אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה ז
אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבין לשלם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה, היתה אשת איש שאין לה לשלם הרי הכפל עליה חוב עד שתתגרש או ימות בעלה וב"ד נפרעים ממנה.
כתב המ"מ דמה שכתב הרמב"ם דהכפל עליה חוב ונראה מדבריו שגובין ממנה הקרן כונתו שהגנבה קיימת, אבל מפשטות דברי הרמב"ם בהלכה א' שכתב דהגנב חייב לשלם וכן בהלכה ד' כתב חייב לשלם שנים לבעל הגנבה, וכן בהלכה ה' כתב משלם את הקרן משמע דמיירי בשאין הגנבה בעין, דכשהוא בעין לא נקרא משלם אלא מחזיר, וכמו שכתב בהלכה ב' דאסור לגנוב ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם, אך באמת היכי דאין הרמב"ם מזכיר מקודם קרן פי' כפל הוא השנים בדמי הגנבה כמו שכתב בהלכה ד', וראיה לזה מדבריו בפ"ב מה' נז"מ הלכה ב' שכתב כל המשלם מה שהזיק ה"ז ממון וכל המשלם יתר או פחות כגון תשלומי כפל או פחות כגון תשלומי כפל או חצי נזק הרי היתר על הקרן או הפחות קנס, והדברים מיותרים והו"ל לכתוב ה"ז קנס, ומוכח דסתם תשלומי כפל גם הקרן בכלל, ולכן הוכרח לכתוב הרי היתר על הקרן וממילא צריך לכתוב או הפחות וגם הוא פשוט בלשון המשנה בכולי דוכתי שמזכיר משלם תשלומי כפל ולא הזכיר הקרן, ואפי' היכי דלא שייך לומר בשביל שמחזיר הקרן כמו בדף ע"ב גבי עדים זוממין, וכן הוא ברמב"ם פ' כ"א מה' עדות, והוא פשוט: