אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה א

פרק ד

הטוען שנגנב מביתו הפקדון אם נשבע ואח"כ באו עדים ששקר טען ושהפקדון הזה אצלו ה"ז משלם תשלומי כפל שהרי הוא עצמו הגנב ואם טבח ומכר אחר שנשבע משלם תשלומי דו"ה ואינו מביא אשם ע"פ עדים על שבועתו ואינו מביא חומש שאין החומש משתלם עם הכפל ואם באו עדים קודם שישבע אינו משלם אלא הקרן בלבד.
כתב המ"מ ומ"ש ונשבע לפי שאם טבח קודם שנשבע פטור הוא אפי' מכפל וכמו שיתבאר בסמוך עכ"ל, וכונתו למש"כ בהלכה ב' דאם שלח בו יד קודם פטור מן הכפל, ובזה נכונים דברי המ"מ דמה דפטור אף מן הכפל אם טבח קודם שנשבע הוא בשביל ששלח בו יד, אבל לחייב בדו"ה נראה מדברי הרמב"ם דעיקר דינא הכי הוא דמקודם צריך שיתחייב בדין טוט"ג שיהי' לו דין גנב והוא אחר שנשבע וכמש"כ שהרי הוא עצמו הגנב, ואחר שנעשה גנב אז אם טבח ומכר חייב בדו"ה, ונ"מ מזה דאפי' מכר קודם באופן שלא שלח בו יד דהא משמע מגמ' דף ע' במה דאמר עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גנבותיך דאם הגנב עושה מעשה מכירה ע"י קנין כסף או חליפין נמי חייב בדו"ה וא"צ שיעשה שינוי רשות בפועל ביד הלוקח, וע"ש מה שכ' ר"ת בתוס' ד"ה עקוץ דהקנין הוא משום חליפין שוה בשוה, ובאופן זה לא שלח בו יד מ"מ אם ימכור השומר מקודם ואח"כ יטעון טענת גנב בודאי אינו חייב בדו"ה דהמכירה היה בעת שנעשה שומר ולא בעת שנעשה גנב, ומטעם זה גם בטבח קודם אפי' אם כדעת הראב"ד דלאחר ששלח בו יד אפשר להתחייב בדין טוט"ג מ"מ אינו אפשר שיתחייב אם נשבע אחר שטבח אלא בכפל ובדמי שחוטה דהא נעשה גנב אחר השחיטה וכ"ש שלא יתחייב בדו"ה.
אכן מה דפשיטא לכאורה, מבואר בדברי הראב"ד להיפוך בהשגתו בהלכה ב' בסוף דבריו ובב"ק דף קי"ב היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור שאם אין גנבה אין טביחה ומכירה דכתב רש"י דלא גרסינן שאם אין גנבה וכו' דגבי שואל לא שייך לא כפל ולא דו"ה שהרי חייב בקרן לעולם אפי' טוט"ג, וכתב ע"ז הרשב"א בשם הראב"ד כגון שטען לא שואל אני עליה אלא ש"ח ונגנבה ממני, ואשתכח דאיהו טבחה בשבת ואפי' נודע שהוא שואל עליה, ואילו טבחה בחול הי' חייב בתשלומי דו"ה הואיל והי' פוטר עצמו בט"ג וכשטבחה בשבת פטור מפני שלא נתחייב עד שעת טביחה ובהאי שעתא קלב"ם עכ"ל, וכונתו ע"כ דטען טענת גנב ונשבע אחר שטבח דאין לומר דטט"ג קודם, א"כ כבר נתחייב בגנבה, ומה דפטרינן ליה משום קלב"ם בשביל מה שטבח בשבת משום דסובר דלא מהני לחייבו אח"כ משום טוט"ג, דאף דסובר דכששלח בו יד וטט"ג חייב בכפל זהו דוקא בשלח בו יד, אבל טבח דנשתנה לגמרי וקנאו בשינוי דהגנבה מתחלת בתחילת הטביחה ובגמר הטביחה קנאו בשינוי לכן אינו מתחייב אח"כ בטוט"ג.
ולפי"ז צריך לומר דדעת הראב"ד דלא בעינן בדין טוט"ג שיהי' לו דין שומר עד שעת השבועה אלא דאפי' נעשה גנב מקודם מ"מ יתחייב כפל כשטען ט"ג ונשבע אח"כ דזהו רק תנאי בדין חיוב שומרים לחייבם בכפל בתורת גנב אף אם באמת גנבו מקודם, וכן מבואר מדבריו כאן בסוגיא הובא בש"מ שכ' בטעמא דשלח בה יד קנה דכיון דנתחייב א"כ לא היה פוטר עצמו בט"ג אף דהבעלים לא ידעו ומוכח דזה לחוד שנעשה גזלן אינו פוטר ומבואר לפי"ז דזהו שיטת הראב"ד דסובר בהלכה ב' דגם כששלח בו יד חייב כפל בטוט"ג דאף דמששלח בו יד נעשה ברשותו מ"מ שפיר מתחייב אח"כ בטוט"ג לכן בטוט"א ונשבע דודאי נתחייב לשלם ונעשה ברשותו דהוי כופר בפקדון דנעשה עליו גזלן מ"מ שפיר הי' מתחייב אח"כ בטוט"ג אי לאו הא דיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה וגזלן ממש לא נעשה אלא בגדר גנב דלא דמי לכופר בפקדון דיודעים הבעלים אבל טוט"א אינם יודעים הבעלים והוי כמו גנב, ועמש"כ בהל' י' ומ"מ בלא טוט"ג אינו חייב שומר דהכי הוא דינא דשומר דאינו חייב אלא בטוט"ג ונשבע, וזהו שהשיג הראב"ד לקמן בהלכה י' במה שכתב הרמב"ם דשומר שגנב מרשותו חייב כפל, וזהו דלא כשיטת התוס' שהוצרכו לומר דלא נעשה כלל גזלן רק דנתחייב באונסין וכמו שנבאר בהלכה ב'.
וכמו שכתבתי בדעת הראב"ד כן מבואר בדברי המ"מ בהלכה י' שכתב על השגת הראב"ד שם וז"ל כוונתו לומר שלא מצינו כפל בשומר אלא בטוט"ג ונשבע הא לא"ה לא, דאע"ג דאחר שגנב מרשות (הבעלים) [השומר] משלם כפל וכמו שנתבאר הוא עצמו ודאי לא ישלם דאי לא למה לן שבועה משעת כפירה ליחייב בכפל, ומבואר להדיא דזהו שיטתו דבאמת טוט"ג וטוט"א שניהם נעשו גנבים תיכף בטענתם וכמו דכופר בפקדון נעשה גזלן, ורק דהכי הוא דינא דשומר דכשגונב מרשות עצמו אינו חייב כפל אלא בטוט"ג ונשבע, אכן בהלכה ב' נבאר דעת הרמב"ם באופן אחר דטוט"ג או טוט"א קודם שנשבע לא דמי לכופר בפקדון ולא נעשה גנב כלל, והמ"מ שם רוצה לבאר גם דעת הרמב"ם בדרך הראב"ד דכוונתו כשחזר וטען ט"ג ושם נבאר שדעת הרמב"ם בודאי אינו כדבריו אלא כמו שכתב הכ"מ ע"ש.
אבל זה ברור דלפי דעת הרמב"ם עיקר דין טוט"ג הוא שע"י טענתו ושבועתו יהי' לו ע"י זה דין גנב ויתחייב כפל ולכן כשאח"כ טבח או מכר חייב דו"ה אבל אם טבח ומכר קודם בודאי לא שייך דין טוט"ג כלל, ורק דבטבח קודם היה מקום לחייבו לפחות בכפל כשטען אח"כ ט"ג בדמים של שחוטה, בזה שפיר כדברי המ"מ דמכיון ששלח בה יד אינו חייב כפל, ועמש"כ בהלכה ב':

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה