אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה י

הלכה ח

המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום, ואם אמרו לאותן העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה, וכן אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוה לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב אלא הן עצמן כותבין כמו בגט.
השגת הראב"ד לא קנה וכו' א"א ה"ה אם אמר להם תנו עכ"ל.
הלח"מ בפ"ב מה' גירושין הל' ה' כתב על השגת הראב"ד כאן דכיון דכתב הרמב"ם דאפי' אומר אמרו לא מהני א"כ כ"ש באומר תנו, וכונתו דהא שמואל וכן שאר אמוראי פסלי באומר תנו ומכשרי באומר אמרו, וכן בדף ע"ב אמרינן ולא מיבעיא היכי דלא אמר אמרו אלא אפי' אמר אמרו נמי לא, ומפורש דאומר תנו הוי כ"ש מאומר אמרו, עוד הקשה הלח"מ על דברי הרמב"ם שם בה' גירושין שכתב לשון המשנה בדף ע"א אמרו לו נכתוב גט לאשתך וכו' ובגמ' בעי למידק דמדלא קתני תנו מכלל דמתני' ר"מ דסבר דאומר תנו נותנין דמילי מימסרן לשליח, ומסיק רב אשי דמתני' לא מיבעיא קאמר, וכיון דפסק הרמב"ם באומר אמרו דאינו אלא פסול א"כ לא נוכל ללמוד מדין אומר אמרו, וא"כ קשה למה השמיט הרמב"ם דבאומר תנו הוי גט בטל, ונשאר הלח"מ בזה בקושיא.
אכן גם מה שיישב הלח"מ דברי הרמב"ם כאן אינו מבואר דאף דזה ודאי דאיכא מ"ד דאומר תנו אינם עושים שליח ובאומר אמרו מהני, מ"מ אין להוכיח מהא דאם אומר אמרו לא מהני, דה"נ באומר תנו משום דבאמת הם שני ענינים דמה דאמרינן גבי אומר תנו מילי לא מימסרן לשליח היינו דהשליח אין לו כח למסור כח שליחותו לשליח אחר, אבל באומר אמרו הא אין השלוחים מוסרים כח שליחותם דהא אין להם כח לגרש ולא נעשו שלוחים רק לאמירה, והדין מילי הוא לגבי הבעל המגרש שאין לו כח לעשות שליח על מילי והיינו על עשיית השליח, וא"כ היה אפשר לומר גם להיפוך דאף דאומר אמרו לא מהני ולא נתפס שליחות על מילי, אבל שליח שנתמנה על כתיבת הגט דזה אינו מילי מדיש לבעל כח לעשות שליח ע"ז אפשר דזה השליח יכול גם למסור שליחותו לאחר מדין שליח עושה שליח.
והנראה בזה דהנה בדף כ"ט פריך הגמ' מרישא דמתני' דהוא ר"מ ומשני אביי דהוא משום קפידא דבעל, ורבא משני משום מילי לא מימסרן לשליח, ומשמע דר"מ נמי סבר הא דמילי לא מימסרן לשליח, וכבר עמדו הראשונים דהא ר' יוסי הוא דסבר הכי ולא ר"מ וכתבו דלא פליגי אלא במילי דב"ד, אבל במילי דשליח מודה ר"מ, אבל עוד קשה בהא דאמר בגמ' דאביי ורבא דפליגי בשליח מתנה פליגי בפלוגתא דרב ושמואל וקשה דהא רב ושמואל פליגי אליבא דהילכתא, ושמואל פסק כר' יוסי עמש"כ בזה הריטב"א אבל לדעתי נכונים דברי הפנ"י בדף כ"ט דרבא נמי מודה דטעמא דר"מ הוא משום קפידא דבעל, אלא דאביי סבר דר' יוסי דפליג בשלשה שעשאם ב"ד הוא ג"כ משום קפידא, ורבא אמר דלהלכה איכא טעמא דמילי והוא לר' יוסי, ומבואר הא דאמר דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל, והוכיח זה ממש"כ רש"י בדף ע"א דלר"מ טעמא משום בזיון דבעל, ולפי"ז קשה בהא דאמר בגמ' בדף ע"א בהא דתנן נכתוב גט לאשתך טעמא דלא אמר תנו וכו' מני ר"מ הוא דאמר מילי מימסרן לשליח דהא כיון דטעמא דר"מ משום קפידא דבעל, א"כ זה ניחא במתני' דדף ס"ו שאמר להם לכתוב וליתן, אבל הכא דתנן שמסרו הגט לבעל א"כ מוכח מדקבל הגט שהוא לא הקפיד ונימא הוכיח סופו על תחלתו, ואין לומר דכיון דסבר הגמ' דטעמא דקפידא הוא ודאי מדאמרינן דהגט בטל לא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו, דהא גם במזכה לחבירו מתנה נמי אמרינן דודאי ניחא ליה וזכה בתורת ודאי ומ"מ מספקא לן לומר הוכיח סופו על תחלתו, וצ"ל דהגמ' סבר מעיקרא דמתני' אתיא כרבנן בב"ב דף קל"ח דלא סברי הוכיח סופו על תחלתו, אבל לדידן דמספקא שמא קיי"ל כרשב"ג דהוכיח סופו על תחלתו, וכמו שפסק הרמב"ם בהל' ג' א"כ אינו צריך להיות הגט בטל בתורת ודאי, וכיון שהרמב"ם פסק דהגט בטל ע"כ משום דמילי לא מימסרן לשליח, וכיון דבמתני' דדף ס"ו לא הוזכר דמשום מילי לא מימסרן לשליח הגט בטל, לכן כתב מתני' דדף ע"א דמבואר להדיא דהגט בטל ולהלכה הוא ע"כ משום דמילי לא מימסרן לשליח.
עוד אפשר דבאמת לא מסתבר דמשום טעמא דקפידא הגט בטל בתורת ודאי, דמנ"ל שהוא ודאי מקפיד, וע"כ צ"ל דלפי ההו"א הוי סבר דלשון בטל אינו ודאי, ועיין בפר"ח סי' ק"כ דהדר"ך כתב כן לאמת דבלשון משנה וברייתא אינו מוכרח דלשון בטל הוא גם לקולא, והפר"ח השיג עליו מד' הרמב"ם בתשובה הביאו המ"מ בפ"ח דגם בלשון משנה וברייתא כן, ומ"מ אפשר דלפי ההו"א וכן לאביי ע"כ נאמר כן, וכיון דהרמב"ם פסק דבטל בתורת ודאי ע"כ משום דמילי לא מימסרן לשליח.
ועתה עלינו ליישב השגת הראב"ד כאן מה שלא הזכיר הרמב"ם דגם באומר תנו לא מהני, אך באמת גם כאן ביאר שפיר הרמב"ם דין זה דמילי לא מימסרן לשליח כיון שכתב בסוף ההלכה דאם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב וזה אינו משום קפידא דהא אמר בגמ' בדף כ"ט דבמתנה לא שייך קפידא אלא משום דמילי לא מימסרן לשליח, וכיון דכבר פסק הא דמילי לא מימסרן לשליח א"כ א"צ לכתוב הא דאומר תנו, והראב"ד שהשיג סובר כהריטב"א דאיכא נ"מ בין מילי דשליח למילי דב"ד, וא"כ היה צריך לכתוב דה"ה באומר תנו, אבל הרמב"ם אינו מחלק וסובר דרבא אמר זה אליבא דר' יוסי וכמש"כ, וכיון שפסק דמילי לא מימסרן לשליח א"צ לכתוב דה"ה אם אמר תנו.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה