אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה ד
היו המדות והמשקלות של בני העיר חתומות בחותם ידוע וזו המדה או המשקל החסרים בלא חותם ה"ז מותר לשהותם לשאר תשמישי הבית, כיוצא בזה סלע שנפגמה מן הצד לא יעשנה משקל בין משקלותיו ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו שמא יבוא אחר ויעשנה משקל, אלא או ישחוק או יחתוך או יקוץ או ישליך לים המלח.
כיוצא בזה סלע שנפגמה מן הצד כתב המ"מ פירוש שאין החסרון ניכר כמו מאמצע וזה ברייתא פ' הזהב והעמידוה בגמ' במן הצד עכ"ל, והנה בגמ' שם דף נ"ב פריך בהא דתניא אלא יקבנה ויתלנה בצואר בנו ורמינהו לא יעשנה משקל בין משקלותיו ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו ומשני כאן באמצע כאן מן הצד, ופירש"י באמצע יקבנה דמשנקבה לא סגיא מן הצד לא יקבנה לפי שהרמאי שימצאנה יקוץ אותה סביב עד שיוציא את הנקב ומרמה בזה את האחרים ויוציאנה בשקל, ומבואר בפירש"י דהחלוק בין באמצע בין מן הצד היינו בהנקב, דבאמצע מותר לנקבה ולא מן הצד, אבל הרמב"ם כתב שנפגמה מן הצד, ובהלכה ו' כתב סלע שנפגמה באמצע וכו' אבל נוקבה ותולה אותה וכו', ומוכח דמפרש דלא כפירש"י, ואם נפגמה מן הצד אסור לנוקבה אפי' באמצע, אך זה מבואר לפי"מ שכתב הרמב"ם בהלכה זו שמא יבוא אחר ויעשנה משקל ודלא כמו שפירש"י דהחשש הוא דשמא יקוץ אותה הרמאי ויוציאנה בשקל.
איברא דהכ"מ כתב כאן וז"ל אלא או ישחוק וכו', לפי"ד ה"ה הל"ל או יפגמנה באמצע, ורש"י פירש שהרמאי יקוץ אותה סביב עד שיוציא הנקב ויוציאנה בשקל, ולפי"ז מ"ש רבינו ויעשנה משקל צ"ל שהשין נקודה בסגול עכ"ל, והכ"מ רוצה להשוות דעת הרמב"ם עם פירש"י אבל דבריו תמוהים דלמה צריך לדברי המ"מ שהדבר מפורש בדברי הרמב"ם דכאן כתב שנפגמה מן הצד, ובהלכה ו' כתב נפגמה באמצע והדברים ברורים בדעת הרמב"ם דעיקר החלוק הוא בנפגמה כמש"כ המ"מ, ומה שכתב הכ"מ לנקד משקל בסגול תמוה, דרש"י כתב ויוציאנה בשקל אבל הרמב"ם כתב ויעשנה משקל, ואם הכונה שיעשנה שקל א"כ למה לא יעשה לכתחלה דהא תניא בסלע עד שקל ואף דזהו בנפחתה אבל איזה חשש הוא כיון דמותר לקיימה, לבד דתיבת משקל לא משמע שיעשנה שקל, ולכן הדבר פשוט דדעת הרמב"ם לפרש דלא כפירש"י ועיקר החשש הוא שמא יעשנה משקל וסובר דמה שינקבנו באמצע אין זה מונע לעשותה משקל, ולכן מפרש דהחלוק הוא בנפגמה דבנפגמה באמצע והיינו שנפחת באמצעו לא יוכל לעשותו משקל דניכר חסרונו, אבל חסרונו מן הצד אינו מורגש כשיחתוך סביבו, ולכן אפי' נוקבו באמצע לא מהני.
ומה שהקשה הכ"מ דהול"ל או יפגמנה באמצע יש לומר דבהא דתניא או יקוץ, בכלל זה כל התקונים שאפשר ע"י שיחתוך ויקוץ, דה"נ אשכחן בהא דאמר ר' אמי יתר על כן יקוץ, ופירש"י יקוץ יחתכנה לשנים והוא תימה דלמה לא יקוץ עד שיעשנה בשקל, וכן כ' הרמב"ם בהלכה ה' יקוץ עד שיעמידנה על מחצה, ובדעת רש"י אפשר דסובר דגם היתר דעד שקל אינו אלא בדיעבד בנפחתה כך ודוחק, עכ"פ לדעת הרמב"ם אין הפי' יקוץ לחתיכות אלא יקוץ עד שלא יהי' עשוי לרמות: