אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה יא

הלכה י

נתבאר בפי"ג מהל' גזילה ואבידה הל' ג' וה' ובפי"ח שם הל' ו'.

היה לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בצד אות פלוני, או שאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד שיש בו שמות כשמות אלו הרי זה בחזקתו ותתגרש בו, ואע"פ שמצאו אחר זמן מרובה ובמקום שהשיירות מצויות והוחזקו שם שנים ששמותיהן שוין.
הכ"מ להלן בפי"ג מהל' גזו"א, הקשה דהרמב"ם פסק לגבי אבדה סימנים דאורייתא וכאן הצריך נקב בצד אות פלוני, וכן לגבי עדי מיתה פסק דל"מ סימנים ופסק מתני' דאין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו, ולא פסק כתי' הגמ' גופו דאריך וגוץ, ואף דבזה הי' אפשר לומר משום חומר איסור אשת איש פסק לחומרא כמ"ד סימנים לאו דאורייתא, אכן בהל' נחלות כתב דאם יש סימנים מובהקים ואבד זכרו יורדין לנחלה, ומוכח דדוקא אבד זכרו אבל בסימנים לבד אין יורדין. ובארנו בזה בפי"ג מהל' גזו"א, עפ"ד התוס' בב"מ דף כ"ה אמר את האבדה ולא אמר סימני' שכתבו לאו משום דחשוד לשקר אלא דאמרינן לי' כי היכי דאת אבדת וכו' והוא תימה לומר דאינו חשוד כלל לשקר כיון דאינו ת"ח, וע"כ דכונתם דזה גופא דכיון להאבדה הוי סימן, ואיברא דהא אי לא נימא דזו היא אבדתו א"כ אין לנו כלל ראי' שנתכון. דהא שלו לא נמצא, אלא דמ"מ אם אמרו לו את המקום ואמר את האבדה הוי סימן, וכן מוכח מדברי הרמב"ן גבי אין סימן למטבע שהביא המ"מ דבריו בפי"ד מהל' גזו"א ע"ש שמוכח מדבריו דאף דאין מועיל הסימן להחזיק שהוא אבדתו, מ"מ הוי מהני זה להוכיח שהוא אבד.
והנה בב"ב דף קע"ב סבר רבה דל"ח לנפילה, ואביי מחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד, וכתב הפ"י דגם לרבה דל"ח לנפילה הוא דוקא היכי דלא איתחזק נפילה, ואף דהקשה ע"ז אחיו של הגרעק"א דכיון שהשליח יודע שאבד א"כ למיחש על אחר הוי נפילה דלא איתחזק, אבל באמת אינו מוכח דבריו דכיון שנמצא הרי איתחזק נפילה, ומה שהוא אבד שמא גם אחר אבד, והנה הרשב"א בגטין דף כ"ז כתב בטעמא דצריך שיירות מצויות והוחזקו, משום דיש חילוק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד, ומשו"ה בהוחזקו ואין שיירות מצויות מחזירין משום דהוי נפילה דיחיד, והקשה ע"ז הפנ"י דהא רבה סובר דגם לנפילה דרבים לא חיישינן.
ונראה לפ"מ שנבאר מקודם שיטת החכ"צ דהיכי דאיכא סימנים בגופו לא חיישינן לשאלת כלים, דהוי שאלה דיחיד, והקשו עליו האחרונים דהא לא קמ"ל כאביי אלא כרבה, וישבתי דבריו עפ"ד הרמב"ן ביבמות שביאר מה דמוכיח רבא מדמגבינן בשטרא דחבי בר נאני ונאני בר חבי להא דתרי יצחק ודחקו בזה רש"י ותוס' והרמב"ן כתב דעיקר הראי' הוא דאמרינן כאן נמצא כאן הי', וע"כ דכונתו לכאן נמצא כאן הי' דיחיד דכאן נמצא כאן הי' לחוד ודאי אינו מועיל, דא"כ אף על אדם סתם דאזיל מקורטובא לאספמיא נימא הכי, וזה אי אפשר, וע"כ דהוא בצרוף עם חששא דיחיד, והיינו כאן נמצא וכאן הי' עם סברא דלא שכיחא תרי יצחק והיינו היכי דלא הוחזקו, ולכן ס"ל לרבה דג"כ בנפילה אפי' היכי דהוחזקו היכי דאיכא כ"נ וכאן הי' עם סברא דנפילה מזהר זהירי מהני.
והנה הנמוק"י הקשה דהא לא קייל"ן בכתובות כאן נמצא וכאן הי' ותי' דהודאת ממון שאני, והש"ש בש"ז דחה קושייתו דאין זה מענינא דכאן נמצא וכ"ה דכתובות דהתם איירי רק לענין להחזיק ריעותא דמומין מזמן לזמן ולחלק מקודם רשות הבעל לאח"כ ולא שייך לכאן נמצא כאן הי' דהכא דהוא שאנו מחזיקין דאותו שנמצא הוא שהיה ואין אנו מחדשין אחר, או השטר שנמצא ביד יוסף בן שמעון הוא שהי' בידו ולא נחדש לומר שהי' מקודם ביד אחר ומידו בא לידי זה, ע"י מסירה או נפילה, ולפ"ז נוכל לומר דאיכא נ"מ בין דין כ"נ וכ"ה ובין נפילה דיחיד, דכ"נ וכ"ה כיון דהוא גדר חזקה מהני אפי' להוציא, אבל סברא דנפילה דיחיד כיון דהוא רק סברא דלא שכיחא לא מהני בזה להוציא ממון כמו דאין מוציאין ממון באומדנא אבל באיסורין מודה רבה דמהני ומיושב ד' הרשב"א.
ועכשיו מיושב ד' החכ"צ דלכאורה כיון דאמרינן כנוכ"ה למה חיישינן לשאלה אלא דבאמת כנוכ"ה ג"כ לא אמרינן אלא בחששא דיחיד אבל חשש שאלה הוא חששא דרבים, ולכן בשאלה דיחיד לא חיישינן והוא דוקא לרבא דסובר כאן נמצא וכאן הי' וכשי' הרמב"ן ולפ"ז נראה דתליא בזה דאם חיישינן לנפילה דיחיד א"כ ע"כ הא דמחזירין אבדה, הוא דסימנים מהני לברר לגמרי, אבל אם לא חיישינן א"כ אפשר דסימנים מהני לברר שהוא אבד וממילא לא חיישינן שמא אבד עוד אחר דהוי נפילה דיחיד, וממילא לא שייך זה גבי עדי מיתה, וגבי גט חיישינן לנפילה דיחיד כיון דאין זה אלא לא שכיחא.
ובזה נתבאר דעת הרמב"ם בהל' ט' שכתב אבד במקום שהשיירות מצויות וכו' או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טביעות עין בארכו ורחבו של גט הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו, וכבר הקשו למה צריך לב' הדברים ורש"י ותוס' לא כתבו כן, אך י"ל דהטב"ע בארכו ורחבו אינו אלא סימנים, דא"צ שידייק ארכו ורחבו במדה אלא שעפ"י טב"ע בארכו ורחבו מכיר שזהו ארכו ורחבו של גיטו, ומבואר שפיר דבאמת יש כאן חשש שאלה ואף דהוא יודע שלא השאיל אותה מ"מ אפשר למיחש דשמא מי שמצא הכלי הניח שם הגט שלו, ואף דיש בגט השמות אכן הרמב"ם הא מיירי בשיירות מצויות דכ' הרשב"א דהוי נפילה דרבים, אבל בסימנים דארכו ורחבו הוי שאלה דיחיד וכד' החכ"צ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה