אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה יז

הלכה ד

מזבח הקטורת הי' מרובע אמה על אמה, והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון לדרום משוך בין השולחן והמנורה לחוץ, ושלשתן היו מונחין משליש ההיכל ולפנים כנגד הפרוכת המבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים.
הכ"מ עמד ע"ז מה שהשמיט הרמב"ם דאמת המזבח היתה אמה בת ה' טפחים, כמבואר במתני' דכלים פי"ז ובמנחות דף צ"ז ובעירובין דף ד', והנה לכאורה אין זה השמטה אלא כמו שהי' כותב להדיא להיפוך כיון דפסק דסתם אמת כלים באמה בת ששה כר' מאיר כמו שכתב גבי שולחן בהל' י"ב, וכן כתב בפיהמ"ש פ' י"ז דכלים דהלכה כר"מ, איברא דמזה דכתב גבי שולחן השיעור בטפחים וכאן כתב אמה, יש לדון לכאורה להיפוך, ומ"מ אינו מיושב דלא מצינו דסתם אמה יהי' בת חמשה, ועוד דגבי חושן כתב בפ"ט מהל' כלי המקדש הל' ו' ארכו אמה ורחבו זרת וכופלו לשנים, נמצא זרת על זרת מרובע, וזרת הוא ג' טפחים כמבואר בד' הרמב"ם והמ"מ בפ"ט מהל' שבת הל' ז', ומוכח דאמה שכותב הרמב"ם גבי כלים היא בת ו' וע"כ דמה דכתב גבי שולחן י"ב טפחים זהו לפי שכן הוא במשנה, וא"כ הוא תימה גדולה.
והנה בהר המורי' תמה עוד במה שלא הזכיר הרמב"ם דגובהו ב' אמות כדכתיב ואמתים קומתו, ואני תמה עוד במה שלא הזכיר הקרנות כדכתיב ממנו קרנותיו, גם לא הזכיר הזר זהב שעל המזבח, והנה בהל' י"ב גבי שולחן כתב הרמב"ם ג"כ ארכו ורחבו ולא הזכיר מה דכתיב בקרא ואמה וחצי קומתו, ולפלא שבהר המורי' עמד ע"ז במזבח ולא עמד בשולחן, ונראה דמכל הג' קושיות מוכח ב' יסודות, א' דאין הרמב"ם כותב כל מה דמפורש בתורה וסומך על המקרא כדמוכח מדבריו בפ"א הל' י"ח שכתב דהשולחן ומזבח הקטורת צריכים להיות של מתכת ואם עשאן של עץ פסולין ועיין מה שהארכתי שם ועכ"פ מה שלא הזכיר דאם עשאן של עץ וציפן במתכת כשרים, ע"כ משום דסומך על המקרא דכתיב מפורש לעשותם של עצי שטים ולצפותם בזהב, אלא דבזה אכתי אינו מיושב מה שהזכיר ארכו ורחבו ולא הזכיר קומתו בין בשולחן בין במזבח ומה בין זה לזה, ועוד אינו מיושב מה שלא הזכיר במזבח דהאמה היא בת ה' טפחים.
ולכן מוכרחים אנו ליסוד ב' דמה דאין לנו למוד שהוא לדורות אינו מוכרח כלל שהוא חיוב עכשיו אפי' לכתחלה, ומה דבמזבח החיצון אמרינן דלכתחלה הוא ל"ב על ל"ב ולעכובא הוא אמה על אמה מקום המערכה זהו ממה שנאמר ע"פ נביא שכן הוא מדות המזבח שיבנו אותו בבית שני ולעתיד לבוא וכמש"כ הרמב"ם בפ"ב הל' ג' ד', אבל מה שנאמר בתורה מדות המזבח אינו לדורות אלא במה שיש לנו למוד שהוא לעכב.
והנה בפ"ב הל' י"ז במה שכתב הרמב"ם דאינו מעכב במזבח החיצון אלא אמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר, ולא כמו שפירש"י, שם בגמ' דכל החמשה אמות דכתיב בקרא מעכבין, בארתי דהרמב"ם סובר דרב יוסף פליג על רב הונא ולא סבר דכל מקום שנאמר המזבח הוא לעכב, ומשום זה לא הזכיר הרמב"ם לא כיור ולא סובב דמעכבין, ומה דמעכבין קרן ויסוד וכבש ורבוע כתבתי משום דקרן ויסוד וכבש צריכים לעיקר עבודת המזבח ורבוע משום דכתיב יהיו, ומה דמעכב אמה על אמה ברום ג' אמות משום דזהו עיקר צורך עבודת המזבח ולא מצינו שיהי' שם מזבח לשיעור פחות מזה, וכתבתי דאף דמזבח הקטורת אמתים קומתו בשביל דאין עליו אלא גחלים, אבל מזבח החיצון שנותנים עליו עצי המערכה ואש תמיד תוקד על המזבח אם יהי' נמוך ילכו ניצוצות ויזיקו אנשים הנמצאים בעזרה או ישרפו בגדיהם, ולכן צריך שיהי' גובהו שלש אמות כשיעור קומת איש, ואפי' לשיטת התוס' בב"ב דף ק' ובכמה מקומות דשיעור ג' אמות הוא לבד הראש, מ"מ יש לומר דדרך הנצוצות שפורחין קצת למעלה, ולכן בג' אמות סגי שלא יפלו הנצוצות על האנשים ובגדיהם.
ולכן לפי"ז אפשר לומר דמזבח הקטורת אין לנו טעם לעכב שיהי' קומתו דוקא ב' אמות, אבל אמה על אמה נראה דמעכב, ויש טעם לחלק בין מזבח החיצון שכתבנו דאינו מעכב שיעור חמש אמות דכתיב בקרא, משום דבמזבח החיצון כתיב ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהי' המזבח ושלש אמות קומתו, ובמזבח הקטורת כתיב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהי' ואמתים קומתו, ויש לחלק לפי הטעמים דבמזבח החיצון הטעם על תיבת "רוחב" הוא רביעי ואח"כ על רבוע יהי' המזבח הוא מהפך פשטא ז"ק, וידוע שרביעי הוא טעם מפסיק, ולכן לא קאי יהי' אלא על רבוע דהוא לעכב, אבל במזבח הקטרת הטעמים הם על אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהי', קדמא ואזלא מהפך פשטא ז"ק, וידוע שז"ק הוא סיום של מהפך פשטא והוא ענין אחד, ולכן הכא קאי יהי' גם על אמה ארכו ואמה רחבו והטעמים הם בודאי דבר שראוי לסמוך עליהם להלכה, דבנדרים דף ל"ז אמרינן ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים, וכתב הרא"ש שע"י הניגון מבינים לחבר המקרא למעלה או למטה, ועיין למעלה בהל' ב' מד' התוס' לענין משוקדים [ועיין בחוט המשולש לרבינו חיים מוולאזין זצ"ל סי' כ"ז שכתב בשיטת הרמב"ם דגנבת עכו"ם עובר בלאו אף דכתיב לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, משום דבלא תגנובו הטעם הוא באתנחתא, ולא קאי על זה איש בעמיתו] ולפי"ז מבואר מה דלא כתב הרמב"ם אלא אמה על אמה משום דזהו לעיכובא, אבל ואמתים קומתו דכתיב אח"כ ליכא קרא לעכב, ולפי"מ שכתבנו דבמה דליכא קרא לעכב לא ידענו שהוא גם למצוה לדורות, אבל קרנות המזבח אף דליכא קרא לעכב אבל כבר כתבנו במזבח החיצון דמה דצריך לעיקר עבודת המזבח ודאי הוא לעכב וגם במזבח הפנימי מזין על קרנותיו מדם פר ושעיר של יוה"כ, ולכן בזה ע"כ צ"ל דמה שלא הזכיר הרמב"ם קרנותיו הוא משום דסמך על המקרא, ומה שהזכיר שהוא אמה על אמה נראה דהוא לומר דארכו ורחבו הם באמה סתם שהיא אמה בת ו', דמה דתנן במזבח הזהב שהוא באמה בת ה' זהו בגובה המזבח כדכתיב וזה גב המזבח, וכיון שלא הזכיר הרמב"ם גובה המזבח זה משום דלית לן קרא דהוא לעכב ולדורות וכנ"ל, וזהו ג"כ טעמא בשולחן שלא הזכיר אלא ארכו ורחבו משום דזהו בודאי מעכב, כיון דצריך הוא לענין שיעורו של לחם הפנים, אבל מדת קומתו שאין נ"מ לשום דבר אינו מעכב.
אלא דאכתי אינו מיושב דעכ"פ מהך קרא דכתיב וזה גב המזבח מבואר דע"פ נביא יש מדה לגובה המזבח, ואולי דכיון דלא כתיב בהך קרא מדות המזבח הפנימי אין ללמוד ממנו וע"כ דבזה מפרש קרא מדת מזבח של תורה דהוא בגבהו באמה בת ה', ומה דידעינן מדות מזבח החיצון זהו לא מקרא דיחזקאל אלא מהא דשלשה נביאים עלו מן הגולה דאחד העיד על המזבח דמפרש הרמב"ם שהוא על מדותיו כמש"כ בפ"ב הל' ג' ומה דתנן בכלים זהו ג"כ על המזבח שהי' במקדש כדתנן כל הכלים שהיו במקדש, אבל אינו דין על מזבח שיהי' לעתיד אלא דנ"מ לדין שולחן שהוא לעכב משום דנ"מ לענין שיעור הלחם, ולכן לא הזכיר הרמב"ם כלל דין גובה המזבח ולא שהוא באמה בת ה'.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה