אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה טז

הלכה יד

בד"א בשלא היה המשכון בחצר הראשון אבל אם היה בחצרו חצרו קונה לו שלא מדעתו כמו שביארנו בענין מציאה ואין לזה האחרון כלום.
הרמב"ם פי' כפירש"י דליתיה למשכון בחצר משום דמפרש דמיירי בחצר המשתמרת ולא כפי' התוס' דליתיה למלוה בחצר, ונראה דהרמב"ם לשיטתו מוכרח לפרש כן דסובר דבעומד בצד שדהו צריך לומר זכתה לי וא"כ לא הוצרך הגמ' לשנויי דמיירי דליתיה בחצרו אלא דלא אמר זכתה לי, ועוד יותר הוי מצי לשנויי שלא ידע שמת הגר, ולפי' התוס' צריך לומר דלא הוי מהני מה שלא ידע שמת הגר לפי"מ שפירש"י בב"מ דף י"א בטעמא דעומד בצד שדהו משום דעכשיו היא משתמרת על ידו, וא"כ כאן אפי' לא ידע שמת הגר הוא משמרו כיון דהוא משכון אצלו, אבל לשיטת הרמב"ם ע"כ דאינו מטעם זה דהא סובר דצריך שיאמר זכתה לי, ואם הוי כמו חצר המשתמרת לא היה צריך שיאמר זכתה לי.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה