אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה ג
כל מי שמשהה בביתו או בחנותו מדה חסרה או משקל חסר עובר בל"ת שנאמר לא יהי' לך בכיסך וגו' ואפי' לעשות המדה עביט של מימי רגלים אסור שאע"פ שאין זה לוקח ומוכר בה שמא יבוא מי שאינו יודע שהיא חסרה וימדוד בה, ואין לוקין על לאו זה שהרי אין בו מעשה.
מה שכתב הרמב"ם דאין לוקין על לאו זה שהרי אין בו מעשה, יש לעורר דמ"ש מקנה חמץ בפסח דחייב אף דהלאו לא יראה אין בו מעשה כיון דבא ע"י מעשה חייב וא"כ ה"נ בעשה או קנה משקל חסר למה לא יהי' מעשה, ומצאתי שכבר התעורר בזה המנ"ח, והקשה עוד יותר מהא דאמר בב"מ דף ס"א לאו דכתב רחמנא במשקלות ל"ל וכו' לעבור עליו משעת עשיה וזהו בודאי על לאו דלא תעשו עול כפירש"י [ודברי המ"מ שכתב כאן וז"ל כל מי שמשהה כו' זה מבואר שם באיזהו נשך דאמרינן לעבור עליו משעת עשיה עכ"ל הם תמוהים דזה לא קאי על לאו דלא יהי' לך דלא שייך ללמוד לאו זה מגזל] ולכן הקשה המנ"ח דלמה אינו לוקה בעושה משקל חסר מלאו דלא תעשו דזהו בודאי מעשה, ובקושיא ראשונה יש לומר דכאן עיקר הל"ת הוא השהיה דיהי' אפשר לבוא לרמות בו, אבל אם קונה משקל חסר ע"מ לקוצצו ודאי לא עבר ואפי' עושה משקל דלכאורה לא שייך לומר שעושה ע"מ לאבדו, מ"מ אם כך היה שעשה לכתחלה כדי לקיים מצות איבוד משקל חסר ודאי לא עבר, א"כ אין העשיה או הקניה עיקר הלאו אלא מה ששהה אצלו ובזה אין בו מעשה, איברא דהתוס' בפסחים בפ' כל שעה כתבו דהמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר עליו, אבל הרמב"ם הא אינו סובר כתוס' דטעם התוס' דהוי ניתק לעשה, והרמב"ם הא אינו סובר דהוי ניתק לעשה.
ומה שהקשה עוד מהא דאמר בא"נ דקרא דמשקלות הוא לעבור משעת עשיה זה באמת קשה אבל לא רק על מה דפסק דאינו לוקה, אלא בעיקר הל"ת דלא תעשו עול לא הזכיר הרמב"ם דקאי על עושה משקל חסר אלא מי שמוכר במשקל או במדה חסרה כמו שכתב בהל' א' ונבאר זה בפרק ח' הלכה ז'.
והנה במצוה תר"ב כתב המנ"ח דמלשון הרמב"ם שכתב ואפי' לעשות המדה עביט של מ"ר אסור, מוכח דהל"ת הוא רק אם משהה כדי לרמות אף שאינו מרמה, אבל במשהה שלא לרמות רק עושה עביט של מ"ר וכדומה רק מדרבנן אסור, ומפרש דמש"כ הרמב"ם שאע"פ שאין זה לוקח ומוכר בה שמא יבוא וכו' דזהו רק דמדרבנן חששו לזה, אבל מד' הרמב"ם בסה"מ לא משמע כן שכתב במל"ת רע"ב וז"ל שהזהרנו מהיות המשקלות והמדות חסרות אצלנו בבתינו אע"פ שלא יעשה בהם מו"מ והוא אמרו יתעלה לא יהי' לך בכיסך וגו', ולשון גמרא בתרא דף פ"ט אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו ואפי' הוא עביט של מ"ר, ומדבריו מוכח דעיקר הל"ת אינו דוקא במשהה כדי לרמות, איברא דאפשר לומר דלעשות עביט וכדומה שהוא ביטול מתורת מדה ומשקל אפשר דאינו אלא מדרבנן, אבל מדבריו שכתב ולשון גמ', מוכח דזה עיקר הדין, אבל עכ"פ זה ודאי דעיקר הלאו אינו דוקא במשהה ע"מ לרמות: