אבן האזל על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ט · הלכה ד
וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה, ואסור באכילה מדברי סופרים כדי שלא יפשטו העם ויבואו לידי אסור בשר בחלב של תורה ויאכלו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, שהרי אין משמע הכתוב אלא גדי בחלב אמו ממש לפיכך אסרו כל בשר בחלב.
הגרעק"א בחידושי יו"ד סימן פ"ז הקשה על מה שהביא המרדכי ראיה דבו"ח שאינו אסור אלא מדרבנן אין בו איסוה"נ מהא דלא פריך למ"ד מפני מה אסרו גבינות עכו"ם משום שמעמידין בעור קיבת נבלה, ואמאי לא אסורה בהנאה משום בו"ח, אע"כ כיון דלא הוי רק דרך כבישה דאינו אלא מדרבנן אינו אסור בהנאה והק' הגרעק"א דהא בתוס' הקשו למה צריך קיבת נבלה דהא מכשרה נמי אסור משום בו"ח ותירצו משום דלא הוי אלא ספקא ומשום בו"ח הוי מותר דהוי ספקא דרבנן, והר"י מיגש תירץ משום דאמרינן דיש ס' ואינו אסור אלא משום מעמיד ומעמיד אינו אסור אלא היכי דהמעמיד בעצמו אסור אבל בו"ח כיון דלא יהיב טעמא חשיב כל חד וחד לחודא, וא"כ אין ראיה דמשום איסור דרבנן אינו אסור בהנאה.
והנה יש לעיין בדברי הר"י מיגש דלמה צריך לומר בשביל דליכא טעמא תיפוק ליה דאפילו איכא טעמא היינו דאפי' אם הי' כח המעמיד נחשב כמו טעמא, ונ"מ דע"י בישול היינו אומרים דאסור מדאורייתא, מ"מ הכא דמיירי ע"י כבוש הא גם בל"ז אינו אסור אלא מדרבנן, וכיון דאינו אסור אלא מדרבנן לא נחשב אלא כל חד וחד לחודי' כיון דלא נחשב איסור מחמת עצמו כמש"כ הש"ך, והי' נשמע מכאן דלא כהש"ך.
אלא דאפשר לומר דכיון דמה דאסור בב"ח שלא בדרך בישול הוא משום גזירה אטו דרך בישול, וא"כ כיון דנימא דבדרך בישול הי' אסור מדאורייתא אפי' בדרך מעמיד א"כ גם שלא בדרך בישול צריך לאסור אטו דרך בישול, ולהכי כתב הר"י מיגש דכיון דלא יהיב טעמא ליכא כלל דררא דבו"ח דרך בישול ורק דנאסור משום מעמיד וע"ז כתב הר"י מיגש דליכא כאן כלל דררא דמעמיד, דמעמיד אינו אסור אלא היכי שהמעמיד עצמו אסור, אבל עכ"פ זה אפשר דמודה הר"י מיגש דאם היה אפשר לומר דע"י המעמיד ישאר עצם האיסור דיעשה בזה דין בו"ח היינו אומרים גם בזה דנעשה בו"ח וממילא שייך מעמיד היינו דאנו דנין בב"א דין מעמיד ודין עצם האיסור, וממילא יהיו נכונים דברי המרדכי דאם היינו אומרים דמשום איסור דרבנן נעשה עצם האיסור כמו בו"ח דאורייתא א"כ הדר נעשה איסור מעמיד בב"א דיעשה עצם האיסור ואיסור מעמיד בבת אחת.
והנה מלבד זה אפשר ליישב עפ"י מה שהקשה הגרעק"א בעצמו בש"ך ס"ק ל' דמדין זה דמעמיד מעור הקיבה מוכח דבו"ח דרבנן לא הוי איסור מחמת עצמו דאי לא"ה יהי' נעשה הקיבה בעצמה בו"ח מהחלב הנבלע בהקיבה ואח"כ תאסור הקיבה את החלב משום מעמיד, א"כ זהו גופא שהוכיח המרדכי דאי נימא דאסור בהנאה א"כ נעשה איסור מחמת עצמו ויאסור משום מעמיד, ואי דא"כ יקשה למה לא אמרו משום בו"ח זה לא קשה דאה"נ דיקשה אז אבל המרדכי עכ"פ שפיר מוכיח מדאמרינן תי' של הר"י מיגש א"כ מוכח דאינו אלא איסור אכילה ולא איסור בו"ח ממש.