אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה יח
חמשה שכתבו גט אחד לחמש נשותיהן אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו בכך בשבת גירש פלוני לפלונית וכך אמר כל אחד מהן לאשתו ליכי די תהויין וכל טופס הגט ושני עדים חותמין מלמטה הרי זה גט כשר.
בגיליון השו"ע נ. ב. זה הלשון צ"ע דלשון הגט צריך להיות נוסח הבעל, וכמש"כ הר"ן בפ' המגרש, ולשון וכן אמר הוא ספור העדים, וכמו דאמרינן דצריך ודין דלא נימא בדבורא מגרש, ואולי דכיון דכתב אח"כ ודין מתקן זה וצ"ע.
-השמטות-
בביאור דברי הגר"א ז"ל סי' כ"ח ס"ק ט"ו דמביא ראיה להרמ"ה מהא דלגיטין אמרו וכו' ופריך מוכן לענין החוב, ומאי ראי' דילמא שאני התם דאמר זרוק לי חובי, והיינו דאף דחזינן דקרוב ללוה לא נפטר משום דאמדינן דכונתו זרוק באופן טוב, והא דאמר לגיטין אמרו וכן לקדושין, היינו שיהיה דמי לחצרו ממש, באופן שאפי' לא אמרה זרוק מקודשת, דהו"ל לזרוק דדמי לחצרה, אלא ודאי דבקדושין נמי צריך זרוק, וא"כ ע"כ הא דאמר ולא לדבר אחר היינו דבחוב אפי' זרוק לא מהני, ומשו"ה הוצרך לתרץ דא"ל זרוק והפטר.
אכן האמת יש לעורר על כוונת הגר"א דהא גבי קדושין עכ"פ א"צ הסכמה ורצון על הזריקה, אלא דצריך הסכמה על הקדושין דבלא אמירה אין לנו הוכחה על רצון משום דליכא מעשה, וא"כ אכתי קשה מנ"ל להגמ' להקשות על רב חסדא דילמא שאני הכא דא"ל זרוק לי חובא.
ובצד השו"ע של מרן כתוב בזה"ל ראי' זו אינה מובנת כלל, ונראה אפשר דכונתו משום דזה פשוט להגר"א דחוב צריך למסור לידו ממש (ועי' בגמ' גיטין דף י"ד שפיר עבדת, עבד לוה לאיש מלוה, ובפרש"י בפי' ב) ולא מהני מה שיזרוק במקום המשומר, ואף דכתבו התוס' דבחוב נתינה בע"כ שמיה נתינה היינו במקום משומר וא"כ ע"כ דמיירי כאן באמר לו זרוק לי חובי, ומה דמוקים אח"כ היינו באמר והפטר, וא"כ קשה מאי מקשה דילמא בכה"ג מודה ר' יוחנן דנפטר כיון דאמר זרוק לי חובי.