אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

בד"א שנשבע קודם ששלח בפקדון יד, אבל אם שלח בו יד וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור מן הכפל שכיון ששלח (בו) יד נתחייב בו וקנהו, וכן הטוען טענת אבדה בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ואח"כ באו עדים פטור מן הכפל שכבר יצא הפקדון מידי הבעלים משבועה ראשונה.
השגת הראב"ד: נתחייב בו וקנהו. א"א הא מילתא דלאו כהלכתא [היא] דהא ר"י פליג עליה בהדיא ואמר הטוען טענת אבד ונשבע והודה וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור עליה מכפל, משום דיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה אבל לא משום דנעשה עליו גזלן וקנאה, אלמא אע"ג דנעשה עליו גזלן וקנאה לחייב באונסין כיון דהוא פטר נפשיה מיניה בטענת גנב גנב הוא ומשלם כפל ואם טבח ומכר קודם שבועה ובאו עדים על הכל משלם דו"ה עכ"ל.
עיין במ"מ ולח"מ ודבריהם אינם מבוררין ואין מספיקין ליישב דעת הרמב"ם אלא שאני תמה על זה שלא הרגישו דהרמב"ם אינו מפרש שכבר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה כמו שפירש"י ותוס' והראב"ד דנפטר בשבועתו ולא הי' צריך לישבע דהא כתב שכבר יצא הפקדון מידי הבעלים משבועה ראשונה, ומוכח דהוא מפרש שהוא בשביל שיצא מרשות הבעלים ולכן אי אפשר להתחייב כפל, דכמו בגנב אמרינן וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב, וה"נ בטוט"ג אי אפשר שיעשה גנב אם קודם שטען ונשבע כבר לא הי' הפקדון ברשות הבעלים, וזהו ממש כמו הא דאמר דמששלח בו יד נתחייב בו וקנהו, אלא דצריכים אנו לבאר דהא בגמ' מוכח דהך דיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה הוא סתירה למ"ד הואיל וקנה בשבועה ראשונה, וכן דלא אמרינן דמששלח בו יד קנה, ולדעת הרמב"ם הכל אחד.
והנראה בזה דהתוס' שם בד"ה ושלח בה יד כתבו ונראה דדוקא קאמר ושלח דגזה"כ היא כדאמר אם לא שלח הא שלח פטור, אבל כופר בפקדון אע"ג דאמר רב ששת לעיל הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין כפל מיהא מחייב דהא דקאמר נעשה עליו גזלן היינו להתחייב באונסין עכ"ל, ודברי תוס' מוכרחים לשיטתם דהא דטוען טענת אבד ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע דאינו חייב כפל הוא בשביל דנפטר בשבועה ראשונה, אבל לא משום דנעשה עליו גזלן וטוען טענת אבד לא גרע מכופר בפקדון ונתחייב באונסין וכמש"כ רש"י בהא דאמר בגמ' לאו משום דקנה בשבועה ראשונה ופירש"י להתחייב באונסין כדרב ששת דאמר לעיל הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן אפי' בלא שבועה והיכי דאשתבע כ"ש דכ"ע מודו, ומדאיצטריך טעמא דנפטר בשבועה ראשונה ע"כ דמשום דנעשה עליו גזלן לא מיפטר מכפל.
והנה בדעת התוס' משמע דלא כמש"כ בהלכה א' בדעת הראב"ד דדין גזלן אינו חסרון שלא ישלם בשביל זה כפל בטט"ג ומ"ד שלח בה יד קנה ופטור מכפל הוא משום דטען טענה שאינה פוטרתו אף שהבעלים לא ידעו, אבל מד' התוס' משמע דאם הי' כופר בפקדון גזלן ממש היה פטור מכפל בטט"ג, ומשמע נמי דכונתם דשלח בה יד ג"כ אינו גזלן ממש ולא יצא מרשות הבעלים, דגזה"כ לפטרו מכפל ומה דחייב באונסין אינו אלא מחיובי השומרים וכמו כופר בפקדון דחיובו מוכחש בה.
אכן קשה לפי"ז מסוגיא דסוף פ' המפקיד דמסיק דב"ש וב"ה פליגי בשבח שע"ג גזלה, ומוכח דיש לשולח יד דין גזלן ממש דאם אינו כגזלן אלא להתחייב באונסין ולא יצא מרשות הבעלים למה יקנה שבח שע"ג גזלה, ולפי"מ דמוקים מעיקרא בשואל שלא מדעת היה מיושב, לכן צריך לומר דשליחות יד דאמר ר' זירא לחד צד שלח בה יד קנה הוי גזלן ממש, ומש"כ התוס' דדוקא שלח בה יד דגזה"כ הוא, היינו דכיון דהוי גזה"כ לפטרו מכפל אמרינן דהוי גזלן ממש, ובלא גזה"כ לפטרו מכפל אף דחייביה רחמנא בחיוב אונסין היינו אומרים דאינו אלא מדיני חיובי שומרים ולא הוי גזלן ממש, אבל כופר בפקדון אף דחייב באונסין מוכחש בה לא נעשה גזלן ממש.
אלא דאכתי קשה לר' חייא ב"ר יוסף וכן לר' זירא לחד צד דסברי דשלח בה יד חייב כפל, וכיון דמוכח ממתני' דפ' המפקיד דשולח יד הוי גזלן ממש ויצא מרשות הבעלים איך מתחייב אח"כ בטוט"ג, ולר' חייא ב"ר יוסף אולי אפשר לומר דגזה"כ הוא אבל לר' זירא קשה, ואפשר דלדידהו גם להתוס' נאמר כשיטת הראב"ד דאפשר להתחייב בטוט"ג אף שכבר יצא הפקדון מרשות הבעלים, ויותר נראה דר' חייא ב"ר יוסף ור' זירא לא יפרשו מתני' דפ' המפקיד בשבח שע"ג גזלה ובשליחות יד, אלא אם המחלוקת בשבח שע"ג גזלה לא קאי בשליחות יד אלא כדמוקים מעיקרא שטלטלה להביא גוזלות, וכן משמע בפיהמ"ש להרמב"ם שכ' כגון שגזל וכו' ואי מיירי בשליחות יד כפשטה דמתני' לא נאמר דפליגי בשבח שע"ג גזלה אלא כאוקימתי קמייתי שם.
ועוד יש לומר דמה דאמר הגמ' שם ובמאי אי בחסר מי איכא למ"ד והא תנן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה זהו הכל להלכה דשליחות יד קנה ונעשה גזלן ממש, אבל אי שליחות יש הוא רק חיוב מחיובי שומרים אפשר דבאמת לא יתחייב אלא כשעת הוצאה אף ששלח יד בשעת היוקר, ואף דאם פשע בשעת היוקר והוזל משלם כשעת הפשיעה ועיין בקצוה"ח סי' רצ"א ס"א, מ"מ יש לחלק בין פשיעה דהוא גורם גוף ההיזק ובין שליחות יד דהוא רק גורם החיוב, ויש לעיין מהא דפריך בגמ' לא תאמר שליחות יד וכו' ותיתי משואל דכיון דשליחות יד דין גזלן יש לו א"כ משואל לא הוי ידעינן וצ"ע בזה.
אבל דעת הרמב"ם נראה דאינו כדעת התוס' וכן מוכח ממה שכתב בפ"ג מה' גזלה דהכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין כלשונו של רב ששת ואם הי' סובר כדעת התוס' דנעשה עליו גזלן לאו דוקא, לא הי' כותב אלא דנתחייב באונסין ומלבד זה שיטת התוס' הוא דחוק דלמה לרב ששת לומר דנעשה עליו גזלן וכי לא סגי לומר דחייב באונסין ואם לומר דנפסל לעדות הול"ל דעובר בלא תכחשו וחייב באונסין וכדמייתי אח"כ מברייתא אבל לומר דנעשה גזלן מה שבאמת לא נעשה גזלן והפקדון ברשותא דמריה קאי זה דוחק.
ומה שדחקם לתוס' דרב ששת לא יחלוק על ר' יוחנן כבר כתבנו דלפירושו של הרמב"ם אינו סתירה כלל, ומה דמוכח בגמ' דהוא סתירה נראה דמה דשאל ר"ז לרחב"א בשלח בה יד אם חייב כפל אף דבודאי חייב באונסין יפרש הרמב"ם דזה גופא מיבעי ליה אם הא דחייב באונסין הוא משום גדר גזלן או דאינו בגדר גזלן ומה שחייבתו התורה באונסין הוא דין מדיני שומרים, ורחב"א בעי למיפשט מטוען טענת אבד ונשבע וחזר וטען ט"ג ונשבע דפטור מכפל מאי לאו משום דקנה בשבועה ראשונה להתחייב באונסין, אלמא דכל היכי דחייב באונסין נעשה גזלן ופטור מכפל ודחי ליה ר"ז דהתם הוא הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה ומפרש הרמב"ם דיצא הפקדון מידי הבעלים והיינו שיצא מרשותם דכיון שכפר ונשבע על הפקדון ואינו משיבו להבעלים אינו ברשות הבעלים, אבל בשלח בו יד כיון דאינו רוצה לגזול אפשר דאכתי ברשותא דמרא קאי וחייב כפל, וזהו דאמר איתמר נמי וכו' הואיל ויצא וכו' והיינו דמה דכופר בפקדון ונשבע חייבתו התורה בהשבת קרן וחומש עוד אינו ראיה לפטור מכפל בטט"ג אלא דטעמא דפטור מכפל הוא דכיון דכפר הרי גזלו ואינו ברשות בעלים, וממילא על שלח בו יד לא ידעינן דיש לומר דאינו חייב אלא באונסין אבל אינו גזלן, אלא דמ"מ כיון דאח"כ מייתי הא דרב ששת דדריש מקרא דאם שלח בו יד פטור מכפל סובר הרמב"ם דאינו גזה"כ כמילתא בלא טעמא אלא דקרא מגלה דאם שלח בו יד נתחייב עליו מדין גזלן, וכן מוכח באמת מסוגיא דסוף פ' המפקיד כמש"כ, ולכן כתב שפיר שכיון ששלח בו יד נתחייב בו וקנהו, ומה דבטוען טענת אבד אמר ר' יוחנן משום דיצא ידי בעלים והיינו מרשות בעלים, הוא משום דבלאו הך סברא היינו אומרים דאף דנתחייב בשביל שנשבע בקרן וחומש מ"מ לא נעשה גזלן, ולכן אמר זה מסברא שכיון שכפר יצא הפקדון מרשות הבעלים ובשלח בו יד באמת ליכא סברא זו אלא דגלי קרא דשלח בו יד פטור וטעמא דנתחייב וקנהו בדיני גזלן וכמש"כ הרמב"ם.
אלא דאכתי עלינו לבאר דכיון שכתבנו לדעת הרמב"ם דכופר בפקדון הוי גזלן באמת ולא רק להתחייב באונסין, א"כ קשה למה אמר ר' יוחנן טוען טענת אבד ונשבע וחזר וטט"ג דלמה לן נשבע דהא מכיון שטען טענת אבד הוי כופר בפקדון, וקושיא זו היא גם בדברי רש"י ז"ל דבהא דאמר משום דקנה בשבועה ראשונה כתב להא דרב ששת דכופר בפקדון נעשה עליו גזלן, וכתב ע"ז והיכי דאשתבע כ"ש דכ"ע מודו, וקשה דעכ"פ בלא אשתבע נמי אמאי לא מיפטר מכפל.
ונראה דבטוען טענת אבד כיון דאיכא שבועה דאורייתא כ"ז שלא נשבע אכתי לא נשלם הכפירה לענין שיהי' בזה גזלן, דכיון דבשבועה דאורייתא נחתינן לנכסיה אם לא ישבע א"כ אכתי אינו ברור שכבר הוא גזלן, ואף דלענין דין שיהי' הפקדון ברשות הבעלים לא מהני כלל מה דנחתינן לנכסיה דהא ב"ד לא יגבו אלא ממון ולא גוף הפקדון שיכול להבריחו, מ"מ כיון דיהי' צריך לשלם אפשר שיודה כדאמר רבה בריש ב"מ רמא רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי, ולכן לא נתברר גזלו כ"ז שלא יצא מב"ד בפטור ואכתי ברשותא דמאריה קאי אבל כופר בפקדון כיון דליכא שבועה דאורייתא אף דאיכא שבועת היסת לא מהני להוציאו מתורת גזלן כיון דגם אם לא ישבע לא יגבו ממנו, ולפי"ז יהי' לנו חדוש לדינא דדוקא כופר הכל בפקדון אבל מודה במקצת כ"ז שלא נשבע בב"ד לא נעשה עליו גזלן.
אלא דאכתי קשה דעכ"פ אחר שנשבע למה צריך קרא לחייב בטוט"ג ולא אמרינן דהוא גנב ע"י הכפירה עם השבועה וגם בטוט"א אמאי פטריה קרא ואף דהוא גזה"כ מ"מ טעמא בעי דבשלמא אי אמרינן דזה גופא חדוש שחדשה תורה דבטוען טענת גנב ונשבע חייבתו תורה כאילו הוא עצמו גנב שפיר דלא חדשה תורה אלא בטוט"ג ולא בטוט"א, אבל אי נימא דמסברא דעיקר הכפירה הוי גנב אלא דצריך שבועה דתושלם הכפירה א"כ באמת למה לא יתחייב בטוט"א.
והי' אפשר לומר דטוט"ג או טוט"א מעיקר הסברא אין להם דין גנב דגנב היינו דבשעה שלוקח אין יודעים הבעלים שחסר להם באותה שעה הדבר הגנוב ואין להם שום ידיעה על מעשה הגנבה, אבל בטוט"ג או טוט"א בשעה שטוען בב"ד הלא יודעים הבעלים מחסרון הפקדון אלא דיש אצלם ספק אם הנפקד אומר אמת או שקר ובכה"ג לא הוי דרך גנבה, אלא דזה יש לתלות במחלוקת הרמב"ם ורש"י שכתבתי בפ"א מה' גנבה הלכה ג' אם לקח בידיעת הבעלים ומיטמר מאינשי אי הוי גנב ומפשטות ד' הראב"ד משמע דסובר כרש"י דהוי גנב, ודעת הרמב"ם ביארתי שם דהוי גזלן ונמצא דהולכים לשיטתם ובהלכה י' נבאר בזה יותר:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה