אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ח · הלכה יד
שכ"מ שכתב כל נכסיו מתנה סתם ולא שייר כלום אם עמד חוזר, ואפי' קנו מידו כדי ליפות כחו, בין שהקנה נכסיו לאחד בין שכתבם לשנים, שאומד דעתו הוא שלא נתן זה הכל אלא שנתכוון שלא יקנו כלום אלא לאחר מותו. שייר כלום לעצמו בין קרקע בין מטלטלין הרי זו מתנה במקצת וסתמה כמתנת בריא שקונה מזמן הכתיבה, לפיכך אינו חוזר, והוא שקנו מידו שמתנת שכ"מ במקצת צריכה קנין בין עמד בין לא עמד.
השגת הראב"ד שכ"מ שכתב כל נכסיו מתנה סתם וכו' עד כמתנת בריא וכו' א"א ואם שייר צריכה קנין כי בלא קנין אינה כלום, עכ"ל:
דברי הראב"ד אינם מובנים במה שבא כאן להוסיף על דברי הרמב"ם דהא כתב כן והוא שקנו מידו שמתנת שכ"מ במקצת צריכה קנין בין עמד בין לא עמד והוא כלשון הגמ' מתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת, ונראה בכונת דבריו משום דהרמב"ם התחיל בדין דאינו חוזר וע"ז כתב והוא שקנו מידו שמתנת שכ"מ במקצת צריכה קנין, ואפשר לפרש דבריו בהך דינא דאמרינן דמתנת שכ"מ שדינה כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר צריכה קנין, ומ"מ אפשר דגם בלא קנו מידו נשאר דין מתנת שכ"מ שתיקנו חכמים שתתקיים כדי שלא תטרוף דעתו עליו, ואף דסיים הרמב"ם בדבריו בין עמד בין לא עמד אפשר לפרש דקאי על מה שכתב אינו חוזר ואשמעינן דבין עמד בין לא עמד אינו חוזר, שלא נאמר דאף דדינה כמתנת בריא וקונה מזמן הכתיבה ולא אחר מיתה וממילא אינו יכול לחזור זהו בלא עמד, אבל בעמד איכא אומדנא דאדעתא דהכי לא נתן, לכן כתב בין עמד בין לא עמד דאפי' עמד אינו יכול לחזור והוא בלשון זו ואצ"ל זו, לכן הוסיף הראב"ד דבלא קנין אינה כלום אפי' מת ולא חזר בו כדאיתא בגמ' בסתמא דמתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת, ובדברי הרמב"ם ודאי צריך ג"כ לפרש כן דמה שכתב בין עמד בין לא עמד לא קאי על הא דאינו חוזר אלא על הא דצריכה קנין, וע"ז כתב דאפי' לא עמד דבלא קנין אינה מתקיימת כלל.