אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ג

פרק א

אי זהו גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים, כגון הפושט ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואים וכן כל כיוצא בזה, אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן, לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב אף על פי שהבעלים יודעים בשעה שגנב.
השגת הראב"ד: ליסטים מזויין וכו'. א"א האי פיסקא לא מיחוורא דהא אקשינן בפ' מרובה וכיון דראוהו גזלן הוא ופריקו כיון דמיטמר מאינשי גנב הוא אלא היכי דמי גזלן א"ר אבהו כגון בניהו בן יהוידע ור"י אומר כגון בעלי שכם, ועוד דשמעתין דרב יוסף בשומר אבדה לא מתרצי בהדי שמעתא דר"י בטוען טענת גנב באבדה אלא בההיא דליסטים מזויין גנב הוא ותרתי שמעתתא הלכתא נינהו ושמא הטעהו מה שאמרו פרק הגוזל זוטא הב"ע בליסטים מזויין ור"ש היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן ולאו מילתא היא דלענין יאוש קאמר ולר"ש הוא דאמר דגזלן כיון דמחציף נפשיה תו לא הדר ביה ומסתמא מייאש מיניה לאלתר הלכך לגבי יאוש היינו גזלן ותרתי למה לי ואי איתיה למילתא בליסטים מזויין לא מיטמר כלל ואי לא מיטמר מה לי מזויין מה לי אינו מזויין; עכ"ל.
כבר כתב המגדול עוז דהגירסא הנכונה מכת"י של הרמב"ם הוא כמו שלפנינו אין זה גזלן אלא גנב, והראב"ד והמ"מ היו גורסים אין זה גנב אלא גזלן, ולפי גירסתו ביאר המ"מ ענין ליסטים מזויין אלא דמ"מ נביא דבריו כדי לבאר שיטת הרמב"ם בפי' ליסטים מזויין דאינו כפירש"י ועוד ראשונים.
והנה זה לשון המ"מ, ע"כ יש לי לומר תרי גווני ליסטים מזויין איכא, חד כגון בניהו בן יהוידע או כגון בעלי שכם שהיו גוזלין מיד בעלים, ואלו אפי' נחבאו דינם כגזלן שאינם מתחבאים בשביל שלא היו לוקחים מיד בעלים אלא כדי שלא ישמור אדם ממונו מהם וכו', ולזה נתכון רבינו ז"ל באמרו אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד וע"ז נ"ל שהקשו בהדיא בפ' הגוזל אי הכי היינו גזלן דההוא ליסטים מזויין שהזכירו שם הוא כגון זה משו"ה מיאשי בעלים מיניה כיון שיש לו עזות כ"כ תו לא הדר ביה, וכמש"כ הראב"ד ז"ל, ויש אחר שלא יקח מיד בעלים בחזקה אבל הוא בא לגנוב וכסבור שלא ירגישו בעלים ומזיין עצמו בשביל שאם ירגישו בעלים ייראו ממנו ויניחוהו ליטול ובכה"ג הוי אונס לגבי ש"ש, ונחלקו בגמ' אם נקרא גנב או גזלן, ודעת רב יוסף שהוא גנב והלכה כמותו וכן דעת רבינו ז"ל פ"ד ובזה נתחוורו הסוגיות ועמדו דברי רבינו במקומן עכ"ל.
ודברי המ"מ תמוהים במה שכתב אופן הא' של ליסטים מזויין שבזה רצה לפרש מש"כ הרמב"ם כאן לפי גירסתו דהוא גזלן שהוא כגון בניהו בן יהוידע או כגון בעל שכם, דבניהו בן יהוידע דהוא ויגזול את החנית מיד המצרי זהו עיקר גזלן ואין לך גזלן יותר ממנו ולא הוצרך הרמב"ם להשמיענו דהוא גזלן ואפי' בעלי שכם שהיו מתחבאין ולא היו מתחבאין אלא כדי שלא ישמור אדם ממונו מהם, וקאמר ר' יוחנן דהוו גזלן אין זה מכוון כלל בלשון הרמב"ם, דהא לא זכר כלל הרמב"ם ליסטים מזויין שהי' מתחבא, ועיקר חסר ובלא מתחבא הלא זהו עיקר גזלן.
ולבאר דבריו נבוא מקודם לסוף דבריו שכתב דהאופן השני מליסטים מזויין הוא שלא יקח מיד בעלים בחזקה אלא בא לגנוב, וכסבור שלא ירגישו בעלים, ומזיין עצמו בשביל שאם ירגישו בעלים ייראו ממנו ויניחוהו ליטול, והנה ע"כ צריך לומר בכוונת דבריו דזה הליסטים מזויין אינו באופן דלבסוף הרגישו הבעלים והוא לקח החפצים בפניהם שבשביל שהוא מזויין יראו ממנו והניחוהו ליטול דזהו ודאי גזלן דמה לן מה שהי' סבור מתחלה כיון דעכ"פ לבסוף לקח בע"כ של הבעלים, דהא כתב הרמב"ם בפ"א מה' גזילה הל' ג' איזהו גזלן זה הלוקח ממון האדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלין או שנכנס לרשותו שלא ברצון הבעלים ונטל משם כלים, ולהדיא דאפי' לא חטף מידו בחוזק אלא שלקח מרשותו כלים שלא ברצונו והיינו שבכח אלמותו ירא הלה ממנו והניחו ליטול זהו גזלן, ואין לומר דעכ"פ איכא נ"מ דהכא מתחלה נכנס לרשותו דרך גנבה, ושם מיירי שנכנס לכתחלה שלא ברצונו דזה לא מסתבר לחלק, דעיקר עלינו לדון על שעת הגזילה ואף דלפירש"י גם בנטל ממנו בע"כ היכי דמטמר מאינשי גנב הוא, הא המ"מ לא הזכיר כאן כלל הא דמטמר מאינשי, וע"כ דכוונת המ"מ ברורה דהא דקיי"ל שהוא גנב היינו שהוא לקח החפצים דרך גנבה ורק שזיין את עצמו שאם יראו הבעלים ייראו ממנו ויניחוהו ליטול, ובזה האופן אפי' הרגישו הבעלים ועמדו מרחוק ולא עיכבו בשביל יראתם נקרא גנב כיון דעכ"פ לא נטל מהבעלים בפניהם בעל כרחם.
אכן בב"ק דף נ"ז ע"א בהא דאמר כגון שטענו טענת ליסטים מזויין פירש"י גנב מזויין נטל הימנו בחזקה וטעמא אמר בגמ' שם כיון דמיטמר מאינשי גנב הוא, והיינו דאף שמהבעלים נטל בחזקה כיון דמיטמר משאר אינשי גנב הוא, וזהו לשון גנב מזויין שכתב רש"י דהוא מתחבא משאר אנשים ובא לבית בסתר אבל כשבא לבית נוטל בכח כלי זיינו בחזקה, ולפי"מ שבארנו בדעת המ"מ אין שיטת הרמב"ם כן, דלא הזכיר אופן זה לומר שזהו גנב.
איברא דלפי גירסתנו אינו גזלן אלא גנב, פי' הלח"מ וז"ל כיון שאמרנו שהלוקח בחזקה הוא הנקרא גזלן, מפני כן הליסטים מזויין כיון דגנב והוא לוקח בחשאי נקרא גנב אע"פ שבידו לוקח בחזקה כיון שהוא לוקח בהחבא ומטמר מאינשי, בתר הפעולה אזלינן ונקרא גנב אע"פ שהבעלים ראו שגנב עכ"ד, ולכאורה דבריו הוא לפי פירש"י שהבאנו, אבל לפי"ז אין דבריו מדוקדקים במה שכתב אע"פ שבידו לוקח בחזקה וכו', בתר הפעולה שהוא עושה אזלינן וכו', ובאמת אין זה עיקר הטעם דהא מצד נטילתו החפץ נטל אותו בדרך גזלה בחזקה בע"כ של הבעלים, ורק שאנו אומרים דכיון דמטמר משאר אינשי נקרא גנב, וע"כ דכונתו דבאמת נטל החפץ דרך גנבה באופן שלא יראו הבעלים אלא שהזדיין א"ע שגם אם יראו ייראו ממנו ויניחוהו ליטול, אבל באמת לא נטל אלא דרך גנבה רק שהבעלים ראו מרחוק ולא עיכבו, וכן באמת מוכח מדברי הרמב"ם פ"א מהל' גזלה שלא הזכיר כלל בגלוי ובפרהסיא וכתב איזהו גזל זה הלוקח ממון האדם בחזקה, ומוכח מזה דמה שכתב כאן הרמב"ם בגלוי ובפרהסיא היינו דזה גופא עושה שיהי' נקרא בחזקה אף שלא לקח בחזקה בדרך אלמות מהבעלים, וכמו שכ' שם הרמב"ם כגון שחטף מידו מטלטלין או שנכנס לרשותו שלא ברצון הבעלים ונטל משם כלים או שתקף בעבדו ובבהמתו ונשתמש בהן, או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיה וכו', והנה תקף בבהמתו ונשתמש משמע דאפי' שלא בפני הבעלים, וכן ירד לתוך שדהו ואכל פירותיה, והטעם דזה הוי נקרא בחזקה כיון שהוא בגלוי ובפרהסיא.
ונמצא לפי"ז דבגלוי ובפרהסיא הוא רק גורם שאפי' לקח חפצים שלא בפני הבעלים נקרא בחזקה, אבל אם לקח מיד הבעלים בחזקה בודאי נקרא גזלן ולא איכפת לן בשאר אינשי כלל, ולפי"ז אנו צריכין לומר דהרמב"ם מפרש כיון דמטמר מאינשי גנב הוא היינו דאף דהוא גנב מזויין והזדיין עצמו כדי שייראו ממנו הבעלים, מ"מ כיון דעכ"פ לקח שלא בפני הבעלים ומטמר מאינשי היינו מהבעלים לכן הוי גנב, אבל מיטמר משאר אינשי לא מהני היכי דגזל מהבעלים.
אלא דקשה לדעת הרמב"ם דהא בסוגיא בב"ק דף ע"ט מוכח להדיא כדעת רש"י דאמר שם ראוהו שהטמין בחורשין וכו' וכיון דראוהו גזלן הוא כיון דקא מטמר מינייהו גנב הוא, ואלא גזלן היכי דמי א"ר אבהו כגון בניהו בן יהוידע וכו' ר' יוחנן אמר כגון בעלי שכם שנאמר וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו כל אשר יעבר עליהם בדרך, ור' אבהו אמר כיון דמטמר אטמורי לא גזלני נינהו, ור' יוחנן הא דקא מטמרי כי היכי דלא נחזינהו אינשי וניערקו מינייהו, ומוכח דאף דבעלי שכם גזלו להדיא בדרך מ"מ כיון דשמו מארבים ואטמרו סבר ר' אבהו דלא הוי גזלני, ור"י סבר דלא אטמרו אלא כי היכי דלא נחזינהו וכו', אבל עכ"פ תרווייהו סברי דאף שלוקח מהבעלים בחזקה כיון דמטמרי משאר אינשי הוי גנב.
והנה ממה דאמר מעיקרא כיון דקא מיטמר מינייהו גנב הוא לא הי' קשה, לא לפי"מ שפירש"י דמה דפריך וכיון דראוהו גזלן הוא, דלא דמי לגנב בפני שנים דהתם ידע מי הם הבעלים, אבל חורשין מרעה לכל היא ולא ידע דמאן ניהו, וכיון דלא מיסתפי מכולי עלמא גזלן הוא, דשפיר מתרץ דכיון דקא מטמר מינייהו ואינו רוצה שהכל יראוהו אף דרואה דשני אנשים רואין סובר שאין זה הבעלים, וכן לפי"מ שכתבו התוס' דכיון דעושה במקום גלוי והיינו כמש"כ הרמב"ם דכל היכי שלוקח בפרהסיא הוי גזלן, דודאי משני שפיר דכיון דקא מטמר מינייהו לכן אף אם נאמר דכוונת התוס' ג"כ שרואה אותם, שמ"מ שנים רואים לא אלים זה מגנב בפני שנים דהוי גנב, אבל מהא דבעלי שכם דהם הא גזלו להדיא בדרך ומ"מ אי אטמורי משאר אינשי הוו גנב קשה.
ונראה דגבי בעלי שכם עיקר השאלה הוא לגבי אבימלך כדכתיב וישימו לו בעלי שכם מארבים ולו היינו לאבימלך וע"ז כתיב ויגזלו וגו' דהיינו משל אבימלך, ובעלי שכם כשעבר מחנה של עדרים או משאות משל אבימלך היו לוקחים את כל המחנה היינו הצאן עם הרועים או המשאות עם הגמלים ונהגיהם, ונמצא דאין אנו דנים כאן לגבי הרועים והנהגים אלא לגבי אבימלך, והנה מצינו בקרא גונב נפש ומפורש לקמן בפ"ט דאחד גונב קטן ואחד גונב גדול, וע"כ מה דשייך גנבה בגדול היינו שגונבים אותו מאלה שיש בידם להצילו, ונמצא דלשיטת ר' אבהו דהיו מטמינים בעלי שכם עצמם מאבימלך וחילו, לכן אף שלקחו המחנות העוברים בדרך הוו לגבי אבימלך גנבי, דאין אנו דנים עכשיו כלל לגבי הרועים והנהגים, דאף שלקחו אותם בע"כ מ"מ לגבי אבימלך שפיר הוו גנבי, ור' יוחנן דסבר דהוו גזלני משום שלא הטמינו עצמם מאבימלך כלל.
ועכשיו נבוא לבאר דברי המ"מ בראש דבריו שכתבנו שהם תמוהים, והנה המ"מ לפי"מ שבארנו דבריו תפש לכאורה שני קצוות שכתב באופן אחד מליסטים מזויין דהוי גזלן הוא כגון בניהו בן יהוידע ובעלי שכם. ואופן השני הוא שלוקח דרך גנבה רק שהבעלים יודעים, ואופן הממוצע שכתב עליו רש"י דהוא גנב דהיינו שלקח מהבעלים דרך גזלה רק שנטמן משאר אנשים זה לא זכר המ"מ כלל, אכן באמת כבר כתב הלח"מ דלגירסת המ"מ דגורס אין זה גנב אלא גזלן הוי הגירסא אע"פ שאין הבעלים יודעים בשעה שגנב, וע"כ צריך לומר כן דבאופן אחר לא יתיישב תיבת אע"פ וכבר הקשה המ"ע כן, וכיון שכן נאמר דמה שכתב המ"מ כגון בניהו בן יהוידע דהוא ויגזול את החנית מיד המצרי והקשינו דזהו עיקר גזלן, דדברי המ"מ הם על מה שכתב הרמב"ם שאין הבעלים יודעים וע"כ דנטל את שלהם שלא בפני הבעלים, ומ"מ כיון דלקח בדרך אלמות ובפרהסיא נקרא גזלן וזהו שכתב המ"מ וכגון בעלי שכם לפי"מ שבארנו דגזלו את של אבימלך שלא בפניו ומ"מ כיון דלקחו בפרהסיא הוו גזלן, וע"ז כתב המ"מ שפיר דאלו אפי' נחבאו דינם כגזלן שאינם מתחבאים בשביל שלא היו לוקחים מיד בעלים והיינו דבאמת לקחו את של אבימלך שלא בפניו, אבל מה שהתחבאו אינו בשביל שבפני אבימלך לא היו לוקחים, אלא כדי שלא ישמור אדם ממונו מהם, ומובן עכשיו מה שכתב המ"מ ולזה נתכוין רבינו באמרו אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד, ולכאורה מה השמיענו המ"מ בזה הא זה הוי גזלן גמור, אלא דעיקר כונתו אף שלקח שלא בפני הבעלים.
ונמצא דבאמת להלכה הכל אחד דבין לגירסת המ"מ בין לגירסתנו אנו מפרשים שיטת הרמב"ם באופן אחד דאינו סובר כפירש"י והעיקר תלוי אם לוקח דרך גזילה מהבעלים אלא דאם לוקח בגלוי ובפרהסיא אז אפי' לוקח שלא בפני הבעלים הוי גזלן.
ועתה עלינו לבאר מה שכתב הרמב"ם בתחלת דבריו ואין הבעלים יודעים, דקשה דהא לגירסתנו כתב בסוף דבריו ואע"פ שהבעלים יודעים, וכבר עמד ע"ז הגר"א ז"ל בסי' שמ"ח סעיף ג' וכתב וז"ל, ומ"ש ואין הבעלים יודעים הוא לאו דוקא, דפעמים אף שיודעין הוי גנב כגון בליסטים מזויין וכו' אלא מה שכתב ואין כו' לאפוקי דבעלי שכם וכמש"ש וכו' הא דקא מטמרי וכו' עכ"ל, ולבד מה דמש"כ הגר"א ז"ל על דברי הרמב"ם דהוא לאו דוקא הוא דוחק, וגם מדבריו מוכח דמפרש דהרמב"ם סובר כפירש"י בביאור ליסטים מזויין, ובביאור מה דאמרו כיון דמטמר מאינשי גנב הוא, דכיון דכתב דמש"כ הרמב"ם ואין הבעלים יודעין הוא לאפוקי דבעלי שכם היינו שהבעלים יודעין, ומוכח דסבר דבעלי שכם גזלו מהבעלים, ומ"מ צריך להשמיענו דהוו גזלן משום טעמא דר' יוחנן, דהא דקא מטמרי כי היכי דלא נחזינהו, ומוכח דבלאו הך טעמא הוי גנב אף דגזל ממש מהבעלים, וכבר כתבתי למעלה מדברי המ"מ והלח"מ ושכן מוכח מדברי הרמב"ם דשיטתו אינה כפירש"י.
אך לבד כל זה יקשה לדעת הגר"א דכיון דמה דכתב הרמב"ם ואין הבעלים יודעין הוא לאפוקי דבעלי שכם דהוצרך להשמיענו דבעלי שכם כיון שהבעלים יודעין הוו גזלן משום טעמא דר' יוחנן, א"כ אמאי לא כתב הרמב"ם בפ"א מהל' גזלה קרא דבעלי שכם אלא קרא דויגזול את החנית דא"ר אבהו איברא דהגר"א ז"ל הרגיש בזה וכתב, ואף שהרמב"ם כתב כגון ויגזול את החנית מילתא פסיקתא ור' יוחנן לא פליג אלא בפירושא דקרא ולא לענין דינא, אבל עכ"פ אי איכא חידוש בקרא דבעלי שכם הו"ל להרמב"ם להביא זה הפסוק ולא קרא דויגזול את החנית.
אמנם דבש"מ כתב בשם גאון ז"ל דהא דלא יליף ר"י מקרא דר"א דקמ"ל דאפי' בכה"ג דהוי מטמרי גזלני אינון, ומוכח דסובר דאיכא חידוש דין בקרא דבעלי שכם, וכן הביא הש"מ מש"כ הרמ"ה ז"ל דליתא לדר' אבהו דתלמיד דר' יוחנן הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב, ומוכח דסובר דפליגי לענין דינא, אבל מדברי הרמב"ם מוכח דאינו סובר כן, אלא לפי"מ דמפרש ר' יוחנן דהא דקא מטמרי כי היכי דלא נחזינהו אינשי ונערקו מינייהו ליכא בזה חידוש דין כלל, דהא עיקר הגזלה הי' בגלוי ובפרהסיא ומה שהיו מטמינים עצמם כדי שלא יברחו הנגזלים פשיטא שזה אינו מגרע כח הגזלה, ומשו"ה לא הביא קרא דבעלי שכם דליכא ביה חידוש כלל, וממילא אין לפרש בדברי הרמב"ם דכתב ואין הבעלים יודעין, דבא לאפוקי דבעלי שכם כיון דעיקר הך דינא א"צ להשמיענו, ולהלכה באמת א"צ תנאי דשאין הבעלים יודעין כמו שכתב בסוף דבריו.
והי' נראה לומר דמתחלה כתב הרמב"ם פירוש של גנב דהוא גנב ברור בלא מחלוקת וזהו שגונב ואין הבעלים יודעין, ופירוש גזלן דזהו שגוזל בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד, ואח"כ כתב דכיון דזהו תנאי גזלן לכן ליסטים מזויין אע"פ שהבעלים יודעין בשעה שגנב הוי גנב משום דקיי"ל כרב יוסף דליסטים מזויין גנב הוא, אבל באמת אינו מיושב בזה לבאר לשון הרמב"ם כיון דאין נ"מ בדבריו כלל להלכה.
ע"כ נראה דכיון דקיי"ל כחכמים דעורות של גנב מחשבה מטמאתן דסתם גנבה יאוש בעלים, והטעם כדפרש"י משום דאינו יודע מי גנבו, וכן כתב הרמב"ם בפכ"ד מהל' כלים א"כ פשוט דליסטים מזויין שהבעלים יודעין אינו גנב לענין זה וא"כ עיקר פירוש גנב שאמרו חז"ל הוא גנב פשוט שאין הבעלים יודעין, אלא דמ"מ כיון דהכא אנו דנין אי מיקרי גנב או גזלן לענין כפל, ובזה פסקינן כרב יוסף דהוי גנב, לכן כתב שפיר דלפיכך ליסטים מזויין הוי גנב אף שהבעלים יודעין, אבל מקודם כתב שפיר פירושא דעיקר גנב כיון דהוי נ"מ לענין יאוש, והנה הראב"ד כתב דגם לר"ש דסבר דגזלן הוי יאוש, ליסטים הוי כגזלן וא"כ גם לר"ש צריך הרמב"ם להשמיענו פירושא דעיקר גנב, אלא דבעיקר אנו צריכין לבאר דברי הרמב"ם להלכה והיינו לרבנן וכמו שכתבנו:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה