אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה א
השוקל לחברו ממשקלות חסרות מן משקל שהסכימו עליו בני אותה המדינה או המודד במדה חסרה מהמדה שהסכימו עליה הרי [זה] עובר בלא תעשה שנאמר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, אע"פ שהמודד או השוקל חסר גונב אינו משלם לו תשלומי כפל אלא משלם לו המדה או המשקל ואין לוקין על לאו זה מפני שהוא חייב בתשלומין.
המנ"ח במ"ע רנ"ח הקשה בזה לפימש"כ הרמב"ם בפ"ח הל' ז' שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא וכתב בזה החנוך וז"ל כלומר שאע"פ שבשאר גזילות לא הקפידה תורה אלא בפרוטה בענין המדות הקפידה בכ"ש, ולפי"ז הקשה המנ"ח דא"כ למה אינו לוקה היכי דהחסרון הוא בפמש"פ כמו בהכהו הכאה שאין בה שו"פ, ולכאורה היה אפשר לומר דמה דהקפידה תורה על המדות בכ"ש היינו בעשיית המדות ושהייתן אבל א"א לומר כן דהא למד זה מקרא דובמשורה דהוא בקרא דלא תעשו עול, ובאמת יש להוכיח בדעת הרמב"ם כדברי החנוך אף דלא כתב להדיא דהאי בכ"ש היינו בפחות משו"פ, דהא בריש הלכות גנבה דייק הרמב"ם לכתוב כל הגונב ממון משו"פ ולמעלה, וכן בריש הל' גזילה כתב כל הגוזל את חברו שו"פ וכאן גבי חסרון משקלות לא הזכיר שו"פ ומוכח דדעתו הוא כמש"כ החנוך, וממילא קושיית המנ"ח היא חזקה דלמה אין לוקין בפחות משו"פ דלא ניתן לתשלומין.
והנראה בזה דכיון דעיקר איסור דמשקלות הוא בשעה שמודד או ששוקל כדכתיב לא תעשו עול במשפט, ודרשו חז"ל בספרא וכן הוא בסה"מ שהמודד נקרא דיין, וא"כ לא דמי כאן לדין גזל דאינו חייב בתשלומין בפחות משו"פ, דהכא בשעה שמודד או שוקל במדה ומשקל חסר עוד לא עשה שום מעשה גזלה דנאמר דמה דעבד עבד ואינו חייב לשלם, דבין ששקל קודם שלקח מעות בין שלקח מעות מקודם או דאפי' בב"א עכ"פ עוד לא עשה שום מעשה גזלה וכשמכר יכול להוסיף וכשלקח יכול שלא ליקח כולו או להוסיף מעות, ולכן אכתי הוא לכתחלה ניתן לתשלומין עד שיתן המקח ויקח המעות או להיפוך, ולכן הוא לאו שניתן לתשלומין אפי' בפחות משו"פ.
וצריך להוסיף דדין לאו הניתן לתשלומין אינו משום גדר כדי רשעתו, דלפי"ז לא היה שייך זה בפמשו"פ דאכתי לא גזל ואין כאן עונש של תשלומין, אלא דאינו כן, דאם היה מגדר כדי רשעתו הוי צריך קרא לגלויי דבפירוש ריבתה תורה דממונא משלם מלקי לא לקי כמו בחובל בחבירו, דבאמת לא דמי לחובל בחבירו דהתם עיקר הלאו אינו בשביל היזק הממון, ורק דבמעשה זו איכא נמי חיוב ממון, ונמצא דאיכא ממון ומלקות וכן באונס חייבי לאוין, ולכן צריך קרא דריבתה תורה לתשלומין אבל לאו הניתן לתשלומין עיקר הלאו הוא לדין ממון ומעיקרו לא ניתן למלקות. ולכן שפיר אפי' אין כאן גדר עונש ממון אלא דין ממון הוי לאו הניתן לתשלומין.
אכן יש לבע"ד לחלוק דמ"מ לא מיקרי לאו שניתן לתשלומין כיון שאין כאן דין תשלומין כלל, אלא שאינו רשאי לגזול לכתחלה. ולמה לא ילקה בשביל הלאו והרמב"ם כתב להדיא מפני שהוא חייב בתשלומין דמוכח דבשביל שיש חיוב תשלומין לכן אינו לוקה.
לכן נראה דלפימש"כ דלאו שניתן לתשלומין אינו משום גדר כדי רשעתו דכדי רשעתו הוא גדר שאין מחייבין אותו משום שתי רשעיות. אבל בלאו הניתן לתשלומין אין אנו דנין בשתי רשעיות אלא ברשעה אחת ואנו אומרים דאם ניתן לתשלומין אינו לוקה, והרמב"ם כתב בפי"ח מה' סנהדרין הל' ב' וז"ל, וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כגון לא תנאף לא תעשה מלאכה בשבת אין לוקין עליו, וכל לאו שניתן לתשלומין כגון לא תגנוב ולא תגזול אין לוקין עליו וכל לאו שניתן לעשה כגון לא תקח האם על הבנים לא תכלה פאת שדך אין לוקין עליו, אלא אם לא קיים עשה שבהן, ומוכח מדבריו דבלאו הניתק לעשה תלוי בקיימו משום דפסק כמ"ד קיימו ולא קיימו, אבל לאו הניתן לתשלומין אינו תלוי כלל בקיום התשלומין דבכל גווני לא לקי כיון דעיקר הלאו ניתן לתשלומין ולא למלקות.
ונמצא דלאו שניתן לתשלומין הוי כמו לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין נ"מ אם חייב מיתה או לא דעדים שהוכחשו בנפש אין לוקין למ"ד לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין, וה"נ לאו שניתן לתשלומין כיון דעירקר הלאו ניתן לתשלומין בכל גווני אין לוקין, ולכן לא דמי להכהו הכאה שאין בה שו"פ דהתם עיקר הלאו אינו משום היזק ממון וכמש"כ, ומה דפטור בהכאה שיש בה שו"פ הוא משום כדי רשעתו, ולכן בהכאה שאין בה שו"פ חייב, אבל הכא אין נ"מ כיון דעיקר הלאו הוא משום היזק ממון אלא דהקפידה תורה על המדות בכ"ש, ולכן אף דאם היה החסרון בפמשו"פ וכבר גמר המו"מ אינו בתשלומין משום דפחות משו"פ מחלי כדאמר בסנהדרין דף נ"ז, אבל עיקר הלאו בא לתשלומין וכנ"ל, ועיין מש"כ עוד בזה ברפ"א מה' גזלה.
ובמה שכתב הרמב"ם דאינו משלם תשלומי כפל כתב המ"מ משום דאמרינן בפ' א"נ דהיינו גזל ואין כפל בגזל, ובאמת משקלות דמי לגנבה ולא לגזל דהא הבעלים אינם יודעים, וזהו שכתב הרמב"ם אע"פ שהמודד אל השוקל חסר גונב, וטעמא דליכא כפל הוא משום דעכ"פ נותן לו בידים ולא דמי ממש לגנבה, ועיין מה שכתבתי בפ"ח סוף הלכה ז':