אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ט · הלכה יג

הלכה י

שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחד ואמר הלה איני רוצה בהן לא קנה. שתק ואח"כ צוח קנה שדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין הן, וכיון ששתק אינו יכול לחזור בהן.
הקצוה"ח בסי' רמ"ה הקשה דהא מתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה, וא"כ היכי כתב שתק ואח"כ צוח דמשמע דאפי' צוח קודם מיתת השכ"מ לא מהני, ואמאי דהא במשוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים שניהם יכולים לחזור קודם הזמן, וכתב בזה עפ"מ שכתב הרא"ש ספ"ק דגיטין גבי הולך מנה לפלוני דאם הנותן שכ"מ וישנו למקבל בשעת מתן מעות ומת המקבל בחיי השכ"מ יחזרו ליורשיו דאע"ג דלא קני אלא אחר מיתת הנותן משום דדברי שכ"מ לענין לקנות לאחר מיתה חשובין ככתובין וכמסורין למפרע משעת נתינתו, וא"כ ה"נ כיון דאחר שמת הוברר הדבר שזכה למפרע מש"ה אין המקבל יכול לחזור בו כיון דכבר זכה בו תיכף אם ימות אח"כ, והנה בדעת הרמב"ם קשה לומר כן דמלשונו בפ"ח הל' י"ד שכתב שאומד דעת הוא שלא נתן זה הכל אלא שנתכוון שלא יקנו כלום אלא לאחר מיתה משמע דלא קנה כלל מחיים.
איברא דהך דינא דהולך מנה לפלוני הוא הלכה פסוקה וכתבה הרמב"ם בפ"י הל' י"ב דאם קיים היה המקבל בשעה שנתן לו השכ"מ ינתנו ליורשי מי שנשלחו לו שדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין הן וקשה מה מהני דעכ"פ כיון שמת קודם שמת השכ"מ א"כ לא זכה ואמאי ינתנו ליורשיו, ומשום זה הוכרחו התוס' והרא"ש לחדש דזכה למפרע משעת אמירתו, ומתחלה כתבו התוס' דכיון דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דעתו שיזכה המקבל או יורשיו, אלא שהיה קשה מיורשין שנולדו אחר מיתת הנותן דהוי דבר שלבל"ע, ולכן תירצו דככתובין וכמסורין משעת אמירתו, אבל כשנעיין בדברי הרא"ש נראה דאין כונתו כמו שלמד הקצוה"ח בדבריו דזכה המקבל בשעת אמירה אם ימות אח"כ, ולפי"ז המיתה אינה אלא תנאי, דבגמ' בדף קל"ז דאמרינן מתנת שכ"מ מאימתי קניא, ואמר רבא לאחר גמר מיתה לא משמע כלל דהוי בגדר תנאי דא"כ אין נ"מ בין אי אמרינן עם גמר מיתה או לאחר גמר מיתה, כיון דסוף סוף זכה מחיים, ועוד מאי סייעתא מייתי לרבא מהא דאין גט לאחר מיתה דאם נימא דזכה מחיים אם ימות א"כ אמאי באמת אינו גט, וע"כ דודאי אינו זוכה המקבל כלל עד אחר מיתה, ולשון הרא"ש ג"כ לא משמע כן שכתב משום דדברי שכ"מ לענין לקנות לאחר מיתה חשובין ככתובין וכמסורין למפרע משעת נתינתו, ומבואר דאינם כמסורין אלא לענין לקנות לאחר מיתה אמנם דאח"כ כתב הילכך כיון דאיתא למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה משעת המתנה ומורישו ליורשיו ומשמע שזכה למפרע, אבל א"א לומר כן דהא כתב מקודם לענין לקנות אחר מיתתו, ע"כ צ"ל דגם כאן כן כונתו דזכה משעת נתינתו זה שכשימות השכ"מ תהיה המתנה שלו, אלא דאכתי קשה דהא מת המקבל קודם מיתת השכ"מ, וא"כ לא היה זמן שיזכה המקבל שיוכל להוריש ליורשיו.
והנה בגיטין דף ע"ב אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר, ופירש"י דבשכ"מ קאי ואמרינן אם עמד חוזר, דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה והא לא מת, והקשו בתוס' דמאי ראיה ממתנה דשכ"מ לגט דהא מתנה דשכ"מ אינה חלה אלא לאחר מיתה, לכן שפיר אם עמד חוזר, אבל גט כיון דע"כ נגמר בשעת נתינתו ומנלן דאדעתא דמיתה נתן, לכן פי' ר"ת דקאי על מעכשיו אם מתי, אבל הרמב"ם פ"ט מה' גירושין כתב הא דמסקינן בגמ' דאם עמד אינו חוזר גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה בגט שכ"מ וכפירש"י, וע"כ צריך לומר דמה דאין מתנת שכ"מ אלא לאחר מיתה היינו דאין המקבל זוכה אלא לאחר מיתה, אבל לענין זה דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי משעת נתינתו שכבר נגמר דין חלות המתנה תיכף, ולא דמי למשוך פרה זו ותקנה לך לאחר שלשים דהתם לא נגמר המתנה עכשיו שיזכה בה לאחר שלשים, וזהו כדברי הרא"ש דנעשה ככתובין וכמסורין משעת נתינתו לענין שיקנה לאחר מיתה, ואשכחן כה"ג גבי הקדש בנדרים דף כ"ט ע"ב דאם אמר שור זה עולה לאחר ל' יום אינו יכול לחזור משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והקשה הר"ן ותיהוי נמי כמסירה אכתי היכי מצי הדר ביה כיון דלא חייל הקדש עד אחר ל' יום, דמ"ש ממשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' דיכול לחזור, ותירץ הר"נ דכי אמרינן כמסירה להדיוט היינו כמסירה ממש בקנין של הדיוט קאמר וכמו שאמר מעכשיו ולאחר שלשים דאינו יכול לחזור, ולפי"ז גם במתנת שכ"מ הוא כן דנעשה ככתובין וכמסורין לענין שיקנה המקבל לאחר מיתה.
אלא דלפי"ז צריך ביאור במה נתיישב בהא דהולך מנה לפלוני כיון דמת המקבל בחיי נותן מה מהני מה דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי, אך באמת התוס' התחילו מקודם בתירוצם דדעת הנותן שיזכה המקבל או יורשיו, ואח"כ כתבו דאפי' לא נולדו היורשים עד אחר מיתת הנותן, מ"מ קנו משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין משעת אמירתו ולא משמע דהוא תי' אחר, ולפימש"כ מבואר דהך טעמא דככתובין וכמסורין דמי לא הוי מהני כיון דעכ"פ אחר מיתת השכ"מ בשעה שצריך המקבל לזכות כבר מת, ולכן צריך באמת לתי' הקודם דאמרינן דדעתו של הנותן שיזכו המקבל או יורשיו, ובאור הדברים הוא דאף דקיי"ל כרבנן דרשב"ג בגיטין דף ע"ד דלי ולא ליורשי, וכן הכא בבריא לא אמרינן דכונתו ליתן ליורשיו וע"כ דדוקא בשכ"מ כן, ובטעמא צ"ל כמש"כ האבני מלואים בסי' ל"ח דמה דאמרינן לי ולא ליורשי, היינו משום דבאומר ע"מ שתתני לי אינה מחוייבת ליתן לו ואין לו זכות בזה, לכן אמרינן דאין כונתו ליורשיו דהיורשין אין להם שום זכות ירושה בתנאי זה, אבל היכי דשייך גדר ירושה אמרינן לו ואפי' ליורשיו, ע"ש שהאריך בזה, ומשו"ה כיון דאמרינן ככתובין וכמסורין דמי ויש למקבל זכות לקנות לאחר מיתת הנותן לכן שייך זכות ירושה וממילא אמרינן לו ואפי' ליורשיו, אלא דהוקשה להתוס' דאם לא נולדו יורשי המקבל עד אחר מיתת נותן, א"כ אינם יכולים לקבל זכות המתנה, ולזה תירצו דכיון דכבר זכה המקבל לענין זה למפרע שיזכה בהמתנה לאחר מיתת השכ"מ, א"כ זכה לענין זה גופא שיזכו הוא או יורשיו, לכן אף דהמזכה לנולדים לא קנה זהו כשלא נגמר הזכות עכשיו, אבל הכא קנה הוא הזכות שיזכו יורשיו בזכותו שלאחר מיתת הנותן יזכו יורשיו מכחו, ולכן לא איכפת לן אף אם יהיו נולדים, ואשכחן דשייך זכות לאדם עבור יורשיו למ"ד יש דמים לבן חורין דמשלם בעל השור ליורשים דמי הנהרג אף דהנהרג לא היה ממון שלהם, וע"כ דזהו זכותו של הנהרג ליתן ליורשין, וה"נ שייך זכות להמקבל שיזכה עתה במתנת השכ"מ לענין זה שיתנו ליורשיו לאחר מותו אלא דמ"מ צריך להוסיף דבכה"ג אמרינן לו ואפי' ליורשיו וכנ"ל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה