אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה ב
החליף חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך את הטלה לא קנה שאין כאן משיכה גמורה וכן כל כיוצא בהן.
כתב המ"מ בשם הרשב"א דדוקא חמור שאינו ראוי ליחלק, אבל פרה וטלה בכור חטים קנה חטים כנגד הפרה, והוכיח מהמוכר י' שדות דאם לא נתן דמי כולן קנה כנגד מעותיו, והקשה הלח"מ אמאי לא קנה הכל דהא קיי"ל דערבון כנגד כולו קונה, עיין מה שכתב לתרץ ודבריו אינם מבוארין ועמש"כ בפ"א, ונראה דיש חילוק בין דין חליפין לדין כסף דאף דהכא מיירי בחליפין שוה בשוה כמבואר בהלכה א' דאפי' יין בשמן קנה מ"מ גם חליפין שוה בשוה אינו בתורת כסף אלא מדין חליפין מקרא דועל התמורה כמש"כ ר"ת בתוס' ב"מ דף מ"ז, וטעמא דלא דמי כסף לחליפין הוא משום דבקנין כסף כשנותן לו מקצת כסף בתורת קנין או בתורת תחלת פרעון כבר נגמר הקנין, ועי"ז שזכה בהחפץ הקונה נתחייב לשלם כל הכסף כדתנן הזהב קונה את הכסף ומפרשינן מחייב את הכסף, אבל כשהחליף חמור בפרה וטלה כשמשך בעל החמור את הפרה הרי לא קנה בזה את הטלה אף אם היה בעל הפרה קונה את החמור, דלא מצינו בקנין חליפין שיהיה חוזר הקנין מדין חליפין, וכמו אם ימכור חמור בפרה ולא ימשוך את החמור אלא יקנה אותו בקנין סודר לא יקנה הלה את הפרה, והטעם דעיקר החליפין כבר נעשה ע"י חליפי החמור בהסודר והפרה אינו אלא מדין פסיקה שנתחייב ליתן לו הפרה משום פסיקת המכירה, ועיין במש"כ בפ"ו הל' ה' דלדעת הר"ן יכול ליתן לו דמים בשויו של הפסיקה וגם בלא דברי הר"ן אפי' אם נימא שהוא מחוייב ליתן כמו שפסק אבל עכ"פ אכתי לא קנה ואינו אלא מחוייב ואם ימכור הטלה לאחר שיקנה במשיכה לא יוכל להוציא מיד הלוקח ולא יתן אלא דמים, וכיון דכשהחליף לו חמור בפרה וטלה הרי רצה דוקא להחליף, שכשיקנה הלה את החמור יקנה הוא את הפרה וטלה, ולכן לא שייך כאן קנין ערבון.