אבן האזל על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה ד
בד"א בשעשאוה זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים, וכן מנורה הבאה זהב תהי' כולה ככר עם נרותיה ותהיה כולה מקשה מן העשתות, ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה ואם היתה חלולה כשרה. ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות.
המל"מ כתב דמה דכתב הרמב"ם ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות היינו לכתחלה דאל"ה תיקשי דהא פסול דגרוטאות נפקא לן מדכתיב מקשה ותניא מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה, א"כ פסול דגרוטאות מנא לן אלא ודאי רבינו לא מיירי אלא לכתחלה. וכתב ע"ז ומ"מ לא ידעתי מנא ליה דין זה ואדרבא לישנא דגמ' דאמר אינה באה זהב אינה באה מקשה, משמע אפי' לכתחלה, ודברי המל"מ תמוהים דאיך אפשר לפרש דברי הרמב"ם דמה שכתב ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של שאר מיני מתכות דכונתו לכתחלה, דא"כ קשה למה חילק דין גרוטאות מדין חלולה, דגבי חלולה כתב רק גבי שאר מיני מתכת דאם היתה חלולה כשרה ומוכח דבשל זהב פסולה, ובגרוטאות לא חילק כלל, והשוה דין של זהב לדין שאר מיני מתכות, ולכן נראה ודאי דמה שכתב אין עושין אותה לעולם והשוה של שאר מיני מתכות לשל זהב, דגם בשל שאר מיני מתכות פסולה גם בדיעבד. אלא דבודאי צריך טעם לזה דבפשוטו בין גרוטאות בין חלולה ילפינן ממקשה.
והנה המלבי"ם בפ' תרומה ובפ' בהעלותך כתב דגרוטאות לא ילפינן ממקשה אלא מקרא דממנה יהיו כדאיתא בברייתא דמלאכת המשכן דאמר שם שומע אני יעשה אברים וידביקם לה ת"ל ממנה יהיו, ולפי"ז כתב המלבי"ם דגרוטאות פסול אפי' משאר מיני מתכות דבהך קרא דממנה יהיו לא כתיב זהב, [ומה שכתב דלא כתיב זהב אינו מובן לכאורה דהא בקרא קמא דכתיב גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו כתיב ברישא דקרא ועשית מנורת זהב טהור, ובקרא דכתיב כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו כתוב כולה מקשה אחת זהב טהור, וצ"ל בכונתו דכיון דבב' הפסוקים מפסיק אתנחתא בין ממנה יהיו ובין זהב לא אמרינן דממנה יהיו קאי דוקא על באה זהב] ומה דאמרינן באה זהב באה מקשה זה אינו אלא במקשה דזהו מין קשה שלא תהי' חלולה אלא מן עשת ומשו"ה כתב הרמב"ם דחלולה אינו מעכב בשאר מיני מתכות אבל בגרוטאות אין נ"מ, עכ"ד והנה בעיקר דינא ודאי נכונים דבריו ולא כהמל"מ דהא גבי גרוטאות לא חילק הרמב"ם בין משל זהב בין משאר מיני מתכות, וע"כ דמה שכתב ואינה באה לעולם מן הגרוטאות זהו דפסול גם בדיעבד אלא דקשה טובא מד' הגמ' במנחות כ"ח דאיתא להדיא דדין גרוטאות ילפינן ממקשה.
וכתב המלבי"ם דגרוטאות דגמ' הוא שאינו מין קשה אלא חלולה, וכתב דהוא דלא כפירש"י, ודבריו תמוהים, חדא דגם הערוך פי' גרוטאות שברי כלי מתכות, והביא ע"ז מהרבה מקומות בגמ', ועוד דלפי דבריו מה שכתב הרמב"ם גרוטאות אינו מה דאמר בגמ' והרמב"ם מכוין על שברים והגמ' אינו מכוין על שברים, ולפי דבריו בברייתא בגמ' לא הוזכר פסול דשברים כלל, והרמב"ם למד זה מדברי הספרי, ובספרי ג"כ לא הוזכר בלשון גרוטאות, דגרוטי דספרי מפרש שאינו מין קשה, וגרוטאות דכתב הרמב"ם הוא מה דאיתא בספרי שלא יעשה אברים ובודאי כל זה אינו מיושב כלל, ולשון גרוטאות שהזכיר הרמב"ם הוא בודאי מה שהוזכר בברייתא בגמ', אלא דצריך ישוב מה שחולק הרמב"ם בין דין חלולה לדין גרוטאות כיון דתרווייהו ילפינן ממקשה, וכן צריך באור מה דהוצרך בברייתא בגמ' ללמוד גרוטאות ממקשה כיון דכתיב ממנה יהיו, ודריש בברייתא דמלאכת המשכן שאפי' לעשות חברים וידביקם נתמעט מקרא דממנה יהיו.
והנה בספרי מפרש מקשה מין קשה מעשה אומן מעשה קורנס, ונראה דיש בפי' זה ב' דינים, חדא שתהי' מין קשה שלא תהי' מזהב דק שממילא תהי' חלולה, ועוד מפרש הספרי מעשה אומן מעשה קורנס, משום שזהו דרכו של דבר קשה כמו עשת שכשעושין ממנו כלי צריך להכות בקורנס ולמשכו, וכמו שפירש"י במנחות וז"ל מקשה משמע חתיכה אחת כדמתרגמינן נגיד משוך שנמשך הכל מחתיכה אחת, מקשה משמע דבר המוכה ונהלם כדכתיב וארכבותיו דא לדא נקשן עכ"ל, ומבואר מד' רש"י שמפרש עוד בלשון מקשה לשון הכאה וזהו פי' ב' על דברי הספרי דמפרש מעשה קורנס, וגם לשון נגיד יש לפרש על משיכה ויש לפרש על הכאה כמבואר בערוך, אלא דלפי"ז צריך באור למה הוצרך בספרי ללמוד שלא יעשה אברים מקרא דממנה יהיו, וצריך לומר דעיקר קרא דכפתורים וקנותם ממנה יהיו, וכן קרא דכפתוריה ופרחיה ממנה יהיו הוא משום דהו"א שאפשר לעשותם נפרדים מהמנורה כיון דיש להם שם בפ"ע ולחברם אח"כ להמנורה, ולא הוי ילפינן מקרא דמקשה דקאי על גוף המנורה, אלא דמ"מ כיון דכתיב בקרא כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו כולה מקשה אחת זהב טהור, א"כ מבואר דמקשה אחת הוא פי' על קרא דממנה יהיו שצריך שכל המנורה תהי' מקשה אחת וזה ודאי לענין זה שלא תהי' מן השברים אלא מקשה אחת.
והנה ב' פעמים מקשה כתיב בקרא בפ' תרומה, א' ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה, ב' כולה מקשה אחת זהב טהור, ונראה דקרא קמא דכתיב מקשה תיעשה המנורה שפיר אתי על ב' הדינים, א' שתהי' מן העשת מין קשה ולא מזהב דק שתהי' חלולה, ב' שתהי' נמשכת או ע"י הכאה בקורנס מעשת אחד ולא לחברה משברים, אבל מקשה ב' דהוא פי' על ממנה יהיו זהו בעיקר שלא יעשה אותה משברים או מאברים אלא שתהי' מעשת אחד, אלא דעכ"פ כתיב מקשה דבודאי הוא מין קשה, ושפיר אמרינן בגמ' מקשה מקשה לעכב וזהו ב' פעמים מקשה דפ' תרומה כדפירש"י, אלא דמ"מ איכא נ"מ דבהא דקרא דמקשה מפרש קרא דממנה יהיו, כיון דבתחלת קרא דממנה יהיו לא כתיב זהב, ועל ממנה יהיו כתיב אתנחתא, א"כ הך דינא דממנה יהיו אינו דוקא בזהב אלא דג"כ בשאר מיני מתכות, א"כ מסתבר דכ"ש שלא יעשה המנורה משברים, ואף דע"כ צריך לומר דבלא קרא דכתיב מקשה הי' אפשר לחלק ולומר דקפיד קרא דוקא על הקנים כפתורים ופרחים שלא יעשה אותם בפ"ע, אבל כיון דכתיב כולה מקשה אחת מוכח דהוא חד דינא דכל המנורה צריכה שתהי' מקשה אחת, והנה הגמ' לא דריש מהך קרא דכולה מקשה אחת זהב טהור באה זהב באה מקשה, אלא מקרא דפ' בהעלותך ואפשר הוא מהך טעמא כיון דהוא פי' על תחלת קרא דממנה יהיו דלא כתיב זהב.
ועכשיו מבואר דמה דדריש הגמ' מקרא דפ' בהעלותך וזה מעשה המנורה מקשה זהב, באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה, דזה אינו אלא על הך דינא דצריך שיהי' מין קשה ולא מזהב דק ושלא תהי' חלולה, אבל שלא יעשה אותה משברים כיון דילפינן זה מקרא דממנה יהיו, ועל זה כתיב כולה מקשה אחת, בזה אין חילוק בין של זהב או של שאר מיני מתכות, ומה דמסיים קרא זהב טהור דרשינן באה זהב באה כפתורים כמש"כ בתוס', אך מלשון הגמ' לא משמע כד' התוס', וכבר כתבו כן בתוס' דבברייתא אינו דורש כסדר דמקודם דריש ככר זהב טהור דכתיב אח"כ, ולכן יותר הי' נראה דרק מקרא דככר זהב טהור יעשה אותה דריש הכל, באה זהב באה ככר, וכן באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, ומה דכתיב כולה מקשה אחת זהב טהור כיון דהך קרא קאי על ממנה יהיו דלא כתיב זהב. לכן הך זהב טהור אתי למצוה, דקרא קמא אתי לכלל ופרט, וא"כ לא ידעינן מקרא קמא דאיכא מצוה בזהב, ומה דכתיב ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור זה נמי צריך למצוה דלא הוי ידעינן ממנורה, ולכן מהך קרא לא דרשינן דדוקא זהב, ומקרא דככר זהב טהור לא הוי ממעטינן אלא ככר וגביעים כפתורים ופרחים, אבל לא מקשה וכמו שכתבנו כיון דמקשה קאי על ממנה יהיו ולכן ממעטינן באה זהב באה מקשה מקרא דפ' בהעלותך אבל זה אינו אלא מין מקשה שלא תהי' חלולה דבזה דוקא אם באה זהב, אבל שלא יעשה אותה משברים בזה אין נ"מ דהא כתיב ממנה יהיו.