אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה ה
הבהמה בין דקה ובין גסה נקנית במשיכה אע"פ שאפשר להגביה אותה לא הצריכוהו להגביה מפני שמתחבטת בארץ ואם הגביה קנה, והגבהה קונה בכ"מ אבל המשיכה אין קונין בה אלא בסימטא או בחצר של שניהם ואין קונין בה בר"ה ולא בחצר שאינה של שניהם.
כתב המ"מ וז"ל כך היא מסקנא דסוגיא בפ"ק דקדושין זה וזה במשיכה אבל במסירה לא דטפי עדיפא משיכה ממסירה ועיקר עכ"ל, והקשה הלח"מ דבפי"ז מה' גזו"א כתב הרמב"ם בהמה של הפקר ונכסי הגר אינה נקנית במסירה וכתב המ"מ דזהו משום דאין דעת אחרת מקנה אותן ומוכח דבמכירה ומתנה נקנית במסירה, וכן איתא שם בגמ' בב"מ דף ח' מוסירה מחבירו קנה. וכן הקשה על הרבינו ירוחם שהביא מקודם דברי הרמב"ם דמסירה לא קנה בבהמה ואח"כ כתב דמסר י' בהמות באפסר אחד כשנותן דמיהם קנה. ומשמע דקנה במסירה ולא משום הדמים דאינו קונה אלא למי שפרע, ותי' הלח"מ דמסירה דקדושין הוא בשאחזה בשערה וכו' דאז לא קנה דאין דרך הבהמה בכך, אבל מוסירה דפ"ק דב"מ הוי אפסר דדרכו בכך, ודבריו תמוהין דא"כ היה להרמב"ם לכתוב כאן דבהמה נקנית במסירה דאפסר, ועוד דבפ"ג הל' ג' כתב דספינה הואיל ויש במשיכתה טורח גדול נקנית במסירה ובספינה ודאי המסירה זהו כמו אפסר והיינו החבלים שמושכים בהם, ומוכח דבבהמה הואיל ואפשר במשיכה לא קנה במסירה, ועכ"פ צריכין אנו ליישב קושיית הלח"מ ובאמת לא רק דברי המ"מ קשה אלא גוף ההלכה דהא בב"מ אמר דמוסירה מחבירו קנה, ואיך פסק הרמב"ם דגם במו"מ לא קנה מסירה.
אכן נראה דהחלוק בין מו"מ להפקר ונכסי הגר הוא בזה דבהפקר ונכסי הגר אין מסירה קנין כלל מעיקר הדין, וכדאמר שם בב"מ דמאן מסר ליה דליקני, אבל במו"מ דלא קנה מסירה הוא משום דמשיכה עדיפא. ונ"מ דהיכי דלא יהיה אפשר מאיזה טעם לקנות במשיכה יקנה במסירה, והדבר מבואר להדיא בדברי הרמב"ם בפ"ג הל' ג' שכתב הספינה הואיל ואי אפשר להגביהה ויש במשיכתה טורח גדול ואינה נמשכת אלא לרבים לא הצריכוהו משיכה אלא נקנית במסירה. וכן כל כיוצא בזה, וקשה דמנין להרמב"ם להוסיף ולכתוב על דין ספינה נקנית במסירה דיש כיוצא בזה ולא כתב זה מסברא דנפשיה ובודאי יש לו מקור לזה ולכן פשוט דזהו גופא מקורו של הרמב"ם דכיון דמסקנת הסוגיא דקדושין דבהמה בין גסה בין דקה אינה נקנית במסירה ובב"מ מבואר דמוסירה מחברו קנה וא"א לומר דהכונה על ספינה דהתם מיירי בדין קנין רכוב דהוא בבהמה. ולכן מוכרח מזה דאף דמסירה לא קנה בבהמה אפי' במו"מ זהו משום דאפשר במשיכה בלא טורח גדול, אבל אם יש טורח גדול קונה גם בבהמה במסירה ומשום זה אם היה שייך קנין מסירה בבהמה של הפקר היה קונה במסירה אפי' בבהמה אחת דכיון דרוצה לקנות את המציאה כשמוצאה ברה"ר לא שייך לומר דמשיכה עדיפא דהא משיכה אינה קונה ברה"ר ולפעמים שהסמטא רחוקה ועד שילך למשוך אותה לסמטא יבואו אחרים ויחטפו את המציאה ממנו, ולכן אם היה מועיל מסירה מעיקר דין קנין היה מועיל במציאה אפי' בבהמה אחת. ולכן אמר בגמ' בטעמא דמסירה לא קנה משום דמאן מסר לו דליקני, ובזה מיושב דברי רבינו ירוחם דסובר דבעשרה בהמות באפסר אחד משכחת שיהיה טרחא גדולה להוליכם לסמטא ולכן קונה במסירה.