אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ו · הלכה כ

הלכה יז

והמקדש אחותו המעות מתנה אדם יודע שאין קדושין תופסין בעריות ואין זה טועה וגמר ונתן לשם מתנה.
הקשה הלח"מ מהא דפסק הרמב"ם גבי התקדשי לי בתמרה זו כר' אמי דעד שיהיה באחרונה שו"פ דמוכח דמעות חוזרים ולא ראה דברי הרשב"א שם שכתב דר' אמי אפשר דסבר כשמואל במקדש אחותו דמעות מתנה ורק מעות כאלו שהמקדש אינו גומר דבורו בזה נותן לפקדון עד שיגמור, עוד הקשה ממה שפסק הרמב"ם גבי הכיר בה שאינו שלו המעות חוזרין, ואין לומר דשאני בין אחותו לנוכראה כדעביד בגמ' צריכותא, דמדברי המ"מ דבכל קדושין דאינו טועה שיהיו קדושין המעות מתנה, מוכח דאפי' באשת איש המעות מתנה וכתב בזה דלמסקנא דאמר בין לרב בין לשמואל הא לארעא במאי קא נחית ופירות היכי אכיל סבר אנא איחות לארעא, ופירש"י סבור היה שהמכר קיים ולא היה בקי בדין, ולכן יש לו מעות כיון דטעה ודבריו תמוהים דזה כתב רש"י לפי ההו"א דבמסקנא הא אמר להדיא דלכי אתי מריה דארעא זוזאי להוי לרב פקדון ולשמואל מתנה, ורש"י כתב זה רק לפרש קושיית הגמ' דע"כ טועה בדין היה דאל"כ היכי נחית בארעא, ולכן כתב רש"י דע"כ מה דסבר רב פקדון ושמואל מתנה טעמא אחרינא הוא, וזה הכל לבאר קושיית הגמ' דאינו משום אדם יודע דע"כ לא ידע, אבל לפי"מ דמתרץ הגמ' ודאי לא חזר ממה דאמר מעיקרא דאדם יודע שקרקע אין לו.
ונראה דבאמת החילוק הוא עפ"י תירוץ הגמ' דמה דסבר שמואל במקדש אחותו מעות מתנה היינו משום דלא סבר דכונתו לפקדון דהא לא קבלה לשם פקדון ולא נתחייבה באחריות שמירה, ואם לשם הלואה מנ"ל שהיא צריכה להלואה ורצונה בהלואה, ולכן סבר דודאי נתן למתנה אבל כל זה היכי דאין להנותן תועלת בזה, אבל בהכיר בה שאינו שלו דאחר שלקח ירד לקרקע ואכל הפירות א"כ שפיר יש תועלת במה שקנה הקרקע, ואפי' לכשיבואו הבעלים ויוציאו ממנו הקרקע והפירות יקח כאריס כיון שהקרקע עומדת לזריעה ולכן שפיר פסקינן בזה כדמסיק רבא הלכתא דמעות יש לו ואינו סותר להא דסבר שמואל מעות מתנה.
ובזה אפשר ליישב מה שהקשה הש"ך בסי' קמ"ו סעיף י"ח במה שהביא הרמ"א מדברי הרשב"א דמי שקנה קרקע אחת שני פעמים ותובע הלוקח מעות השניים אם אין ללוקח טענות למה קנה אמרינן דמעות מתנה, והקשה הש"ך דהא קיי"ל בהכיר בה שאינו שלו דיש לו מעות, ואין ראיה ממקדש אחותו דמעות מתנה דשאנו בין אחותו לנוכראה, אבל לפימש"כ מיושב דבהכיר שאינו שלו עיקר טעמא למסקנא משום שיש להלוקח תועלת במה שקנה ונתן מעות דסבר איחות בארעא, אבל הכא שאין לו שום תועלת ודאי מעות מתנה דהא לא בקש ממנו המוכר הלואה וגם לא קבל עליו אחריות פקדון וע"כ דהוא מתנה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה