וכן ראובן שמכר וכו' א"א דבר זה אין לו שורש לענין קניה אלא לגבי מי שפרע, ואע"פ שהרב ז"ל מפרש כך בקדושין על משנת החליף שור בפרה אנו לא שמענו אלא דמי שור שאינם ידועים למוכר את הפרה שגם זה מילתא דלא שכיחא עכ"ל.
אבל אם היה חוב וכו', א"א ואפי' למי שפרע עכ"ל, המ"מ ביאר דברי הרמב"ם במה שמחלק בין סתם מלוה למלוה מחמת מכר משום דהוי כאילו החליף פרה בשור, וכבר תמה הלח"מ דהא כתב הרמב"ם להדיא משום דהוא דבר שאינו מצוי, וגם המ"מ בעצמו כתב זה הטעם ודחק הלח"מ ליישב ד' המ"מ עיין בדבריו שהם דחוקים באמת, אבל עיקר דברי המ"מ מוכרחים שבזה נוכל לבאר דעת הראב"ד שהם צריכים ביאור שכתב שדבר זה אין לו שורש לענין קניה אלא למי שפרע, וקשה דהא אח"כ במלוה שלא מחמת מכר השיג דמלוה אינו קונה אפי' למי שפרע, ואמאי מהני מלוה מחמת מכר למי שפרע, וכדעת הראב"ד כן הוא שיטת המ"מ בעצמו שהכריע בפ"ז הל' ד' וכתב דשיטת האחרונים ז"ל עיקר וכאן במלוה מחמת מכר ביאר דעת הרמב"ם ולא הכריע כד' הרמב"ן והרשב"א, ולכן ע"כ מוכרחים אנו לסברא זו לחלק בין מלוה סתם למלוה מחמת מכר, דמחמת מכר אין לו דין מלוה משום דהוי כאלו מכר לו הפרה בעיקר המכר והיינו בהשור, ולדברי המ"מ ע"כ צריך לאוקמי דאכתי השור קיים בעת מכירת הפרה, אלא דמ"מ ע"כ צ"ל דלא הוי חליפין ממש דא"כ לא היה צריך להא דהוי דבר שאינו מצוי, וזהו משום דאמרינן דמלוה מחמת מכר הוי כמו דמים בעין אבל אינו חליפין דעכ"פ לא החליף שני החפצים זה ע"ז, ולכן מבואר שהמ"מ רצה לבאר כאן שיטת הרמב"ם אף לפי ההלכה לשיטתו שחולק בפ"ז על שיטת הרמב"ם בעיקר דין מלוה במכר, אבל בדעת הרמב"ם ודאי א"צ לזה כלל, דמהני מלוה לקנין וקנה משום דבר שאינו מצוי.
ובטעמא דמילתא דיש אפשרות לומר דהוי כאילו החליף שור בפרה נראה ע"פ דברי הנתיבות סי' ק"צ סק"ז שמצאתי הכרח לדבריו בתשובת הרי"ף הנדפס מחדש סימן מ"ד שהמוכר לחברו ולא שילם הלוקח את הדמים כלל בטל המקח אפי' היכי דלא עייל ונפיק אזוזי א"כ שפיר מובן סברת המ"מ דכיון שאם לא ישלם הקונה יתבטל המקח שייך לומר דהוי כאלו החפץ בעין אלא דמ"מ חליפין ממש לא הוי דכיון דעכ"פ עתה שמוכר לו חפץ בהחוב א"כ הרי לא נתבטל המקח וליכא חליפין רק דלא נוכל לומר דהוי מלוה שאינה בעין ולא נתן לו כסף דהא אם לא יתקיים המכר יתבטל מכר הקודם ונהנה כמו מדמים בעין.