אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ו · הלכה יז

הלכה ט

כבר ביארנו בנשואין ששנים שהיה ביניהם שידוכין ופסק זה ע"י בנו וזה ע"י בתו, ואמרו כמה אתה נותן לבנך, כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך כך וכך, ועמדו וקדשו קנו באמירה, ואין קונין באמירה זו עד שעת נשואין שכל הפוסק דעתו לכנוס וצריכין שיהיו הדברים שהן פוסקין מצויין ברשותו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמו שבארנו ודברים אלו לא נתנו להכתב, לפיכך אינן כשטר עד שיטרוף בהן.
השגת הראב"ד ודברים אלו וכו' עד שיטרוף בהן, א"א דבריו מעורבים כי נראה מדבריו שהוא מפרש ניתנו להכתב או לא ניתנו אם צריכין ליכתב לגבות ממשועבדין או אין צריכין לכתוב, ואח"כ אמר לפיכך אינו כשטר עד שיטרוף בהן וכיון שפשט שלא ניתנו ליכתב הרי הוא טורף בהן, ואולי הוא מפרש ניתנו ליכתב ולא ניתנו אם יש להם דין שט"ח או לא ואין דעות כל המפרשים שוות בזה עכ"ל.
כתב המ"מ דדעת הרמב"ם דאפי' נכתב מהן שטר אינו טורף בהן ובודאי כונתו אם כתבו העדים רק זה שפסקו ביניהם כך וכך, אבל אם כתבו שכל אחד מתחייב כך וכך הרי הוא שטר גמור וכן מבואר מדבריו שכתב שלא עלה על דעתם להשתעבד באמירה שלהם והילכך אפי' נכתב מהן שטר אינו טורף, ואם כתבו שטר של התחייבות הרי אינו באמירה, והנה הטור הביא דברי רש"י שכתב שאפי' אם שניהם רוצים לכותבם ולהחתים עדים אין שומעין להם כדי שלא יוכל ליטרף ממשעבדי וכתב ע"ז וכן נראה דעת הרמב"ם שכתב דברים אלו לא ניתנו ליכתב לפיכך אינו כשטר עד שיטרוף בכך, ועמדו בזה הב"י והב"ח דהא מדברי רש"י מבואר שאם היו כותבין היו טורפין ממשעבדי, וכתב הב"ח דכונת רש"י דאין כותבין שטר שהם נתחייבו בכך וכך והדברים תמוהים דכיון שרוצים לכתוב שטר התחייבות למה לא יוכלו לכתוב, והט"ז כתב דהטור מפרש בדעת הרמב"ם שאם כתבו שטר מהני לטרוף ממשעבדי ודלא כדברי המ"מ וגם דבריו תמוהים דאם בזה רוצה להשוות דעת הרמב"ם ודעת רש"י ונאמר דדעתם דאם יכתבו שטרי פסיקתא יטרפו ממשעבדי, א"כ למה כתב רש"י דאפי' אם שניהם רוצין אין שומעין להם, דלמה אין להם רשות להשתעבד, אבל באמת הדברים מבוארים להדיא בדברי הרמב"ן בספר הזכות שכתב לפרש דעת הרי"ף וז"ל ניתנו ליכתב שאם כתבו עדים פסק פלוני לבנו כך וכך ופלוני לבתו כנגדו שיהא כמלוה בשטר, הואיל וכתבו קנין אמירה שלהם או אינו אלא כמלוה ע"פ שהרי לא שעבדו עצמן ולא קבלו עליהן בחוב כלום, דהא לא אמר זה חייב אני לבני וזה חייב אני לבתו וכו'. וכן פירש"י ז"ל לא נתנו חכמים כתיבה לדבר שאם באו לחתום עדים בדברים הללו אין טורפין מן המשועבדים דכיון דליכא קנין לא נשתעבדו נכסי עכ"ל הרמב"ן, ומבואר דגם דעת רש"י כן איברא דלשון רש"י שלנו אינו כמש"כ הרמב"ן, אבל ברור שבעיקר הדין אין כאן מחלוקת ואם היה סובר רש"י שאפשר לעשות שטר באופן זה שיגבו מן המשועבדים למה אין להם רשות לעשות שטר, וראיתי שהפרישה כתב דזהו שמא ישתכח שהיה משום פסיקת נדוניא, ומשמע מדבריו שהשטר יהיה שטר התחייבות אלא דכיון שהיה משום פסיקת נדוניא לא מהני, והנה מבואר להדיא בדברי הרמב"ן דודאי מהני.
לכן נראה פשוט דגם דעת רש"י בגמ' הוא כן ורק דסובר דאף דמעיקר דינא אם כתבו שטרי פסיקתא אין גובין ממשועבדין, מ"מ אין להם רשות לכתוב שלא יבואו לטרוף ע"י ב"ד טועין דאם נפרש לא ניתנו ליכתב שאין לשטר זה כח של שטר קשה דמאי פריך מהא דאין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, הא מדעת שניהם כותבין מאי לאו שטרי פסיקתא דלמה לא יכתבו לגבות מבני חורין כדי שלא יוכלו לכפור, ומזה אני תמה על הב"ח שכתב דמה שכתב רש"י דאין כותבין היינו אם יבואו לכתוב שטר בסתם שפלוני נתחייב לפלוני חוב גמור, אבל אם העדים אינם כותבין כי אם הדברים כהויתן כותבין דא"כ מאי פריך מאי לאו שטרי פסיקתא דהא בפשוטו שטרי פסיקתא הם דברים כהויתן ושפיר כותבין, ומבואר מזה מה דרש"י הוכרח לפרש דאף דע"פ דין לא מהני שטר כזה לטרוף ממשעבדי מ"מ אין כותבין שמא יבואו לגבות, ואף דבב"ב דף קל"ח אמרינן והלכתא אין חוששין לב"ד טועין הא מסיק התם דטעמא משום דב"ד בתר עדים דייקי וא"כ אפשר דסבר הגמ' דבזה לא יטעו ב"ד לסמוך על עדים שודאי דקדקו, אבל לטעות בהלכה אפשר דחיישינן ואין כותבין דהא משום דב"ד בתר ב"ד לא דייקי אין כותבין גט חליצה אא"כ מכירין משום דחיישינן לב"ד טועין שלא ידעו שחולצין אע"פ שאין מכירין, וא"כ שפיר דהכא אין כותבין שמא יחשבו ב"ד טועין דהוא שטר גמור.
עתה נבוא לדברי הראב"ד ולכאורה משמע דשיטתו כפי' א' שכתב דהאבעיא הוא אם ניתנו ליכתב וצריך כתיבה לגבות ממשועבדים או לא ניתנו ליכתב וגובה ממשועבדים בלא כתיבה, אבל בהשגותיו על הרי"ף המובא בס' הזכות מבואר שדעתו אינו כן ומפרש לא ניתנו ליכתב שאין העדים כותבין אותן בשטר אלא מדעת שניהם לפי שכל זמן שלא נכתבו אין נגבין אלא מבני חורין ומשנכתבו גובין ממשועבדין, והוא סותר לדבריו כאן וכבר ביארתי בפ"ב מה' גנבה הל' י"ב שהראב"ד בהשגות על הרמב"ם הוא בעל ההשגות על הרי"ף.
ונראה בבאור דבריו דבאמת דעתו הוא בבאור הסוגיא כמו שכתב בהשגתו על הרי"ף וטעם השגתו כאן הוא משום דסובר מתחלה דלשון לא ניתנו ליכתב אפשר לפרש בב' אופנים או דנפרש דאין רשות לכתבם ומוכח דאם יכתבו העדים יהיה לזה דין שטר, ולזה פירש בהשגתו על הרי"ף דהכונה דאין רשות לעדים לכתוב שלא מדעת שניהם, וכבר כתבנו שגם דעת רש"י כן דפי' אין רשות לעדים לכתוב, ורק משום דסובר דגם אם יכתבו אין לו דין שטר, ולכן פירש דמ"מ אסור לכתוב שמא יבואו לגבות וכמש"כ, אבל מדברי הרמב"ם שכתב לא ניתנו ליכתב לפיכך אינו כשטר מוכח דאינו מפרש דאף דאין לו דין שטר מ"מ אסור לכתבו, וא"כ אנו צריכים לפרש לא ניתנו ליכתב לא צריך לכתוב דבדברים בעלמא גובה, וא"כ מנלן שאינו טורף, איברא דבתוס' הביאו שהר"ח ור"ת פירשו כן דניתנו ליכתב היינו שצריך לכתבם ובלא כתיבה אינו גובה כלל, ולא ניתנו ליכתב היינו שאין צריך לכתבם ומ"מ כתבו בתוס' דלא יגבה בלא כתיבה, אלא מב"ח ומדברי הראב"ד שכתב דכיון שלא ניתנו ליכתב הרי הוא טורף בהם משמע דאפי' בלא כתיבה דאין לומר דכונתו ע"י כתיבה דא"כ למה דוקא אם לא ניתנו ליכתב.
ולכן צריך לומר דהראב"ד אינו מפרש בדברי הר"ח כדברי התוס' אלא דאם לא ניתנו ליכתב מהני בלא כתיבה לטרוף ממשעבדי, ומצאתי שהדבר מפורש בריטב"א שמפרש כן דעת ר"ת דלא כהתוס' והדבר תלוי בפירושא דשמעתא במה דאמר ת"ש מתו בנותיהם ניזונות מנכסים ב"ח, והיא ניזונת מנכסים משועבדים דרש"י ותוס' מפרשים דזהו קושיא לרב אשי דאמר לא ניתנו ליכתב, ולכן הוכרחו התוס' לפרש לדעת ר"ח ור"ת דהקושיא הוא דמוכרח דנכתב דבלא כתיבה ודאי אינו טורף, אבל הריטב"א מפרש דהוא סייעתא לרב אשי וכן הוא לדברי הראב"ד כאן בפירושו הא' וכדברי הלח"מ, וכן הוא בדברי ההשגות על הרי"ף לפירושו בעצמו לענין קושיא הקודמת דאין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, דהרי"ף מפרש דזהו קושיא לרב אשי ומוכיח מזה מזה דהוא לענין שטרי ארוסין, והשיג הראב"ד דהוא אדרבא סייעתא לרב אשי ומיירי בשטר פסיקתא, ולדברי הר"ח ור"ת כפי פירושו וכפי שכתב כאן בפירושו הא' יהיה מהא דאין כותבין קושיא לרב אשי ומהא דהיא נזונת מנכסים משועבדים סייעתא לרב אשי.
ועכשיו מבוארין דברי הראב"ד דהשגתו על הרמב"ם הוא דכיון דמדבריו מוכח דאינו מפרש דלא ניתנו ליכתב דאסור לכתוב וע"כ דמפרש כפי' הר"ח דא"צ לכתוב, וא"כ למה אינו גובה ממשעבדי, ולכן כתב אח"כ דהרמב"ם מפרש דלא ניתנו ליכתב דאינו מועיל כתיבתם וזהו לדעתו פי' חדש שאינו כפי' המפרשים, אבל בס' הזכות כתב ג"כ לפרש כן לדעת הרי"ף וכמו שהבאנו דבריו וכן הוא דעת הרמב"ם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה