אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה יג

הלכה ט

כיצד מרבין אותו בבגדים לובש שמנה בגדים ופושטן, וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, וכשם שרבוי ז' כך משיחה בשמן שבעה יום אחר יום, ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה או קודם שימשח כל שבעה עבודתו כשרה, הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כ"ג לכל דבר.
השגת הראב"ד ואם עבד קודם, א"א נראה מדבריו ימים שהי' בהם המשיחה לא הי' עובד ואין זה מן החכמה אלא כשאמרו נתרבה שבעה ונמשח שבעה דבעינן שבעה לכתחלה ה"מ לעבודת יוה"כ אבל לעבודת אותן הימים בכל יום עובד בשמנה בגדים.
הכ"מ כתב על דברי הראב"ד שאין בדבריו הכרע לדחות פירושו של רבינו, אח"כ הביא שהר"י קורקוס כתב דגם הרמב"ם סובר כהראב"ד, ומה שכתב ואם עבד היינו אם עבד עבודה שצריך לה כ"ג והיינו עבודת יוה"כ, וזהו שכתב נעשה כ"ג לכל דבר והיינו אפי' לעבודת יוה"כ, והנה צריך באור בסברת הראב"ד דפשוט אצלו דאי אפשר שיהי' צריך לעבודת כל יום רבוי בגדים שבעה ומשיחה שבעה לכתחלה, וע"כ דסובר דכיון דמעיקר דינא ובדיעבד כבר נעשה כ"ג לכן אין סברא דיהי' אסור לכתחלה לעבוד בח' בגדים, וא"כ מאי נ"מ מדין לעבוד בח' בגדים בכל יום, לדין לעבוד עבודת כ"ג ביוה"כ אטו כתיב דין מיוחד על יוה"כ דצריך רבוי ומשיחה שבעה, הא לא כתיב אלא שהכ"ג יעבוד בו וכיון דהוי כ"ג למה לא יעבוד בו לכתחלה, ונראה דהראב"ד סובר דלא שייך לכתחלה על דין הכשרו אלא שיש מצוה לרבות אותו בבגדים ולמשחו שבעה, ולכן בעבודת יוה"כ אה"נ דאם לא נמשח ונתרבה שבעה וכבר הגיע יוה"כ מותר הוא לעבוד לכתחלה, וא"כ בעבודת כל יום בשבעת הימים למה נאסור אותו לעבוד.
ובדעת הרמב"ם דבפשוטו משמע דחולק על הראב"ד יש לומר דסובר דשייך דין לכתחלה ודיעבד גם לענין עיקר הכשרו ודין כ"ג שבו, דאף דבדיעבד יש לו דין כ"ג מ"מ לכתחלה צריך להיות נמשח או נתרבה שבעה, וממילא כל שבעה אינו יכול לעבוד לכתחלה לא בח' בגדים כדין כ"ג, ולא בד' בגדים כדין כהן הדיוט.
אלא דמ"מ אינו מיושב דעכ"פ אין נ"מ מעבודתו של כל יום לעבודת יוה"כ דגם לעבודות של כל יום הא מצוה לכתחלה שיהיה נתרבה שבעה ונמשח שבעה ומשום זה מרבין אותו או מושחין אותו כל שבעה דזהו מצותו לכתחלה, אלא דכיון דבדיעבד אינו מעכב לכן סובר הראב"ד דאין טעם לאסרו לעבוד כל השבעה ימים בח' בגדים, וא"כ למה כתב דכשאמרו נתרבה שבעה ונמשח שבעה ה"מ לעבודת יוה"כ דהא אין נ"מ מעבודת יוה"כ לעבודות של כל יום דלכתחלה הא איכא מצוה שיהי' נתרבה שבעה או נמשח שבעה אלא דאינו מעכב העבודה כל זמן שלא נמשח, וזה הא גם ביוה"כ כן הוא כדאיתא להדיא ביומא דף ה' וצ"ע.
-הערות רבנו בגיליון ספרו-
בסוף דבריו להל' הנ"ל הוסיף רבנו בזה"ל עדיפא הי' לי להקשות על הרמב"ם דהא קיי"ל עבודתו מחנכתו כמש"כ בפ"א מהל' עבודת יוהכ"פ הל' ג' וא"כ למה כתב הרמב"ם הואיל ונתרבה וצ"ע. אח"כ ראיתי דאינו קושיא דבשאר ימות השנה הא ליכא עבודתו מחנכתו דכל הכהנים כשרים, וצריך לבאר לענין מה שייך לומר ואם עבד וכו' עבודתו כשרה דהא העבודה כשרה גם אם הוא כהן הדיוט, והי' אפשר לומר דאם אינו כהן גדול א"כ הוי מיותר בגדים, אכן שמעתי בשם אדמו"ר הגר"ח זצ"ל לדעת הראב"ד דאף דעוד אינו כה"ג מ"מ כיון שדינו כן שצריך לרבות אותו שבעה וממילא אינו יתור בגדים, וצ"ל דהרמב"ם חולק בסברא זו, אכן יש לומר עוד דנ"מ לענין אונן דאם עבד כשהוא אונן כשנתרבה פעם אחת דצריך ע"כ שיהי' לו דין כה"ג, אח"כ הראו לי שכ"כ הגבורת ארי בדף ה' ד"ה אין לי. ע"כ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה