אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה יג
מי שהיו לו שני שמות, וכן אשה שיש לה שני שמות כשמגרש כותב שמו ושמה שהן רגילין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שם שיש לה, ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר.
מי שהיו לו שני שמות, נ"ב דעתו דבגמ' איתא דיש לו שני שמות אחד ביהודא ואחד בגליל, כיון דמסקינן דוהוא דאיתחזק בתרי שמי א"כ השם שבגליל אינו נוגע כלל לאשה שביהודה שמגרש שם, וא"כ לא צריך להשמיענו כלל שינוי מקומות אלא דעיקר אם יש לו שני שמות במקום שמגרש, ודין מקום כתיבה ומקום נתינה לדעת הרמב"ם לא הוזכר בגמ' כלל אלא מיירי שמגרש במקום אחד, אכן דעת הרמב"ם בזה באמת אינו מבורר ויותר משמע דמקום כתיבה אינו חשוב כלל, כיון דבגמ' לא הוזכר אלא אשתו שביהודה ואינו חושש למקום כתיבה דאם הי' חושש הי' מזכיר, אולם בירושלמי מפורש דחיישינן למקום כתיבה ולמקום נתינה, אכן הרמב"ם סובר דהבבלי חולק דהא רב אשי אמר והוא דאיתחזק בתרי שמי, ולכן סובר הרמב"ם דמקום כתיבה אינו מצריך כלל, אבל באמת אינו מוכח דהבבלי מפרש דמיירי במקום כתיבה ומקום נתינה אלא דהי' במקום אחר וכן אפשר לפרש גם התוספתא, ורק הירוש' מפרש כן, ואם הי' מקום כתיבה ומקום נתינה אינו מוכח בבבלי איך הדין, אלא דמרב אשי אפשר לדייק מדלא מפרש ר"א כן וצ"ע.