אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ט · הלכה ז

פרק ט

גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה הואיל ואינו יורשו כמו שיתבאר במקומו כך אינו יכול ליתן לו כל נכסיו במתנת שכ"מ לא כל נכסיו ולא מקצתן שלשון ירושה ולשון מתנה לגבי יורש אחד הן, וא"ת יקנה נמצא זה יורש אביו. לפיכך אם נתן לגר משאר הגרים מתנתו קיימת.
השגת הראב"ד גר שיש לו בן וכו' עד מתנתו קיימת, א"א כן אמר הגאון ואין הדעת נוחה הימנו ויש לומר דעת אחרת טובה מזו, עכ"ל.
כתב המ"מ על דברי הראב"ד דעתו ז"ל כדעת האחרונים שהקשו על הגאונים דאם איתא דמתנת שכ"מ גר לגר אחר קנה, בנו נמי כל שלא היה הורתו ולידתו בקדושה אינו נחשב לבנו ואינו ראוי לירש וכנכרי הוא ולמה לא קנה במתנה והרמב"ן ז"ל האריך לתרצם, והפירוש הנכון במה שאמרו גבי איסור גיורא משום דמתנת שכ"מ מן הדין אינה מתנה כיון שהוא לאחר מיתה אלא דמשום ירושה תקנו, ולכן גר שנתן במתנת שכ"מ כיון שאינו בר ירושה אף מתנתו אינה מתנה, וזה דעת האחרונים שאין מתנתו כלום אפי' לאחר, ע"כ דברי המ"מ, והנה הודה להראב"ד ולא הביא דברי הרמב"ן ודברי הרמב"ן הם במלחמות וכתב בזה וז"ל דכיון דמתנת שכ"מ כירושה היא עד שאנו אומרים בראוי ליורשו שאינו לשון מתנה גר שאין בנו יורשו אם תאמר יקנה עשיתו כאילו יורש והתורה אמרה לא יירש, לפיכך לא נכלל הבן בכלל תק"ח שתקנו לשאינו יורש וכו', אבל אם רצה איסור ליתן לאחרים נותן וקונים שהרי תקנו חכמים שיקנו אחרים בדבור וכו' עכ"ל, והנה לא נתבאר בדברי הרמב"ן תי' על מה שהקשו דכיון שאין הורתו בקדושה כנכרי הוא, ובב"י כתב לתרץ דהוא מדרבנן שמא יאמרו דשאינו הורתו בקדושה יורש, ולא משמע כן בלשון הרמב"ם שכתב נמצא זה יורש את אביו.
והנראה בזה דבפרק י"ב הל' ו' כתב הרמב"ם דשכ"מ שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני והיה הראשון ראוי ליורשו ופירש ואמר לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה השני קונה מה ששייר הראשון, וכתב המ"מ שהרמב"ם כתב זה לתרץ הקושיא מברייתא דתנו שקל לבני בשבת דאם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל, וקשה הא בראוי ליורשו אמרינן דירושה אין לה הפסק, ולכן חידש מכאן הלכה זו וכמו שסיים בדבריו הך ברייתא, והראב"ד השיג ע"ז וכתב שזה הטעם אינו מוטעם ויש לנו טעם יפה, וכונתו למה שכתב לתרץ זה הובא בש"מ דהכא לא אמר אלא שקל בכל שבת, ורק דאם לא אמר יירשו אחרים תחתיהם אמרינן דלזרוזינהו הוא דאמר, אבל אם אמר כן אמרינן דבדוקא אמר, א"כ לא ירשו מעולם יותר משקל בכל שבת, עוד תי' דמה דאמרינן בנכסי לך ואחריך לפלוני דירושה אין לה הפסק, היינו שכבר באו הנכסים להיורש. אבל הכא ביד שליש הן, עכ"פ מבואר דהראב"ד אינו סובר דמהני אם פירש ואמר לא משום ירושה אני נותן לך.
ונמצא דהרמב"ם והראב"ד חולקין בהך דינא דאם נתן למי שראוי ליורשו בלשון מתנה הוי ירושה דהרמב"ם סובר דזהו רק בסתמא, וע"כ דטעמא דאמרינן דאף דאמר בלשון מתנה כונתו בגדר ירושה, והראב"ד סובר דמי שראוי ליורשו כיון שמתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה ע"כ הוי בזה גדר ירושה כיון דראוי ליורשו, ולכן הרמב"ם לשיטתו סובר דגר שנתן לבנו שאין הורתו בקדושה ולידתו בקדושה אמרינן דדעתו ליתן לו משום ירושה דסובר השכ"מ דאף שבלא מתנתו אין לו דין ירושה מ"מ בתורת שכ"מ דדבריו ככתובין וכמסורין יש לו כח להורישו כיון שלידתו בקדושה, ובזה אמרינן דאינו כן ולא מהני דין שכ"מ דדבריו ככתובין וכמסורין אלא על מתנה ולא להוריש למי שאינו ראוי לירש, אבל הראב"ד סובר דמה דאמרינן דאם אמר למי שראוי ליורשו משום מתנה הוא מעיקר דינא דהא סובר דאפי' אמר בפי' לא משום ירושה אני נותן לך מ"מ הוי דין ירושה, וכיון דהוי מעיקר הדין א"כ בודאי אינו אלא בראוי ליורשו ע"פ דין, אבל מי שהורתו שלא בקדושה הוא נכרי גמור ע"פ דין וע"כ דאפי' לגר אחר אינו יכול גר ליתן מתנת שכ"מ כיון שאינו יכול להוריש, דעיקר מתנת שכ"מ כירושה שויוה רבנן ולא תיקנו אלא למי שיכול להוריש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה