אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

כיצד המקבץ עצים או פשתן וכיוצא בהן ועשה מהן טעון גדול שאי אפשר להגביהו אינו נקנה במשיכה שהרי אפשר להתיר האגד ולהגביהו עץ עץ וכן כל כיוצא בזה, אבל אם היה טעון של אגוזים או של פלפלים או של שקדים וכיוצא בהן והיה גדול שאין אחד יכול להגביהו הרי זה נקנה במשיכה שאם יתירו יתפרד ויהיה לו בו טורח גדול וכן כל כיוצא בזה.
השגת הראב"ד כיצד המקבץ עצים או וכו', א"א זהו שאמרו הלוקח פשתן לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ומפרש לה בהגבהה וכן עיקר מיהו לא צריך להתירו ולהגביהו עץ עץ אלא אע"פ שהוא טורח עליו להגביהו שלם ותאמר אין דרכו בהגבהה אפילו הכי ניחא ליה בהגבהה טפי ממשיכה משום דמשמט עכ"ל.
בגמ' אמרו שאני פשתן דמשתמיט והרמב"ם מפרש דאפשר לשמטו ולכן אפי' הוא גדול דרכו בהגבהה בשביל שאפשר להתיר האגד, והראב"ד מפרש דמשתמיט כשימשכו את הטעון ישתמטו ממנו הוצני הפשתן, ולכן ניחא ליה טפי בהגבהה, ולפי' הראב"ד צ"ל שאינו גדול כ"כ שאין באפשרי להגביהו אלא שהוא טורח להגביהו ולכן בשביל דמשתמט ניחא ליה טפי בהגבהה אבל אם אי אפשר להגביה לא אמרינן דבשביל דמשתמט לכן ניחא ליה יותר להתיר הקשר ולהגביה מעט מעט דעכ"פ ניחא ליה יותר למשוך ומעט ההוצנים שישתמטו מהטעון יקח אותם, ולכן פי' הראב"ד שעכ"פ אפשר להגביהו שלם רק שהוא טורח, ולפי"ז יהיה מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד להלכה דאם היה טעון גדול שאי אפשר במציאות להגביהו אז להראב"ד נקנה במשיכה, והמ"מ לא הזכיר שיצא מחלוקת זו להלכה וכתב ומש"כ הר"א ז"ל שאם הגביה כל הטעון שלם קנה בכך פשוט הוא, והיינו דהרמב"ם אינו חולק ע"ז לומר דדבר שאין דרכו להגביה אינו נקנה בהגבהה, דלא אמרינן אלא דדבר שאין דרכו להגביה נקנה במשיכה, וגם הראב"ד לא כיון להשמיענו זה בתורת חידוש דנקנה בהגבהה, ומש"כ ותאמר אין דרכו בהגבהה היינו דיהיה נקנה גם במשיכה אבל לפי"מ שבארנו יהיה מחלוקת ביניהם להלכה בטעון גדול שא"א להגביהו.
אכן הרשב"ם הביא פי' הר"ח שכתב שאני פשתן דמשתמיט כיון שאם ימשך מתנתק אין דרכו להימשך לפיכך קני בטלטול וכתב הרשב"ם ולפי הלשון הזה איכא לאוקמי אפי' בשליפי רברבי ואפי' הכי ליתא במשיכה אלא בהגבהה משום דמתנתק במשיכה, ומשמע דאפי' בשליפי רברבי ממש שא"א להגביהו שלם לא קנה במשיכה, וכן כתב הרמב"ן בחידושיו להדיא וז"ל שאני פשתן דמשתמיט וכיון שיש לו פסידא כ"כ במשיכתו אף כשהוא עשוי שלופי רברבי מתיר קשריו ומגביהו פחות פחות ואין דרכו במשיכה עכ"ל, ולהדיא דאינו מפרש כהראב"ד דבשביל דמשתמיט במשיכה מגביהו שלם, אלא דמתיר קשריו דע"י משיכה דמשתמיט יפסד.
והנה בחו"מ סי' קצ"ח סעיף א' שכתב המחבר כדעת הרמב"ם כתב ע"ז הרמ"א ויש חולקין וס"ל דאפי' בעצים נקנה במשיכה הואיל ואיכא טורח להתיר ולהגביה, וכתב ע"ז הגר"א ז"ל ויש חולקין כו' כפי' רשב"ם שם [היינו דהרשב"ם מפרש שאני פשתן דמשתמיט ולכן לא מיירי בשליפי רברבי] וכן לפי' ר"ח שהביא רשב"ם והסכים הרמב"ן לפי' ר"ח ולכן לא כ' בהג"ה פשתן שנראה שהביא דעת ר"ח עכ"ל, וכונת הגר"א הוא דלפי' ר"ח וכביאורו של הרמב"ן דבפשתן בשביל דמשתמט ויתלכלך ויפסד ניחא ליה יותר להתיר הקשר מלמשוך, וזה לא שייך אלא בפשתן, אבל בעצים לא שייך סברא זו, ודוקא לדעת הרמב"ם דבלא טעם דלא ניחא ליה במשיכה כיון דיש עצה להגביה ואינו טורח גדול כמו בשל אגוזים או פלפלים לא נקנה במשיכה, לכן אף בעצים נמי לא נקנה במשיכה, ובדעת הראב"ד יש לומר דלשיטתו אינו חולק על זה שכתב הרמב"ם עצים וכן משמע מדבריו, משום דאינו מפרש טעמא שאם ישתמט יפסד אלא דבשביל זה ניחא ליה יותר להגביהו שלם, ולכן גם בעצים איכא סברא דמשתמיט, וזהו שלא הזכיר הגר"א שיטת הראב"ד אף דלכאורה פי' הראב"ד זהו פי' הר"ח והרמב"ן אבל לפי"מ שבארנו יש חילוק ביניהם וכמש"כ.
נמצא דלפי"מ שבארנו יש כאן ד' שיטות, שיטת הרמב"ם דמה דאפשר להתיר הקשר סגי דליחשוב דבר שדרכו להגביה אף דליכא טעמא שלא יהיה ניחא ליה במשיכה, דעת הראב"ד דדוקא בשביל דאיכא טעמא דלא ניחא ליה במשיכה ומפרש דאיכא רק טורח להגביהו שלם אבל אפשר במציאות, ולכן ניחא ליה להגביהו שלם ונ"מ היכי דא"א להגביה, דעת הר"ח והרמב"ן דבשביל דלא ניחא ליה במשיכה שיפסד לכן ניחא ליה להתיר קשריו ולהגביהו מעט מעט ונ"מ בעצים שלא יפסדו, דעת הרשב"ם הוא דליכא חידוש כלל בפשתן אלא דבשביל דמשתמיט לא מיירי בשליפי רברבי.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה