אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

הפורס מצודה בשדה חבירו וצד בה חיה או עוף אע"פ שאין לו רשות לעשות דבר זה קנה, ואם היה עומד בעל השדה בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה בעל השדה ואין לבעל המצודה כלום.
השגת הראב"ד ואין לבעל המצודה א"א ואיך לא חילק בין צבי רץ כדרכו וגוזלין מפריחין לשאינן כן והלא המשנה חילקה בהן עכ"ל.
כתב המ"מ דדעת הרמב"ם דבעל השדה אמר זכתה לי שדי בשעה שהם כבר נצודין ובעל המצודה לא קנה מקודם דלא אמרו חכמים שיקנה מפני דרכי שלום מי שפרס מצודה בשדה חבירו, וכן במצודה שיש לה תוך אם הוא בשדה חבירו לא קנה מק"ו מדין כליו של לוקח ברשות מוכר דשם יש דעת אחרת להקנות ולא קנה, ודברי המ"מ תמוהים דהא כתב הרמב"ם הפורס מצודה בשדה חבירו וצד בה חיה או עוף אע"פ שאין לו רשות לעשות דבר זה קנה, ואולי כונת המ"מ דזהו רק לגבי בעל השדה שאם אומר אח"כ זכתה לי שדי לא זכה מקודם בעל המצודה, ואף דמדבריו שכתב שלא אמרו אלא בפורס במקום הפקר שהוא רשאי לצוד שם, אבל בפורס שלא ברשות ודאי לא עכ"ל, משמע דפורס שלא ברשות לא קנה כלל, אבל אנו מוכרחין ע"כ לפרש דברי המ"מ דכן כונתו בדברי הרמב"ם דמה שכתב מקודם דקנה אע"פ שפרס בשדה חבירו שלא ברשות זהו לגבי אחרים, אבל לגבי בעל השדה לא קנה ויכול בעל השדה גם אח"כ לומר זכתה לי שדי, אבל לא מסתבר כן, דאם בפורס שלא ברשות לא אמרו שיקנה גם לגבי אחרים לא יקנה, ועוד דלשון הרמב"ם שכתב ואם היה עומד בעל השדה ולא כתב ואם עמד משמע שעמד ואמר זכתה לי בתחילה קודם שקנה בעל המצודה, וכן מה שכתב מקודם הרי זה קנה משמע שקנה בהחלט לגבי כו"ע, ומה שדחקו להמ"מ לפרש כן הוא משום קושיית הראב"ד דקודם שנכנסו בתוך המצודה הרי הוא צבי רץ כדרכו וגוזלות מפריחים, אבל יש לומר דמה דאמר בעל השדה זכתה לי שדי אינו רק על רגע זו בשעה שאומר, דלשון זכתה לי אף דמשמעו בלשון הוה שעכשיו זכתה מ"מ בודאי כונתו שבכל אופן תזכה לו שדהו ואם אי אפשר עכשיו תזכה אח"כ כשיהיה אפשר לזכות, ולכן תיכף כשנכנסו לתוך המצודה זכתה לו שדהו.
והנה במה שכתב המ"מ דבעל המצודה לא קנה אפי' המצודה היא כלי מק"ו מדין כליו של לוקח ברשות מוכר הקשה הלח"מ דהא כמו שכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ה"נ כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח ונשאר בצ"ע ובאמת הוא תימה גדולה על דברי המ"מ דנחת עלה מדין כליו של לוקח ברשות מוכר, אבל בדעת הרמב"ם יש לומר דזהו כלל מיוחד דכליו של אדם קונים לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו כדאיתא בב"ב דף פ"ה ופסק כן הרמב"ם בפ"ד מה' מכירה הל' א', ונמצא דבמקום שאין לו רשות להניחו אין לכלים גדר חצר כלל, ולכן נוכל לומר דכלים שהם מונחים במקום שאין לו רשות להניחן לבד שאינם קונים אין מעכבין גם להחצר לקנות, ומה דאיתא שם בב"ב דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח הא מיירי שהכניס המוכר כליו ברצון הלוקח, לכן יש להכלים דין חצר ומעכבין זה על זה מלקנות הכלים על החצר והחצר על הכלים, אבל במקום שאין לו רשות להניחן מה דאין קונים אינו משום דהרשות שהם מונחים מעכב בשביל שהרשות הוא בר קנין, דהא אפי' בר"ה לא קנה, וע"כ דהכי הוא דינא דכלים דאין להם דין קנין חצר אלא אם מונחים במקום שיש לו רשות להניחן, ולכן שפיר דאם אין לו רשות להניחן אין להם גם כח לעכב על הרשות שלא יקנה וגם אינו מפסיק, והדבר הנקנה חשוב כאלו מונח בחצר, ובדרך דמיון נוכל להסביר כמו דאמר הגמ' בזבחים דף ג' דאוכלין שגיבלן בטיט והכניסן לאויר התנור דאין הטיט מפסיק שלא יהיו האוכלין נחשבין כמונחין באויר התנור, ודוקא כלי מפסיק משום שיש ע"ז שם תוך אחר, ודרשינן תוכו ולא תוך תוכו ולכן גבי קנין גם מונחין בכלי כיון שאין להכלי דין חצר נחשבו דברים הנקנין כמונחין בחצר עצמו.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה