אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה י

הלכה ג

הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו פטור, שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ואין אלו זרים אצלו, אבל הסך ממנו אפי' למלך וכהן גדול חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך כל אדם במשמע, וכהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו חייב והוא שיסוך ממנו בכזית.
השגת הראב"ד והוא שיסוך ממנו בכזית, א"א לא מחוור מתוך הגמ' דכריתות דבעינן לסיכה כזית אלא לנתינה בלבד כדעת ר"י.
בכריתות דף ז' ע"ב איתא הסך בשמן המשחה לבהמה כלים וכותים ומתים פטור למלכים וכהנים ר"מ מחייב ור' יהודה פוטר וכמה יסוך ויהי' חייב ר"מ אומר כל שהוא, ר"י אומר כזית והאמר ר"י פטור כי פטר ר' יהודא גבי מלכים וכהנים גבי הדיוט מחייב, ר"מ ור"י במאי פליגי א"ר יוסף בהא פליגי ר"מ סבר על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כל שהוא, אף נתינה כל שהוא ור"י סבר יליף נתינה דעל זר מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דעל זר כזית, אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים דברי הכל כל שהוא.
והנה דעת הראב"ד ברורה מדברי הגמ' דסיכה בודאי היא בכל שהוא ופליגי רק בנתינה, ובדעת הרמב"ם כתב הכ"מ דכיון דיליף ר' יהודה נתינה דעל זר מנתינה דעלמא ה"ה לסיכה דהוי בכזית, והיינו דקתני כמה יסוך ויהי' חייב ולדעת הראב"ד הו"ל למיתני כמה יתן, ומה דמסיים רב יוסף אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים דברי הכל כל שהוא היינו במושח מלכים וכהנים שלא נמשחו עכ"ד הכ"מ, ומה שכתב דהא דאמר אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים ד"ה כל שהוא היינו לממשח מלכים וכהנים שלא נמשחו אינו מובן דאם כונתו שלא נמשחו ואחד בא למשחן שלא לשם משיחת מצוה, א"כ למה יהי' חיובם בכל שהוא, ובמאי עדיפי חיובם מהדיוט דהדיוט בעי כזית ועלייהו מחייב בכ"ש, ועוד דא"כ למה השמיט הרמב"ם דין זה, ומצאתי שכבר עמד בזה הבאר שבע בכריתות ותמה על הכ"מ והוא משנה גירסת הגמ' וגורס ד"ה חייב ולא דברי הכל בכ"ש, ומלבד שקשה לחדש גירסא הנה לפי דבריו לא פליגי ר"מ ור"י במלכים וכהנים אלא בנתינה, אבל סיכה דברי הכל חייב וא"כ איך תניא בברייתא הסך דאפי' אם נימא דנתינה בכלל סיכה או סיכה בכלל נתינה, אבל לומר דפי' הסך הוא דוקא נתינה זה ודאי אי אפשר, ואפי' אי גרסינן גבי לא יסוך לא יתן כמו שרצו להגיה אבל גבי הסך לא נמצא שום הגהה דגרסינן הנותן.
לכן נראה פשוט דלדעת הרמב"ם צריך לפרש כפי' התוס' דפי' אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים, היינו כשמושחן משיחה של מצוה, וזה מבואר ברמב"ם דלא הזכיר שיעור כזית במשיחת מלכים וכהנים, ומדוייק הלשון "לממשח" דקאי על משיחתן לשם מלכות וכהונה גדולה, אבל סתם סיכה לא נקרא לממשח אלא לסוך, ומה שהקשה הב"ש דא"כ מנ"ל להרמב"ם הך דינא דהסך ממנו אפי' למלך וכהן גדול חייב אני תמה על קושייתו דהא מפורש כן בגמ' בברייתא דתני רב חנניא דכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו וכו' כמו שכתב הרמב"ם, ומזה הוציא הרמב"ם דה"ה במי שסך מלך וכהן דחייב דהא תני תנא קמי' דר"א כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך והוא פשוט וברור.
איברא דמה שכתבתי דממה דתניא הסך א"א לומר דבסיכה מודה דחייב, דא"כ איך תניא הסך, אבל באמת קשה דעכ"פ הא פסק הרמב"ם דסך חייב, עוד הקשה הב"ש דמה פריך בגמ' והאמר ר"י פטור ומשני כי פטר ר"י גבי מלכים וכהנים, דהא בברייתא דקתני הסך גם מלכים וכהנים חייבים, ונראה דבאמת מחלוקת ר"מ ור"י דקתני בברייתא ודמיירי בסיכה ע"כ מוכח דגם בסיכה פליגי, ור"י בודאי סובר דגם סיכה פטור על מלכים וכהנים, אלא דאנן לא קיי"ל בזה כר"י כיון דאיכא סתמא דברייתא דתני רב חנניא דכה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך, והך ברייתא ע"כ מפרשינן דהוא בסיכה אע"ג דתניא ונתן דא"א לומר דהך ברייתא סברה דגם בנתינה חייב, וע"כ דהוא כר"מ דמלך וכהן נמי מיקרו זרים לגבי סיכה אחריתא א"כ למה לן קרא דעל בשר אדם לא ייסך, ולכן ע"כ מפרשינן דונתן היינו וסך, וכמו שכתב הרמב"ם וסך במעיו, ואפשר דמה דנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו ע"כ הוא דרך סיכה דהא אין שם שמן ליטול בכלי וליתן, וע"כ הוא בידו שהוא דרך סיכה, ובנתינה סברה הברייתא כר' יהודה דמלך וכהן לא הוו זרים רק בסיכה חייב, ולכן שפיר פסק הרמב"ם דבסיכה למלך וכהן חייב.
אכן בעיקר תירוצו של הכ"מ בדעת הרמב"ם דגם סיכה בכזית משום דכיון דסבר ר' יהודה דגבי נתינה ילפינן מנתינה דעלמא דהוי בכזית שוב ילפינן לסיכה דהוי נמי בכזית דאיתקש לנתינה, הקשה הבאר שבע דהא לא הוזכר זה בגמ' ומנין להרמב"ם לחדש כן כיון דבגמ' אמר מעיקרא דסיכה ודאי בכל שהוא, ור"מ יליף נתינה מסיכה ור' יהודה יליף נתינה מנתינה דעלמא ולא אמר בגמ' דשוב ילפינן סיכה מנתינה. א"כ משמע דסיכה גם לר' יהודה הוי בכ"ש, הנה כל קושייתו הוא לפירש"י דפי' מה דאמר בגמ' מה סיכה כל שהוא, דלא אשכחן שיעור בסיכה אף נתינה כל שהוא אע"ג דנתינה בעלמא כזית כדמפרש לקמן, ומבואר לפירש"י דמה סיכה בכ"ש היינו דלהלכה צריך להיות סיכה בכ"ש, אבל בפי' רבינו גרשום מבואר באופן אחר שכתב מה סיכה בכ"ש דמכל דהו יכול לסוך חד אבר, אף נתינה דעונש נמי בכל שהוא ומדבריו מבואר דאין כונת הגמ' כלל לחלק בין סיכה לנתינה משום דבאמת הא לא כתיב כלל כרת בסיכה אלא לאו, וע"כ דילפינן סיכה מנתינה, ומה דאמר מה סיכה בכ"ש היינו דמציאות סיכה סגי בכ"ש ולא דמי לנתינה דלשון נתינה הוא נתינה של דבר חשוב, אבל אין כונת הגמ' דלהלכה צריך לחלק הדין בין סיכה לנתינה, ומשום זה פי' רבינו גרשום אף נתינה דעונש היינו מה דכתיב ונכרת בנתינה דמנה ילפינן גם בסיכה הוא הכל בכ"ש, ור' יהודה יליף נתינה מנתינה דעלמא דהוא בכזית, וממילא פשוט דה"נ בסיכה דאין חילוק כיון דעיקר דין סיכה ילפינן מנתינה, ואינו צריך לדברי הכ"מ דשוב ילפינן סיכה מנתינה דמשמע מדבריו דהוא ילפותא חדשה שלא הוזכרה בגמ', והכ"מ כתב כן לפירש"י כמו שהביא מקודם בדבריו, אבל לדברי רבנו גרשום הוא פשוט דמעיקרא לא עלה על דעת לחלק ביניהם כיון דמעיקר דין כרת בסיכה ילפינן מנתינה א"כ בודאי שוים בדינם.
אמנם דאכתי צריך ביאור דגבי שיעור כזית אמרינן דודאי דין סיכה ונתינה שוים, ובדין מלכים וכהנים מחלקינן דבסיכה חייב ובנתינה פטור, אבל באמת לא קשה דבדין שיעורים כיון דליכא קרא מיוחד לחלק ביניהם, ודין שיעורים הוי הלכה למשה מסיני, וכיון דעיקר אזהרה כתוב בסיכה ועיקר עונש דכרת כתבו בנתינה לכן אמרינן דבודאי הם שוים בדין שיעורים, אבל בדין מלך וכהן כיון דדרשינן להדיא מקרא שיש חילוק בין נתינה לסיכה דבנתינה כתיב זר ומלך וכהן לא הוי זרים, ובסיכה כתיב על בשר אדם וגם מלך וכהן בכלל, לכן ע"כ מחלקינן בין סיכה לנתינה, אבל לשיעורים גם במלך וכהן לא מחלקינן דבזה אין חילוק בין הדיוט למלך וכהן.
והנה בהשגת הראב"ד צריך ביאור מה שהשיגו כאן ולא השיגו מקודם, שכבר כתב כן בהל' ה' הסך משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת, ונראה דהראב"ד סובר דבהדיוט דאיכא לחייבו משום נתינה ואיכא לחייבו משום סיכה, וכיון דבסיכה לא כתיב כרת וילפינן מקרא דנתינה, לכן הי' אפשר לומר דאף דסיכה גם לר' יהודה בכל שהוא היינו למלקות מקרא דעל בשר אדם לא ייסך, אבל לחייבו כרת דבעינן למילף מקרא דאשר יתן ממנו על זר אין לחייבו אלא בכזית, ולכן השיגו כאן במלך וכהן גדול דאין לחייבו משום גדר נתינה כלל, אלא מדין סיכה מקרא דעל בשר אדם לא ייסך, ומ"מ סובר הרמב"ם דמה דתניא חייב היינו דחייב כרת דילפינן לענין זה מקרא דנתינה אף דמשום נתינה אינו חייב, וכיון דכל עיקר חיובא הוא רק מקרא דסיכה, וסיכה הא ר' יהודה נמי מודה דהוא בכ"ש, אבל דעת הרמב"ם נתבאר דבדין שיעורים אין חילוק בין סיכה לנתינה וכנ"ל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה