אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה כד
אמר גט זה בטל שמשמעו פעל שעבר כגון חמק עבר ה"ז ספק, לפיכך אם נתגרשה בגט זה הרי זה ספק מגורשת.
הנה דין זה איבעיא לה בגמ' והרי"ף השמיט זה, והגרעק"א בחידושיו כתב ליישב זה עפ"מ שהקשה הרשב"א בהא דפריך בגמ' למימרא דבטל לישנא דליבטיל משמע, והקשה הרשב"א דאפי' אי מעיקרא משמע ובטל היינו דבטלי' מעיקרא קאמר וכרבי דאמר בטלו מבוטל, ונאמן מגו דאי בעי מבטל לי' השתא, ותי' הרשב"א דקושית הגמ' מבטל הוא היינו משום דקתני בברייתא דומיא דאי אפשי בה דהוא להבא, ובזה יישב הרשב"א מה דלא פריך אמתני' וכתב הרשב"א דהיינו אליבא דרבי דאמר ביטלו מבוטל, וכונתו דלרשב"ג דאמר ביטלו שלא בפני השליח אינו מבוטל, הא אין לחוש שביטל מקודם דהשליח יודע שלא ביטל בפניו, ובזה יישב הגרעק"א שיטת הרי"ף דלפ"ז קשה מאי מיבעי בגמ' בבטל, הא עכ"פ אפי' הוי מעיקרא מהני משום דמהימנינן לי' וע"כ דהאבעיא קאי אליבא דרשב"ג ולכן הרי"ף דפוסק כרבי אין נ"מ בהך איבעיא.
והנה איברא דלדברי הרשב"א דבריו נכונים מאד אך באמת נראה לי דאם נבוא לדון דין מעיקרא, אין לסתור מכח דין דביטלו אינו מבוטל, חדא דשמא ביטל מקודם על תנאי, דלמה נחזיק לי' ברשיעי, והא שפיר אפשר דביטל על תנאי שיודיע אח"כ, ויהי' הביטול מעיקרא, וא"כ שפיר קאמר בטל מעיקרא, דהא כיון שעכשיו מודיע הוי ביטול מעיקרא, ועוד שהרמב"ם שכלל כאן בדיני ביטול גם מי שביטל את הגט קודם כתיבתו, דהיינו שאמר גט שאכתוב לאשתי בטל הוא הוי ביטול וזהו מסירת מודעא על הגט, והעמיד זה הרמב"ם בדיני ביטול, וקראהו ביטול הגט, א"כ אפשר כונתו בטל מעיקרא היינו דביטל לפני כתיבתו דליכא ע"ז דינא דרשב"ג, ואף דקייל"ן דרב מנגיד מאן דמסר מודעא אגיטא מ"מ הביטול בדיעבד ודאי דהוי ביטול דלא מצינו שיחלוק רשב"ג בזה, ובע"כ צ"ל דהרשב"א כתב כן רק בתורת תי' על קושיתו, אבל בקושטא דמילתא צריך לומר דלא שייך לומר דנהמני' דבטל מעיקרא, דזה הי' שייך אם היו כל אופני ביטול מעיקרא מועילים, דבזה שפיר שייך לומר דנהמני' דביטל מעיקרא, אבל כיון דמשכחת ביטול בינו לבינו דלא מהני כלל, א"כ מנלן באמת שביטל בפני ב"ד, דבאמת הוי זה אנן סהדי דאי הוי מבטיל בפני ב"ד הוי מתברר הדבר דהוי גלויי מילתא בפני ב"ד, וכיון שלא נשמע כלל שביטל, וגם כשישאלו אותו אח"כ ג"כ יגיד דלא ביטל בפני ב"ד דכן הוא האמת שלא ביטל בפני ב"ד, א"כ אפילו נאמינו בשעת מעשה דביטל, אבל מהכ"ת נימא דביטל ביטול המועיל עפ"י דין דאטו כו"ע דינא גמירי ואפילו לרב נחמן דאמר בפני שנים, ובזה אין כבר ראי' ממה שלא נתברר דבפני שנים הא ל"ה גלויי מילתא, זה אינו דהא התוס' כתבו דלא דמי למוכר שדהו בעדים דגובה ממשעבדים, דהכא בעינן גלויי מילתא טפי, והיינו משום דהכא בעי שיתודע מיד ותיכף לביטולו שלא יבא לידי מכשול דהאשה לא תלך לדרוש שמא ביטל הבעל את הגט דלא שכיחא שיבטל, וכן כתב להדיא הרשב"א דלא שכיחא, אבל עכ"פ במוכר שדהו בעדים דגובה מנכסים משעבדים משום דאם יחקרו יודע להם אם מכר או לא מכר, וכמש"כ התוס' בב"ב, ע"ש, וא"כ הכא שנחקור ולא נשמע כלל ודאי דהוי מילתא דלא שכיחא טובא, אם לא בטוען בטלתי לפני עדים והלכו למדה"י, אבל מעצמנו למה נחוש כן דע"כ לא שייך לחוש שמא ביטל מקודם, [אמנם דהריטב"א כתב באופן אחר שתי' קו' דבטל היא, אי משמע מעיקרא לא משמע שאני ביטלתי אלא שבטל הוא מאליו וזה א"א], עכ"פ לפ"ז נסתר תירוצו של הגרעק"א על השמטת הרי"ף להך בעיא דבטל מהו.
ונראה לומר ביישוב דברי הרי"ף עפ"מ דמפרש הרמב"ם הך בעיא שכתב אמר בטל שמשמעו פעל שעבר, כמו חמק עבר הר"ז ספק לפיכך אם נתגרשה בגט זה הרי זה ספק גירושין, וחזינן דהרמב"ם מפרש להדיא דבטל משמעו לעבר, והפנ"י הוסיף בכונת הרמב"ם בכאן שאמר בטל בפתח כמו עבר ויישב בזה קו' התוס', ועכ"פ זה נראה דהרמב"ם מפרש שמשמעות בטל הוא פעל שעבר, כמו חמק עבר, וא"כ יקשה לן מאי קמבעיא לי', ונראה דזהו מה שהשמיט הרי"ף להך איבעיא משום דסבר לה נמי כהרמב"ם דודאי לשעבר משמע אלא דמיבעיא לי' לגמרא בבטל, נהי דלא מהני מדין בטול ליהני מדין גילוי דעתא, ואף דבאינו מועיל וכו' פסול הוא וכו' לא פסלינן משום גילוי דעתא, התם הוא משום דלא גלי דעתי' לבטולי', ורק דמוציא עליו שם פסול, אבל באומר בטל הוא אף אם נאמר דלשעבר משמע ואינו מבטלו עכשיו, לא גרע מיהא מגילוי דעתא, כיון דאומר בטל הוא, משמע דאינו רוצה לגרש בו, ולא הוי כפסול דלא בא עליו מדין ביטול כלל, ומשו"ה לדידן דסבירא לן כאביי ליכא מיבעיא להך בעיא כלל, ומ"מ מסתפק הרמב"ם דסבר דאיבעיא דגמ' הוי אף לדידן מ"מ אפשר דבטל אף אם לשעבר משמע אפ"ה עדיף מגילוי דעתא כיון דאומר בהדיא לישנא דביטול, וה"נ משמע לקמן בגמרא גבי הא דאמר רבא מנא אמינא לה דר"ש אשקליה גיטא לההוא גברא בע"כ וכו' ואביי אטו ר"ש מבטל גיטא דאינשי הוי, איהו בטליה והאי דקאמר הב משום דפנוי, ולכאורה מבואר בפרש"י דאיהו בטליה פירושו דבטלו בפירוש ואמר בהדיא דליבטיל, אבל זהו דוחק דליפלגו אביי ורבא עובדא היכא הוה, ולכן נראה דאיהו בטליה פירושו דזהו מה דאמר לבטל גיטא, ודאמר לה בלשון דרב ששת אמר, אלא דמ"מ כיון דבהדיא אמר לישנא דליבטיל ולא בא עליו מצד אחר, כמו ברוך הטוב והמטיב הוי כביטול ממש אף לאביי, וה"נ מיבעיא לי' לגמרא באומר בטל ומפרש הרמב"ם דאפשר באמר בטל מהני לבטולי' ואף דלשעבר משמע, כיון דבהדיא אמר לישנא דביטול גילוי דעתא כי הא מהני אף לאביי כמו בדר"ש, דאף אי אמר דרב ששת אמרה ולא איהו, מ"מ מהני אף לאביי כיון דבהדיא אמר לישנא דביטול וגילוי דעתא כי האי מהני לכו"ע.