אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה ט
וכן הכותב נכסיו לבניו בין זכרים בין נקבות בין בריא בין ש"מ, וכתב לאשתו עמהן קרקע כל שהיא הואיל ועשה אותה שותף בין הבנים ולא מחתה אבדה כתובתה ואינה טורפת מנכסים אלו כלום, אבל מנכסיו שיבואו אחר אלו נוטלת מהן כתובתה.
כתב המ"מ במה שכתב הרמב"ם בין בריא בין ש"מ דאף דבגמ' הוא בעיא דלא איפשטא ובפי' המשנה סבר הרב ז"ל דהעמד שטר על חזקתו ואינו נפסל אלא בראיה ברורה, אבל כאן בהלכות סובר דהאשה היא המוציאה, וכיון דמספקא לן המוציא מחבירו דהיינו אשה עליה להביא ראיה, ותירוצו אינו מספיק דהא בכל מקום פוסק הרמב"ם דבספיקא דדינא מהני תפיסה והיה לו לכתוב דאם תפסה האשה בשביל כתובתה אין מוציאין מידה.
והנראה בזה דהנה הרשב"ם כתב דאבעיא דרבא דאמר מי אמרינן בשכ"מ הוא דידעה דלית ליה וקא מחלה, אבל בבריא סברה הדר קני, או דילמא השתא ליה ליה דגם רבא סבר כרב כהנא בסוף הסוגיא דאי הדר קני נכסים גבייא מינייהו ומ"מ בעי דכיון דסברה הדר קני לא מיחתה, אבל לא מחלה כלל אפי' מהני נכסים, וכתב עוד ואית דמפרשי דמיבעיא אי גבייא מנכסים דקני למחר וטעות דמילתא דמיפשטא לקמן לרב כהנא לאו אורחא דגמ' למימר תיקו, אבל האית דמפרשי הוא רבינו גרשום בפירושו, וטעמו דסובר דאי הוי סבר דמנכסים אחרים לא מחלה, א"כ מאי נ"מ מבריא לשכ"מ, והר"י מיגש פי' דכל אבעיא דרבא הוא רק אם יקנה הבריא נכסים אחרים, ובשכ"מ גם רב כהנא מודה דאפי' יקנה אח"כ נכסים אחרים מחלה וכמו שמביא המ"מ, ולכן גם הרמב"ם סובר כן אלא דאינו סובר כהר"י מיגש בשכ"מ, ונראה דאפשר דרבא סבר בודאי דלא כרב כהנא, דלרב כהנא דהמחילה הוא על שעבוד הנכסים שחלק אין נ"מ בין בריא לשכ"מ אבל רבא סבר דהמחילה הוא על הכתובה, ולכן איכא נ"מ דהיכי דלא מוכח דבודאי נתייאשה מגוביינא של הכתובה לא מחלה כלל, ולפי"ז מיושב קושיית רשב"ם מה דלא אמר הגמ' מילתא דאיבעיא לרבא פשיטא לרב כהנא דרב כהנא לא הכריע בספיקו של רבא אלא דחולק עליו בעיקר דינא, וא"כ מיושב מה דפסק הרמב"ם דגם בבריא ודאי הפסידה כיון דפסק כרב כהנא דהוא בתרא שהיה חבירו של רב פפי.
ובמה שכתב המל"מ להוכיח כשיטת הר"י מיגש מההוא דאמר פלגא לברת ופלגא לברת ותיתא לאתת בפירי, דבריו אינם מובנים כלל דרצה לפרש דהכל היה בפירי, וכתב דהרשב"ם דחק לומר שחילק לבנותיו קרקעות דאיך אפשר לפרש דלא כהרשב"ם דבפירות ליכא פלגא ופלגא ותילתא, ובודאי הכונה פלגא ופלגא על הקרקעות, וכן הוא בפי' רבינו גרשום והוא פשוט, אכן בעיקר הא דרב כהנא בהא דתלתא לברת כתב גם רבינו גרשום בריא היה, אבל א"א לומר בטעמו משום דסובר כהר"י מיגש דבשכ"מ מודה ר"כ דמחלה הכל דבאבעיא דרבא פירש מי אמרינן שכ"מ כו' קא מחלה על אותו קרקע, ומוכח דסובר דאין חילוק בין בריא לשכ"מ, לכן נראה דסובר דאף דאמרינן דכיון דשתקה מחלה זהו אם המתנה תתקיים כולה אבל כאן כיון שאחת הבנות מתה ולא נתקיימה המתנה כלל לגבי אותה הבת בזה ודאי לא מחלה אפי' אם היינו אומרים דמחלה דגמרי, לכן מפרש דבריא היה והמתנה נתקיימה אלא שאח"כ ירשה אביה, וכן מבואר בדברי רשב"ם שכתב וחזר וירש שהאב יורש את בתו ומוכח דבריא היה, אלא דמדברי הר"י מיגש מוכח דאינו סובר כן שהוכיח דבריא היה דבשכ"מ הא אמרינן דמחלה לגמרי ולדברינו לא צריך לזה, וכן מלשון הרמב"ם משמע דתיכף משכתב לה אבדה כתובתה שכתב ואינה טורפת מנכסים אלו כלום, ולא הזכיר שמת השכ"מ, ומשמע דגם אם לא מת מתוך חולי זה ולא נתקיימה המתנה אינה גובה מנכסים אלו.