אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ט · הלכה י
אבל שכ"מ שצוה ליתן לעכו"ם מתנה אין שומעין לו שזה כמו שצוה לעבור עבירה מנכסיו. אמר פלוני עבדי עשו אותו בן חורין או שאמר עשיתי אותו בן חורין או שאמר הרי הוא בן חורין כופין את היורשין ומשחררים אותו שעבד ישנו במקצת מצות.
כתב המ"מ שהקשו ע"ז דהא המשחרר עבדו עובר בעשה וכתב הרשב"א ושמא נאמר שכל שאמר הרב לשחררו אומדין אותו שעשה לו טובה שהוא חייב לו כך על גמולו דאחזוקי אינשי בעוברים בעשה לא מחזיקינן, וכיון שכך הרי הוא כמוכרו לו, ומה שאסרה תורה לשחרר עבדים [הוא] בלא גמילות טובה אלא ברצון הלב והלב יודע אם לחסד אם לגמילות עכ"ל, וכתב ע"ז הכ"מ דאע"פ שכתב המ"מ דאית לן למימר שעשה לו טובה נהי דלא עבר משום משחרר עבדו סוף סוף כיון דעבדו הוא אינו חייב לו שום גמול עליה והו"ל מתנת חנם שאסור משום לא תחנם, ומשום הכי כתב רבינו דשרי בעבד משום שישנו במקצת מצות עכ"ל, וחילוקו אינו מבואר כלל דכיון שאינו אלא משום גמילות טובה למה יש כאן לא תחנם, והרמב"ן בגיטין דף ל"ח כתב בהדיא דכיון שמשחרר משום מצוה ליכא לא תחנם, והרשב"א חלק שם עליו רק בזה דאין לומר דטעם לעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם דבעבד לא שייך לא תחנם, ואף דשם הוא משום מצוה וכאן כיון שלעבדו אינו חייב גמול הו"ל מתנת חינם מ"מ לא מסתבר כן כיון שעושה בשביל שרוצה לשלם לו גמולו.
אכן באמת הרמב"ם לא סבר כלל הא דלא תחנם לענין מתנת חנם דבפרק י' מה' עכו"ם כתב דלא תחנם אתא שלא למכור להם קרקע, והא דאסור ליתן להם מתנת חנם הוא מקרא דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, וכר' יהודה בפסחים דף כ"ב דדברים ככתבן, ולפי"ז נראה דכיון דילפינן מקרא דאו מכור לנכרי במכירה ולא בנתינה בעינן מכירה ממש, ולכן לבד מה שכתב הכ"מ דלא שייך חוב לעבדו אלא אפי' אם עכו"ם יתן לישראל מתנה אסור להישראל להחזיר לו מתנה דכיון דעכ"פ אין כאן חיוב על הישראל להחזיר לו מתנה והוי רק מתנה בשביל מתנה אסור מקרא דאו מכור לנכרי דאמרינן במכירה ולא בנתינה, ולכן שפיר הוצרך הרמב"ם לומר בטעמא דעבד ישנו במקצת מצות, אבל משום הא דלעולם בהם תעבודו שפיר כתב המ"מ דליכא איסור כיון דאינו משחררו בשביל חסד אלא משום גמילות מה שעשה לו, דבזה לא בעינן שיהיה דוקא גדר מכירה, וע"ז כתב הרמב"ם דאין דינו כעכו"ם דליבעי מכירה ממש.