אבן האזל על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה יח
הכיור היו לו שנים עשר דד כדי שיהיו כל הכהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד ומוכני עשו לו שיהיו בה המים תמיד והיא חול כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה שהכיור מכלי הקודש ומקדש, וכל דבר שיתקדש בכלי קודש אם לן נפסל.
השגת הראב"ד ומוכני עשו לו, א"א דברים זרים אני רואה בכאן ואנו מקובלים שהמוכני אינו מקבל מים והוא גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל ומשקעין אותו הוא ומימיו בבור העזרה בערב כדי שיהיו מימיו מחוברים ולא יפסלו בלינה ומפורש כל זה ביומא ובזבחים.
הכ"מ הביא ד' הרמב"ם לקמן בפ"ג מהל' ביאת מקדש שכתב כפירש"י והראב"ד, והביא דברי הרמב"ם בפיהמ"ש בפ"ג דיומא שפי' כמו שכתב כאן ולא הזכיר שכן כתב גם בפירושו פ"א דתמיד, וכבר העיר התוי"ט שם שבפ"ג פי' כדעת רש"י והראב"ד, ולכן כתב שדבריו עולים בסגנון אחד שהי' כלי סביב ושהיו משקעין אותו הכלי, וכבר ציין המ"מ לדבריו, אכן אכתי צריך ביאור דלמה צריך לשני התיקונים ביחד והיכן נרמז בגמ' שיש כאן ב' תיקונים.
ונראה בטעמו דהנה זה ודאי דגם קודם תיקונו של בן קטין היו משקיעין הכיור אלא שהיו משקיעין בחבל והוא תיקן גלגל דהא צריך להשקיעו שלא יהיו מימיו נפסלין, וכמו שכ' רש"י ביומא דף ל"ז הביאו הכ"מ דלא כבוד קדשים הוא ליפסל מים קדושים, ובאמת צ"ע בדברי רש"י דלמה כתב רק דלא כבוד קדשים הוא ובפשוטו לא גרע מתרומה דכתיב משמרת תרומותי דאיכא מצות שימור כדאיתא בבכורות דף ל"ד ובכמה דוכתי, והרמב"ם פי"ב מה' תרומות הל' א' כתב אסור לטמא את התרומה כשאר הקדשים, ובפי"ח הל' י"ב כתב הרמב"ם אסור לטמא את הקדשים או לסבב להם טומאה שהרי פוסלן, וא"כ מצות שימור דאיכא בתרומה כן הוא בקדשים, ואפשר דרש"י סובר דאיסור טומאה בקדשים הוא מבכל קודש לא תגע מדאפקי' רחמנא בלשון נגיעה, וכדאמר ר"ל בזבחים דף נ"ג וגם ר' יוחנן דאמר התם ההוא בתרומה כתיב ולאוכל תרומה, מ"מ מדאפקי' רחמנא בלשון נגיעה איכא איסורא בין בתרומה בין בקדשים, וממילא נאמר דכל דין משמרת תרומותי הוא רק לדין טומאה וצ"ע בזה, אבל עכ"פ לדעת הרמב"ם כל איסור טומאה הוא משום פסול א"כ בודאי דאיכא מצות שימור מכל פסולי קדשים, אח"כ ראיתי דבזבחים דף כ"א ע"ב גבי גזירת שיקוע כתב רש"י דכיון דקדש להו בכלי שרת מצוה לשמרן כשאר קדשים וכן כתבו התוס' שם, וא"כ ודאי דגם קודם תקנת בן קטין היו משקיעין את הכיור.
וכיון שנתברר דודאי גם קודם תקנת בן קטין היו משקיעין הכיור, א"כ לא אתי שפיר לשון המשנה אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה דהא בעיקר שלא יהיו מימיו נפסלין לא תיקן אלא שע"י המוכני נעשית השקעת הכיור קל יותר ע"י הגלגל, והו"ל למתני להשקיע את הכיור, ועוד דבלשון עשה מוכני שלא יהיו מימיו נפסלין משמע דבתקנה זו לבד כבר לא היו מימיו נפסלין, לכן מפרש הרמב"ם דעיקר התיקון הי' שע"י המוכני שהוא כלי חול לא יהיו מימיו נפסלין, והיינו משום דחשש שמא ע"י איזה אונס לא ישקיעו את הכיור וכדאמרינן בזבחים שם איכא בינייהו גזירת שיקוע וכמו שפירש"י שם, ועשה המוכני שהוא כלי חול ולא נתקדשו המים והיו שותתין מאותו כלי לכיור כמו שפי' הרמב"ם בפיהמ"ש, אלא דמ"מ היו צריכין להשקיע את הכיור אפי' אם הי' נשאר בהכיור מעט מים אף שלא יחסר למחר במה לקדש שיהי' די במי המוכני, מ"מ צריך להשקיעו משום מצות שימור, ולכן הי' עוד תיקון בהמוכני להשקיע על ידו הכיור בהגלגל, וזה מוכרח ממתני' דתמיד פ"א דתנן לא היו רואין אותו ולא היו שומעין את קולו עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, וכן בפ"ג דתנן מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, ומבואר להדיא ממתני' דיומא וממתני' דתמיד דשני התיקונים היו במוכני וכדעת הרמב"ם.