אבן האזל על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה ד
היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקה אם לא היתה מהודקת וחזקה חייב, היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה ה"ז פטור שזו מכה בידי שמים היא, וכן כל כיוצא בזה כל אלו הדברים ברשות הניזק, אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שביארנו.
השגת הראב"ד: וכן כל כיוצא בזה וכו'. א"א תמה אני מאי שנא אונס זה מרוח שאינה מצויה ומן הישן ובגמ' משמע דלא איתלע אונס דאי איתלע לאו אונס עכ"ל.
כתב המ"מ דהרמב"ם גורס הא והא לנזקין, אבל לא ביאר זה דרש"י וכל המפרשים מפרשים להיפוך דאתליע אינו אונס ולא התליע הוי אונס וכדעת הראב"ד, והנה בב"ק דף נ"ב איתא דהתליע מתוכו הוי אונס, וראיתי בריטב"א במכות שמפרש דמיירי שהתליע מבחוץ ולכן לא הוי אונס. ואם הראב"ד מפרש כן א"כ בחנם השיג על הרמב"ם דהרמב"ם מפרש שהתליע בפנים שאינו ניכר, ובעיקר קושיית הראב"ד מרוח שאינה מצויה וישן כתב המ"מ דזה אונס יותר גדול, ועמש"כ בהל' א' לחלק בין נפל האדם לנפלה השליבה, ולפי"ז לא היינו צריכים לחלק מאונס לרוח שא"מ דברוח שא"מ וישן הזיק האדם בעצמו, אלא דבאמת הכי הוא דרוח שא"מ לא הוי אונס גמור ויש אף דבודאי הוי אונס אבל הא חיובא דישן הוא כששכב אצל דבר הניזוק, וא"כ הוא קצת פושע מעיקרא: