אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ז · הלכה יט

הלכה יז

ידע המזיק שהכיס היה בו זהובים אבל אינו יודע כמה היה ואומר הניזק אלף היו נוטל אלף בלא שבועה [נראה שצ"ל שהמזיק חייב שבועה] ואינו יכול להשבע כמו שיתבאר בענין הפקדון.
השגת הראב"ד: ידע המזיק וכו'. א"א בענין הפקדון עיינתי ומה שאמר שם אינו מחוור אלא ה"ז כאותו מעשה של שק צרור שהוא מביא לשם שנשבע ונוטל. וההפרש שהוא כותב שם בין ענין זה לענין שק צרור אינו כלום דנהי דסיגין ומטכסין היו כחטים ושעורים, אבל שק ומטכסין טענו מיהא והודה לו בשק ואמר איני יודע במטכסין ליהוי כמודה במקצת ואיני יודע במקצת ויטול בלא שבועה, אלא טעמא אחרינא אית לן בה ובין הכא ובין התם ישבע ויטול כמעשה דשק צרור עכ"ל.
מה שהשיג הראב"ד היה אפשר ליישב בפשיטות דהרמב"ם מפרש דהשק וכן הכיס לא היו שו"פ, אלא דהראב"ד בפ"ה מה' שאלה ופקדון הל' ז' כתב עוד וז"ל. ועוד בדבריו למה נשבע בעל השק ונוטל לאו היינו דאמרינן לגבי שוורים דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא אכתי היינו דרבה בר נתן וכונתו לתקן דאם נימא כדבריו דליכא כאן טענת שק שלא היה שו"פ א"כ ליכא כאן אלא טענת התובע זהב ומרגליות וטענת הנתבע שמא סיגין או חול א"כ הוא פטור לגמרי, וסובר הראב"ד דאפי' תקנת נגזל ליכא כאן, והמ"מ חשב שם בכונת הראב"ד שהקשה דגם שם היה לניזק לישבע וליטול. וכתב ע"ז שנזקי ממונו אף רבינו יUדה שחלוקין הן ממה שחייב מחמת עצמו. אלא שכל הסוגיא שם מראה בהיפוך מזה וכו' ע"ש בדבריו ובד' הכ"מ שם.
אבל לדעתי נראה דזה פשוט דאין כונת הראב"ד להקשות דגם בהא דשני שוורים יהיה תקנת נגזל דבנזקי ממונו ודאי יש לומר דלא עשו תקנת נגזל. ואף דבדף ס"ב אמר רב דלר' יהודה דמחייב על נזקי טמון באש עשו תקנת נגזל באשו. י"ל דדוקא באשו משום דחייב כאדם המזיק בד' דברים, אבל בנזקי ממונו מנ"ל כיון דהוא תקנה והרמב"ם כתב להדיא בפ"ד מה' גזלה דהוא משום קנס שקנסו לגזלנים, וה"נ יש לומר למזיקים, אבל בחסרון שמירה דממונו לא אשכחן שקנסו, וקצת יש ראיה מדאשמעינן רב באשו, וקושיית הראב"ד הוא מטעם אחר. דאם נימא דאין בהשק שו"פ והזהב והסיגין הלא הם כחטים ושעורים ואפי' אם היה שו"פ בהסיגין היה פטור מן הסיגין. א"כ אינו מזיק כלל ולא אשכחן תקנת נגזל אלא היכי שעכ"פ היה מקצת גזלה, וכדאיתא בשבועות דף מ"ו וע"ש בדברי התוס' ד"ה בטוענו דודאי היה כאן גזלה, ומה דלא הוי מחוייב שבועה כתבו דמחייבינן לגזלן אפי' החזיר מה שראו העדים, ועכ"פ צריך שיהיה גזלה ודאית וכיון דטענו חטים והודה לו בשעורים פטור, א"כ הוי כמו שלא היה היזק כלל וליכא תקנת נגזל. אלא דהראב"ד לשיטתו בפ"א מה' טוען שהשיג על הרמב"ם דסובר טענו חטים ואמר לו איני יודע שמא חטים שמא שעורים דחייב, והוכיח גם שם מהך דאי דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא אכתי היינו דרבה בר נתן. ולכן לשיטתו השיג על הרמב"ם. אבל הרמב"ם הא סובר דחייב וכבר בארנו בפ"ט מה' נז"מ ליישב דעת הרמב"ם.
אכן צריך להוסיף דלפי דעת הראב"ד עכ"פ אנו צריכים לומר דאפי' אם סיגין או חול היו, ג"כ היה בהם שו"פ וזה קשה דמאי פסקת דבשק לא היה שו"פ ובחול היה שו"פ, ע"כ נראה דלדעת הרמב"ם לא צריך לזה דכבר כתבנו בפ"ד מה' גזו"א בהל' א' ובהל' ג' דדעת הרמב"ם כהר"י מיג"ש דלא צריך שידעו העדים דודאי הני כלים היו שו"פ אלא דמכיון דרק ע"פ אומד היה בהם שו"פ אף דאין אנו יכולין להוציא בזה ממון כבר דיינינן תקנת נגזל, ע"ש שהבאתי דברי הר"י מיגש ודברי הרמב"ם מבוארים.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה