אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ב

הלכה א

לא רצה לייבם או שלא רצתה היא, ה"ז חולץ לה ואח"כ תהי' מותרת להנשא לאחר, ומצות עשה מן התורה לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר וחלצה נעלו.
כתב המ"מ מה שכתב רבינו בכאן או שלא רצתה היא, הוא כפי דעתו ז"ל שהוא סובר שהאשה האומרת מאיס עלי, כופין הבעל לגרשה, וכן הוא סובר ביבמה שכופין היבם לחלוץ וכ"כ בביאור פרק שני, עכ"ל המ"מ. ודבריו אינם מובנים דאף שהרמב"ם סובר כן להדיא כמ"ש המ"מ, אבל אין לזה ענין עם דבריו בכאן, דהכא לא מיירי בדין אי כופין להיבם לחלוץ אלא שמודיענו עיקר הדין דאם לא רצה ליבם או שלא רצתה היא חולץ לה, ואח"כ תהי' מותרת לינשא לאחר, והיינו קרא דלא תהי' ולהשמיענו דבחליצה הותרה, ובפ"ב הי"ח כפל הדברים להשמיענו עוד פרטים בהלכה זו. ומה דמשמיענו הא דלא רצתה היא דלא נימא דדוקא אם הוא אינו חפץ ליבם חולץ, אבל באופן דהיא אינה חפצה דאפשר דל"מ חליצה דאם לא יחפוץ בעינן, ואין להאריך בזה כיון דלהלכה אין נ"מ בזה, דבאמת סובר הרמב"ם כן דכופין אותו לחלוץ אם היא אינה חפצה בו, [וכדאמרי' ביבמות דף ד' מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה, וה"ה לשי' הרמב"ם באומרת מאיס עלי], אלא דבאמת צ"ע להרמב"ם שכ' ומצות עשה מן התורה לחלוץ אם לא רצה ליבם שנאמר וחלצה נעלו וכו' ולמה פרט כאן דוקא אם לא רצה ליבם או שלא רצתה היא, והו"ל בכאן ג"כ לכתוב בל' שניהם אם לא ירצו להתייבם, ולכאורה מבואר בד' הרמב"ם דאיברא דדין חליצה לענין פטור אין נ"מ אם לא רצה הוא, או שלא רצתה היא, וממילא הדין דכופין אותו לחלוץ הוא משום גדר מאיס עלי דכופין גם בבעל כמש"כ המ"מ, אבל המצוה המוטלת על היבם לחלוץ אינה אלא אם אינו חפץ הוא ליבם, כדכתי' בקרא ואם לא יחפוץ וגו', אכן על זה קשה דמנין יהי' לב"ד כח לכוף את היבם לחלוץ כיון דנימא דמצות חליצה עליו אינו אלא אם אינו רוצה ליבם, אך באמת אין קושיא זו מוכרחת, דאיזה כח יש לב"ד לכוף את הבעל לגרש את אשתו כשהיא טוענת מאיס עלי, ולומר דהוי זה התחייבות בתנאי נשואין או בקדושין לא מסתבר כלל, דלא מצינו רמז להתחייבות זו, וגם לא בתנאי הכתובה, וע"כ דזהו סברא מצד עצמה דכיון דהיא אינה מחוייבת לישב תחתיו כשטוענת מאיס עלי, וכמש"כ רבינו בפי"ד מהל' אישות הל' ח' דאינה כשבוי' שתבעל לשנוא לה, ולכן אף דלכאורה, אין לנו מקום עכ"פ לכופו ליתן לה גט, מ"מ כופין אותו שלא לעגנה, ואפשר דהוא מדין כופין על מדת סדום, כיון דאינו מפסיד דבר בשביל דעיקר סירובה ומרדה שלא להיות תחתיו הדין עמה, אינו רשאי לעגנה, ולמד אותה הרמב"ם מדין מוכה שחין שכופין אותו להוציא שגם לזה אין שום רמז בתנאי הכתובה, וע"כ דהוא דין מסברא מצד עצמה דכיון דעכ"פ אינה מחוייבת להיות תחתיו ולשבת עמדו מחוייב הוא לפוטרה בגט ולא לעגנה, וא"כ לפ"ז שפיר נאמר דאף דעיקר מצות עשה על היבם לחלוץ הוא דוקא באם לא יחפוץ ליבם מ"מ אם היא אינה חפצה להתייבם הוא מחוייב לפוטרה בחליצה ולא לעגנה, אלא כמו הבעל שמחוייב גבי מאיס עלי, דכיון דנימא דלא מתנאי האישות מחוייב הבעל בזה, א"כ גם היבם לא שאני מבעל, וממילא נוכל לומר דכיון דב"ד כופין אותו שיכוין לפוטרה וצריך ע"כ לקרות לא חפצתי לקחתה, דאי לא"ה הא לאו בעל קריאה הוא וקריאה מעכבת, וצ"ל דכיון דב"ד כופין אותו שיאמר איני רוצה, והיינו שאינו רוצה לקחתה בשביל חיוב ב"ד שמחייבין אותו שלא לייבמה, ובזה כבר יכול לומר לא חפצתי לקחתה, ואתי עכשיו שפיר דכתב הרמב"ם דמצות עשה לחלוץ כשאינו רוצה ליבמה, משום דגם באופן שהיא אינה רוצה, מ"מ ע"י דכופין ויכול לומר לא חפצתי כבר יש מצות עשה של חליצה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה