אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ז
היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפי' היו ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר וקבל עליו המוכר למכור והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו של מוכר, אם אמר לו כור בשלשים סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה הואיל ועדיין הפירות בכליו ולא גמר כל המדה וכליו של מוכר אינו קונה ללוקח אע"פ שהוא ברשות הלוקח. ואם אמר לו כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה, שכיון שפסקו הדמים על כל סאה וסאה כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא ברשות הלוקח ואילו לא היה הפירות בכליו של מוכר כיון שהן ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמו שבארנו.
השגת הראב"ד היו הפירות בסמטא וכו' א"א ערבוב דברים אני רואה בכאן שלא פי' לאיזה כלי עירה והוא עוסק ובא לתוך כליו של מוכר כמ"ש בתחלת דבריו, וא"כ אפי' מדד כל הכור לא קנה ואפי' בסמטא ולא אפי' הכניסן לרשות לוקח באותו כלי, אבל לא היה לו לכתוב למעלה לתוך כליו של מוכר אלא אפי' לתוך כליו של לוקח הואיל ואמר לו כור בשלשים לא קנה ראשון ראשון אבל אם אמר לו כור בשלשים סאה בסלע והוא בסמטא ומערה לכליו של לוקח ראשון ראשון קנה לו כליו עכ"ל.
לבאר דברי הרמב"ם נביא מקודם דברי הרי"ף במה דאמר בגמ' בב"ב דף פ"ו רב ושמואל דאמרי תרווייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה, כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה, כתב ע"ז הרי"ף וז"ל משכחת לה בסמטא א"נ ברשות לוקח והוא דאיתניהו בכליו דמוכר דאי ברה"ר הא קיי"ל דאין כליו של לוקח קונה ברה"ר, ואי ברשות מוכר הא קיי"ל נמי דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, ואי ברשות לוקח וליתנהו בכליו דמוכר הא קאמר ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ואע"פ שלא מדד הילכך לא משכחת לה אלא כדאמרינן עכ"ל, והרא"ש מפרש בדעת הרי"ף דגם אח"כ נשארו בכליו של מוכר ומ"מ כשאמר כור בשלשים סאה בסלע קנה ראשון ראשון, וכתב בזה הב"י דבשביל דמדד הוי כאילו אמר זיל קני, וסובר דזיל קני מהני גם בכליו של מוכר ברשות לוקח והרא"ש בעצמו חולק ע"ז וסובר דזיל קני לא מהני אלא בכליו של לוקח ברשות מוכר דכיון דנתן לו רשות להכניס כליו קנו כליו, אבל בכליו של מוכר לא נעשה בשביל זה הכלי שאול לו, אכן הנמוק"י כתב דמיירי שימדוד בכליו של לוקח, ואף שכתב זה בשם הריטב"א משמע דדעתו לפרש כן דברי הרי"ף, וכן כתב הט"ז, ובאמת מוכח כן מדברי הרי"ף עצמם דהא כתב דאי ברה"ר הא קיי"ל דאין כליו של לוקח קונה ברה"ר ואי ברשות מוכר הא קיי"ל נמי דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, והא לא הזכיר כלל כליו של לוקח וע"כ דהדבר ברור דסוף הקנין ודאי היה בכליו של לוקח, והרי"ף מבאר רק דלפני מדידה ע"כ היו הפירות מונחים בסימטא או ברשות לוקח ובכליו דמוכר דאי ברה"ר גם אחר המדידה לא יקנה ואי ברשות לוקח ובלא כליו דמוכר גם לפני המדידה כבר קנה הלוקח, אבל עכ"פ אחר מדידה בודאי נתנו בכליו של לוקח ולכן הוכיח הרי"ף בפשיטות מדין כליו של לוקח ברה"ר וברשות מוכר.
והנה הט"ז הקשה דברי הנמוק"י אהדדי שכתב כאן גבי כור בשלשים וז"ל מדאיצטריך מדידה צריך לומר דאיירי בסימטא או ברשות של שניהם דאי בכלים דלוקח וברשות לוקח לא צריך מדידה וכו', אלא ודאי כדאמרן שמודד המוכר לתוך כליו של לוקח העומד בסמטא וכו' ולמעלה גבי ארבע מדות כתב דאפי' בסימטא אם פסקו דמי הפירות ונתן אותם המוכר בכליו של לוקח אפי' בלא מדידה קנה לוקח, וכתב הט"ז דמה שהביא אח"כ בשם הריטב"א חולק על מה שכתב למעלה, ולדעתי הוא דוחק גדול לומר כן דהא הנמוק"י כתב בסתם ולא הזכיר שהוא מחלוקת, אלא דבאמת לא קשה כלל דמש"כ הנמוק"י מקודם דא"צ מדידה היינו כשקודם היו מונחים כל הפירות בכליו של לוקח בסימטא דאז קונה בלא מדידה כיון דעכ"פ נמצא לבסוף שיש כאן כור, והכא מיירי שהפירות היו מונחים בסמטא דעדיין לא קנה הלוקח והמוכר מודד לתוך כליו של לוקח דאז לא נוכל לומר דראשון ראשון קנה כיון דקפיד אמכירת כל הכור.
ומה שכתב הנמוק"י דאי בכלים דלוקח וברשות לוקח לא צריך מדידה אף דה"נ בכה"ג בכלים דלוקח ובסמטא אין צריך מדידה, יש לומר דלא כתב דבסמטא קנה בכליו דלוקח אלא אם נתן אותם המוכר דאז סלק עצמו מהסמטא וקנו כליו של לוקח, אבל אם נתנם אחר לא קנה הלוקח כיון שמקודם הניח המוכר פירותיו ונעשית הסמטא כרשותו, אבל בכלים דלוקח וברשות לוקח לא צריך מדידה אפי' נתנם אחר, ומה שכתב אח"כ אלא ודאי כדאמרן שמודד המוכר לתוך כלי של לוקח העומד בסמטא זהו כשכל הפירות מונחים בסמטא כמו שכתב אלא שעכשיו מודד ונותן בתוך כליו של לוקח, וכיון דקפיד אמכירת כל הכור ע"כ צריך שיגמור המדידה וכמו שכתבנו.
אלא דמ"מ אינו מבואר מה שכתב דאי בכלים דלוקח וברשות לוקח דלמה צריך תרתי דהא ברשות לוקח לבד סגי אם אין הפירות בכליו של מוכר כמו שכתב הרי"ף וכמו שמוכיח מהא דתניא ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח, וצריך לומר דלא נחית הריטב"א כאן לומר דברשות לוקח לבד לא סגי אלא לפי"מ שכתב מתחילה דמיירי בסימטא ובמודד לתוך כליו של לוקח, ולכן כתב דאי בכליו דלוקח וברשות לוקח וכונתו שהיו הפירות ברשות לוקח ומדד לתוך כליו של לוקח, ומה שכתב לא צריך מדידה היינו דכבר קנה תיכף כשקבל עליו מוכר עוד קודם שמדד לתוך כליו של לוקח וזהו ממש כדברי הרי"ף, רק דמה שכתב אח"כ ואי ברשות לוקח ובכליו של מוכר נמי לא קנה לוקח, ע"כ אין כונתו שמדד לתוך כליו של מוכר דלא היה צריך לומר דלא קנה אלא להיפוך דקנה כבר קודם מדידה, אלא בזה כונתו דאם היה מעיקרא ברשות לוקח ובכליו של מוכר והיה יכול לומר כמש"כ הרי"ף דהיה ברשות לוקח ובכליו דמוכר ואח"כ מדד לתוך כליו של לוקח רק דנקט חדא מינייהו שכתב הרי"ף דמשכחת לה בסימטא ומדד לתוך כליו של לוקח.
ונתבאר לנו דדעת הרי"ף להעמיד הא דכור בשלשים כמש"כ הריטב"א דהיו בסמטא ומדדן לתוך כליו של לוקח או שהיו ברשות לוקח ובכליו של מוכר ואח"כ מדדן לתוך כליו של לוקח, ובדעת הרמב"ם לא משמע דכונתו דאחר המדידה נתן לכליו של לוקח, אף שהסמ"ע והט"ז מפרשים כן דהא לא הזכיר כלל כליו של לוקח.
והנה המ"מ מפרש דהפירות מונחים אחר המדידה בכליו של מוכר והביא ע"ז דברי הרי"ף וכתב וז"ל נוטים דבריו לדברי המחבר אלא דאפשר דטרם מדידה קאמר, אבל בשעת מדידה לכליו של לוקח הוא מודד עכ"ל, וזהו כשני הפירושים של הרא"ש והנמוק"י שהבאנו, אכן המ"מ מפרש בטעמו של הרמב"ם משום דהמדידה קונה אבל הגר"א בחו"מ סי' ר' ס"ק כ' הלך בדרך המ"מ וכתב בטעמו משום דהלוקח קונה ע"י כליו של מוכר דהוי כמקנה לו כליו וכתב דמה דאמר במודד לתוך קופתו היינו לתוך קופתו של המוכר, דע"כ המודד הוא המוכר דאם הלוקח קונה במשיכה [והגר"א הביא זה מד' הרמ"א בשם הטור, ותמיהני דלמה לא הוכיח מד' הרמב"ם בהל' ה' דמבואר להדיא שאם מדדן הלוקח קנה ראשון ראשון בהגבהה] וא"כ גם לתוך קופתו הוא נמי של מוכר, ולכאורה דבריו אינם מיושבים דא"כ מה קאמר ר' אסי מודד לתוך קופתו מימרא בעי דהא ודאי אינו מילתא דפשיטא דכליו של מוכר יקנו ללוקח, ורוב הראשונים חולקים ע"ז וכמש"כ הרא"ש בטעמא כמו שאביא דבריו בהלכה י' אלא דיש ליישב דבריו דכיון דר' אסי אמר מדד והניח ע"ג סמטא קנה, מוכח דעיקר החדוש דסמטא מהני לקנין, והמודד לתוך קופתו של מוכר אם רק אפשר להשאיל עי"ז קופתו ללוקח אין כאן חדוש דבסמטא מהני לקנין דכליו של אדם ודאי קונים בסמטא.
אכן בעיקר ביאורו של הגר"א בהלכה זו דטעמא דקנה הלוקח הוא משום דכליו של מוכר קונה ללוקח משום דהקנה לו כליו קשה לבאר לפי"ז דברי הרמב"ם שכתב שכיון שפסקו הדמים על כל סאה וסאה, כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה, ומוכח דלא נגמרה מכירתה בעת שהיו הפירות בהסאה אלא מעת שיערה אותה, ואין לומר דהכונה ויערה אותה היינו לכליו של מוכר דא"כ יש כאן שלשה כלים והרמב"ם לא הזכיר אלא ב' כלים והוא במה שכתב ואפי' היו ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר וקבל עליו המוכר למכור והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו א"כ היו הפירות מקודם בכליו של מוכר ואח"כ מדד המוכר בכליו, וא"כ כל סאה שיערה היינו שיערה מהכלי שמדד, ומה שלא קנה ע"י כליו של מוכר אף דמוכח בהלכה י' דדעת הרמב"ם דכליו של מוכר קונים ללוקח, זהו מהאי טעמא גופא דכיון שמדד המוכר בכליו והערה אותם ע"ג קרקע לכן לא קנה בכליו וכמש"כ הגר"א דזהו טעמא דמתני' דמדד ולא משך לא קנה ומוכח דאף שכבר מדד בכליו מ"מ כיון שמדד ע"מ שיערה אותן לא קנה הלוקח, ולפי דברי הגר"א ע"כ צריך לומר דמה דקנה הלוקח בהיתה המדה של אחד מהן זהו במדד המוכר במדה שלו והניחם בהמדה ע"מ שיבוא הלוקח ויקח מהמדה לכליו דאז השאיל להלוקח המדה שלו, אבל במה שמדד ע"מ להערות ע"ג קרקע לא קנה, ואף דאם נפרש ויערה אותן הוא ע"ג קרקע קשה לשון הרמב"ם במה שכתב מקודם הואיל ועדיין הפירות בכליו ולא גמר כל המדה ומוכח שלא הערה אותן מכליו יש לומר דכונתו הואיל ועדיין נמצאו הפירות מהכור בכליו שלא גמר כל המדה והיינו שמקצת הפירות מהכור עוד בכליו ואף שהפרישה נחית לזה ואינו רוצה לפרש כן, אבל לדעתי פשוט דלשון כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה אינו שיתן עוד פעם בכליו, ועוד דאם עיקר הקנין הוא במה שיערה את הפירות לכליו א"כ העיקר חסר והיה צריך לכתוב בפי' ויערה אותן לכליו.
לכן נראה דהרמב"ם מפרש הא דרב ושמואל שהיו בסימטא או ברשות לוקח ובכליו של מוכר ושמדד המוכר בכליו והערה אותן ע"ג קרקע וסובר הרמב"ם דמדד והניח ע"ג סימטא קנה וכדעת ר' אסי ולא כדאמר ר' זירא דדוקא במודד לתוך קופתו, ואף דבגמ' משמע דהמסקנא הוא דמדד והניח ע"ג סימטא לא קנה וכן כתבו הראשונים, אבל באמת אין הכרע כלל בגמ' שצריכין אנו לפסוק כן להלכה דהגמ' בעי רק אם קיבלה ר' זירא מר' אסי דאמר דודאי לא אמר ר' יוחנן במודד לתוך קופתו דזהו פשיטא או לא קבלה ופשיט מדר' יעקב אמר ר' יוחנן דפליג על ר' אסי וסבר דמדד והניח ע"ג סימטא לא קנה, וא"כ אם נבוא להשוות שני המימרות ע"כ אנו צריכין לומר דמר שמע במודד ע"ג קרקע ומר שמע במודד לתוך קופתו, ולכן פשיט הגמ' דגם ר' זירא יש לו יסוד לומר דלא שמע רבי אלא במודד לתוך קופתו, אבל עכ"פ ר' אסי הא קאמר להדיא דבמודד ע"ג קרקע אמר ר' יוחנן דקנה ומסתבר דר' אסי רב גובריה מר' יעקב דר' אסי מצוי הרבה בש"ס דאמר בשם ר' יוחנן ור' יעקב אינו מצוי כלל.
ומצאתי דמוכח להדיא בפיהמ"ש דפסק כר' אסי דמדד והניח ע"ג סימטא קנה דבגמ' פריך עלה מהא דתנן מדד ולא משך קנה מאי לאו בסמטא ודחי לא ברה"ר, ושו"ט בגמ' לאוקמי מתני' בהכי, וכתב הר"י מיגש דכיון דמסקינן דר' יוחנן אמר במודד לתוך קופתו א"כ מתני' כפשטה בסמטא, והרמב"ם בפיהמ"ש כתב וז"ל ואלה הפירות שמדברת בהן המשנה בכאן הן ברה"ר ולפיכך כשמדד ולא משך קנה ואפי' היה אותו הדבר בכליו של לוקח וכו', אבל אם היה אותו הדבר בסמטא קנה, וע"כ דמה שכתב שאם היה אותו הדבר בסמטא אינו דוקא אם היה בכליו של לוקח אלא דמקודם גבי רה"ר כתב דאפי' היו בכליו של לוקח, דהא בגמ' מבואר להדיא דמיירי במדד והניח ע"ג קרקע וכמו שפי' רשב"ם וכמש"כ הגר"א, וא"כ כשהוצרך להעמיד דוקא ברה"ר אבל בסמטא קנה זהו להדיא כר' אסי משום דפסק כוותי' וזה אין להקשות דהא ר' זירא ור' יעקב הוו תרתי לגבי דר' אסי דז"א דר' זירא לא אמר אלא שמא לא שמע רבי וספיקו אינו מוציא מידי ודאי של ר' אסי והגמ' דפשיט דלא קבלה מיניה הוי רק לגבי זה דא"ל ר' אסי דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתתא והיינו שאין מקום להסתפק בזה, ע"ז פשיט בגמ' ממימרא דר' יעקב דיש מקום להסתפק, אבל עכ"פ ר' זירא לא אמר אלא כמסתפק ור' אסי ר' יעקב ודאי הלכה כר' אסי דהוא אלים טפי בתלמודא וכמש"כ.
והנה הר"י מיגש כתב בהא דאמר לא ברה"ר וז"ל והאי מימרא דחייא הוא וליכא למיסמך עלה אלא אהאי דאמרינן לעיל כאן במודד לתוך קופתו קנה כאן במודד ע"ג קרקע לא קנה הוא דסמכינן והכי מסקנא דשמעתא מדאמר דכליו של לוקח קונין לו בסמטא ואי ס"ד מדד והניח ע"ג קרקע בסמטא קנה כדאמר ר' אסי למה לי כליו של לוקח בלא"ה נמי הא אמרת הניח ע"ג קרקע קנה אלא לאו ש"מ דבמודד לתוך קופתו הוא דקנה עכ"ל, וכדברי הר"י מיגש כתב רבינו גרשום בהא דאמר ר"פ ולא פליגי כאן ברה"ר כאן בסמטא וכו' ה"נ מסתברא דא"ר אבהו אמר ר' יוחנן כליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניח, וכתב ע"ז והאי דקאמר ליה ר' זירא לר' אסי שמא לא שמע רבי וכו' משום דס"ל לר' זירא כר' אבהו אמר ר' יוחנן, ור' אסי אמר אפי' בלא כליו ס"ל לר' יוחנן דבסמטא קנה עכ"ל, וזה לכאורה קושיא גדולה על הרמב"ם דכיון דר' אבהו נמי סבר כר' יעקב א"כ כוותייהו הלכתא לגבי ר' אסי, אלא דבאמת הרמב"ם ג"כ פסק בהלכה א' מימרא דר' אבהו דכליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה לו, ולא קשה כלל על שיטת הרמב"ם דסובר דמה דקיי"ל כר' אסי דמדד והניח ע"ג סמטא קנה זהו במדד המוכר דאז נעשה הסמטא רשותו של לוקח בדעתו, אבל אם הכניס המוכר פירותיו בסמטא בסתם ואח"כ נתרצה למכור ודאי לא קנה הלוקח, ואפי' מדדו אחר והניח ע"ג סמטא נמי אפשר דלא קנה לוקח דלא נעשה בדעתו של מוכר מקום הסמטא בשביל הלוקח, ובכליו של לוקח אפי' הכניס המוכר שם פירותיו קודם שנתרצה למכור, כיון שנתרצה למכור קנה לוקח כמו ברשות לוקח דתניא כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח, א"כ לא מוכח כלל מר' אבהו דפליג על ר' אסי והוא מבואר בפשיטות.