אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה ב

פרק ב

ומה היא החזקה בקנין עבדים שישתמש בהן כדרך שמשתמשין בעבדים בפני רבו כיצד התיר לו מנעלו, או שהוליך כליו לבית המרחץ או שהפשיטו או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את רבו קנה, וכן אם הגביה הרב את העבד קנה.
השגת הראב"ד. וכן אם הגביה וכו' א"א נראה מדבריו דלא גריס בה פלוגתא אלא הכי גריס הגביהו הוא לרבו קנאו הגביהו רבו א"ר שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה כו' והכי גריס לה הרב ז"ל עכ"ל.
כתב המ"מ מיהו בהלכות שלנו במחלוקת שנויה הגביהו רבו לא קנאו אמר ר"ש לא תהא וכו' ואעפ"כ כתב הרשב"א וז"ל וקיי"ל כר"ש דהא נקנה אף במשיכה כדאמר שמואל וכ"ש בהגבהה עכ"ד, ונראה דיש לדון בראיית הרשב"א דבהלכה ג' כתב הרמב"ם תקפו והביאו אצלו קנה שהעבדים נקנים במשיכה כזו, אבל אם קרא לעבד ובא אצלו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אצלו לא קנה עד שימשכנו בתקיפה או שישתמש בו כמו שבארנו, ואם החזיק בו שלא בפני הרב צריך שיאמר לו לך חזק וקני, וקשה דכיון דהלכה זו במשיכה עסקינן רק שבתוך ההלכה הזכיר גם או שישתמש בו, אבל עכ"פ עיקר ההלכה הוא המשיכה והיה לו לכתוב ואם משך שלא בפני הרב צריך שיאמר לו לך משוך וקני. או שיכתוב שתיהם לך משוך וקני ולך חזק וקני עוד כתב בהלכה ד' עבד קטן הרי הוא כבהמה וקונין אותו בדברים שקונין בהן הבהמה ובדברים שקונין בהם העבדים לפיכך נקנה במשיכה אע"פ שלא תקפו, ודבריו הם מדברי הגמ' דאמר בטעמא דלא קנה עבד כשקראו ובא אצלו ובבהמה קני משום דבהמה אדעתא דמרא אזלא. ועבד אדעתא דנפשיה קא עביד. וע"ז אמר רב אשי עבד קטן כבהמה דמי, אבל לשונו קשה דהו"ל לומר דעבד קטן הוי כבהמה דמהני משיכה כשקראו ובא אצלו, אבל מה שכתב שקונין אותו בדברים שקונין הבהמה לפיכך וכו' אינו מדוייק.
לכן נראה דסובר הרמב"ם דבעבד כיון שאין דרכו למשוך אותו במשיכה אלא קוראים לו והוא בא ע"כ אף דלא קנה במשיכה כזו משום דאדעתא דנפשיה עביד אבל גם משיכה שתקפו והביאו אצלו אין זו משיכה שדרכה בכך בעבד, ומצינו לשיטות רוב הראשונים דיש נ"מ בין גמל לחמור לענין משיכה דזה דרכו בהנהגה וזה במשיכה, אלא דהרמב"ם אין שיטתו כן בפי"ז מה' גזו"א. אבל לענין עבד דאין דרכו כלל במשיכה כזו לא קנה מטעם משיכה אלא מטעם חזקה שמחזיק בו כשמושכו בתקיפה, וזהו שכתב שהעבדים נקנים במשיכה כזו, ולכן כ' שצריך שיאמר לו לך חזק וקני משום דכל זה הוא מדין חזקה.
ועכשיו מבואר מה שכתב דעבד קטן קונים בדברים שקונים הבהמה דהיינו שנקנה במשיכה דזהו קנין הבהמה ולא קנין העבדים, איברא דאין זה מטעם דמשיכה לא קני בעבדים אלא משום דקראו ובא אצלו אדעתא דנפשיה קא עביד, ותקפו והביאו אצלו אין דרכו במשיכה כזו. אבל עכ"פ כיון דאין קנין משיכה בעבד גדול אלא קנין חזקה. לכן כתב שפיר דעבד קטן נקנה בדברים שקונין בהם הבהמה דהיינו במשיכה דקראו ובא אצלו דלא הוי חזקה אלא משיכה.
ולפי"מ שבארנו אין להביא ראיה ממה דמהני משיכה בעבד לדין הגבהה כיון דמשיכה הוא מדין חזקה שתוקפו ומביאו אצלו. אבל הגבהה אין בזה גדר חזקה דאין זה מדרך חזקת אדון בעבדו שיגביה אותו, ולכן קנין זה הוא דוקא מדין קנין הגבהה. וזה מבואר מדברי ר' שמעון דאמר לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום. ובאמת מלשון זה ג"כ מבואר כמו שכתבנו דמשיכה בעבד אינה מדין משיכה אלא מדין חזקה דאי משיכה נמי מהני א"כ למה צריך לטעמא שהגבהה קונה בכל מקום אבל לפימש"כ מבואר דבא לומר דאף דמשיכה באמת לא קני מטעם משיכה שאין דרכו במשיכה כזו ואינו קונה אלא מדין חזקה מ"מ הגבהה הוא קנין יותר חשוב ומהני אף שאין דרכו להגביהו, ולכן מבואר גירסת הראב"ד שכתב דכן הוא גירסת הרי"ף דר"ש לא בא לחלוק על ת"ק ולכן פסקינן כר"ש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה