אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה ט

הלכה ו

בד"א כשהיו אותן המטלטלין צבורין באותה קרקע אבל אם היו במקום אחר צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אגב קרקע, אפי' היו אותן המטלטלין במדינה אחרת ואמר לו קנה אותם על גבי קרקע פלונית, כיון שקנה הקרקע נקנו המטלטלין אע"פ שאינן צבורין בתוכה, ואם לא אמר קנה אגב קרקע לא קנה, וקרקע כל שהיא קונין על גבה כל מטלטלין שירצה.
השגת הראב"ד, אגב קרקע לא קנה א"א זה ההפרש שכתב בין צבורין לשאינן צבורין אינו מחוור דשמעתא לא מיחזיא אלא לעולם אגב וקני בעינן אפי' בצבורין בה דאי לא היכי פסקיה למילתא ואמר והלכתא אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן, והא זימנין דצבורין בעינן ואגב לא בעינן עכ"ל.
המ"מ מפרש דמה דבצבורין לא בעינן אגב וקני הוא משום דבצבורין קני מטעם חצר והביא הכ"מ שכן מפרש גם הר"ן והקשה ע"ז דא"כ היה לו לחלק ולומר דדוקא בחצר המשתמרת קני, ובזה כ' הכ"מ דסמך על מש"כ במק"א, אלא דבעיקר מילתא כתב דאין הטעם משום חצר אלא משום דכשאין צבורין צ"ל אגב וקני להודיע שעם הקרקע הוא מקנה המטלטלין, אבל כשהם צבורין הענין עצמו מוכיח, ונראה דדברי הכ"מ מוכרחין ומקודם עלינו להקדים דאפי' לפי' המ"מ והר"ן דמה דסובר הרמב"ם דבצבורין לא בעינן אגב וקני זהו מטעם חצר מ"מ במה דמיבעי מעיקרא בגמ' אי בעינן צבורין ע"כ דאין הכונה דליקני מטעם חצר דהא בעי זה על עיקר דין אגב דמתני' וע"כ דכדבעי לומר דבעינן צבורין היינו דבדין אגב בעינן צבורין ונ"מ היכי דלא קני מטעם חצר והוא באינה משתמרת, והאבעיא ע"כ דלא כר"פ בפ"ק דב"מ דבדעת אחרת מקנה קני אפי' בחצר שאינה משתמרת, ומש"כ הר"ן בדעת הרמב"ם שכתב דבצבורין לא בעי אגב וקני דזהו מטעם חצר כונתו משום דלא מצינו בגמ' שני דיני אגב וכיון דמסיק דלקנות באגב צריך שיאמר לו קנה אגב קרקע א"כ מנלן לחלק בין צבורין לאינם צבורין, ולכן ע"כ מה דלא הצריך שיאמר אגב וקני בצבורין זהו משום דקונה מדין חצר בלא דין אגב, ולזה הקשה הר"ן דהו"ל לפרש דדוקא בחצר המשתמרת.
אכן כל זה לדברי הר"ן אבל לדברי המ"מ שמפרש דמה דאמרו בגמ' והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן דהיינו דבאין צבורין בעינן אגב וקני, והגמ' ע"כ מיירי בחצר שאינה משתמרת דאל"כ היכי הוי ס"ד לומר דבעינן צבורין דא"כ למה לי אגב הא קני מטעם חצר, וא"כ ע"כ אנו מוכרחין לדברי הכ"מ דבצבורין לא צריך לומר אגב משום דכל מה דצריך לומר אגב וקני היינו שיהיה מוכיח שמקנהו אגב קרקע, ולכן בצבורין הענין בעצמו מוכיח.
והנה הריב"ש הביאו הלח"מ הוכיח כדברי הרמב"ם מהא דר"ג וזקנים דהא לא אמר אגב, וכתב הריב"ש כהר"ן דהוא מטעם חצר ומשום דבדעת אחרת מהני אף בחצר שאינה משתמרת כדאמר ר"פ בפ"ק דב"מ, והקשה הלח"מ דהא הרמב"ם בפ"ד מה' זכיה פסק דלא כר"פ ודחק הלח"מ לומר דבמקנה מטלטלין אג"ק מהני קנין חצר אף באינה משתמרת בדעת אחרת מקנה, ורצה הלח"מ לצרף כאן קנין חצר עם קנין אג"ק ובעצמו כתב שזהו דוחק. ובאמת אין מקום לצרף שהם שני קנינים שאינם שייכים זל"ז. לכן נראה דמהא דר"ג וזקנים בודאי מוכח כדעת הרמב"ם דכיון דפסק דלא כר"פ א"כ ע"כ אג"ק הקנה להם. וקשה דהא לא אמר שיקנו אג"ק וע"כ דהיכי שהם צבורין לא בעינן אגב וקני דמטעם חצר א"א דהא היה חצר שא"מ כדאמר בפ"ק דב"מ.
ואף דבקדושין בעי בגמ' להוכיח דלא בעינן צבורין מהא דר"ג דאמר ומקומו מושכר לו ומשני כי היכי דלא לטרחינהו ולא משני משום דלא אמר אגב יש לומר דזהו מקודם דבעי אי צריך אגב ולמסקנא דצריך אגב היכי דאין צבורין באמת לא צריך לשנוייא דכי היכי דלא לטרחינהו. אכן אינו מוכרח דצריך לזה דאפשר דאינו מיושב לומר דמשו"ה אמר ומקומו בשביל דלא אמר שיקנו אג"ק דכיון דמשמע דהגמ' סובר דאיכא דיוקא במה דאמר ומקומו שהשכיר מקום התבואה שהיה בתוך ביתו כמבואר שם. שהיה יכול להשכיר בשדהו. וא"כ אינו מיושב בזה דלא אמר שיקנו אגב קרקע דהא עכ"פ היה יכול לומר שיקנו אג"ק. אח"כ ראיתי להגר"א ז"ל בביאורו לחו"מ סי' ר"ב שכתב וז"ל ואתייא מתני' דמ"ש כפשטה דל"ק אגב ולכן אמר ומקומו בדוקא עכ"ל וזהו כמש"כ בתחלה. עכ"פ מכיון דר"ג לא אמר שיקנו אגב מוכח דבצבורין לא צריך אגב וקני ומדין אגב ולא מדין חצר וכד' הכ"מ וכנ"ל.
אכן עלינו לבאר דעת הראב"ד דצריך ישוב במה שחולק על הרמב"ם דהא דבריו מוכרחין מהא דר"ג וזקנים. ונראה דאף דהראב"ד אינו סובר דבצבורין לא בעינן אגב וקני משום טעמו של הכ"מ שהענין מוכיח מצד עצמו דכונתו להקנות באגב. דבאמת אין זה מוכח כיון שהמטלטלין היו מונחים מקודם בקרקע זו א"כ מה מוכיח דכשהקנה הקרקע והמטלטלין היה כונתו להקנות המטלטלין אגב הקרקע אבל כשהשכיר מקומו בשעת ההקנאה בזה שפיר הוי כמו שאמר קנה מטלטלין אגב קרקע ועיקר השגת הראב"ד הוא משום דאינו מפרש כפי' המ"מ בהא דאמר בגמ' והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן ומפרש המ"מ דאגב וקני בעינן כשאינן צבורין. ולגירסת הראב"ד והמ"מ שגורסים להיפוך אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן עוד יותר מיושב פי' המ"מ דבצבורים לא בעינן אגב וקני ולא קשה כלל מה שהקשה הראב"ד דהא זימנין דצבורין בעינן ואגב לא בעינן, רק שהראב"ד מפרש כפשוטו דמסיק הגמ' דבעינן אגב וקני ולא בעינן צבורין, ולכן שפיר הקשה והוכיח דבכל גווני בעינן אגב וקני.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה