אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ט · הלכה יג
כל כהן שעבד ע"ז בין במזיד בין בשוגג אע"פ שחזר בתשובה גמורה ה"ז לא ישמש במקדש לעולם שנאמר ולא יגשו אלי לכהן לי, אחד העובד אותה בשירות כגון שנעשה כומר לע"ז או השתחוה לה או המודה לה וקבלה עליו באלוה הרי זה פסול לעולם, עבר והקריב אין קרבנו ריח ניחוח אע"פ שהי' שוגג בעת ששרת או שהשתחוה או שהודה, אבל השוחט לע"ז בשוגג אם עבר והקריב קרבנו ריח ניחוח ונתקבל שהרי לא שרת ולא נעשה כומר אלא שחט בלבד והוא שוגג ואע"פ כן לכתחלה לא יעבוד.
אחד העובד אותה בשירות כגון שנעשה כומר לע"ז, דברי הרמב"ם אינם מבוארים דבגמ' במנחות דף ק"ט הוזכרו ארבעה דברים שבהם נפסל שחיטה וזריקה השתחואה והודה לעכו"ם, והרמב"ם לא הזכיר כאן זריקה וכתב על עובד אותה בשירות כגון שנעשה כומר לעכו"ם ובגמ' מבואר דעיקר שירות הוא בזריקה דאיתא שם אמר רב יהודה כהן ששחט לעכו"ם קרבנו ריח ניחוח, ואמר ע"ז רב יצחק בר אבדימי מקרא דכתיב יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם אי עבד שירות אין שחיטה לאו שירות הוא, אח"כ מייתי פלוגתא דרב נחמן ורב ששת בשגג בזריקה ופירש"י זרק דם לעכו"ם בשוגג דהשתא עבד ליה שירות אלא שוגג הי', וכן מבואר בגמ' בהא דמייתי ר"נ ראיה על הזיד בשחיטה מברייתא דכהן שעבד עכו"ם ושב קרבנו ריח ניחוח אי בזריקה כי שב מאי הוי הא עבד ליה שירות ומבואר דזריקה הוי שירות והרמב"ם כתב עבר והקריב אע"פ שהי' שוגג בעת ששרת וזהו על שגג בזריקה ופסק כרב ששת וכן כתב הכ"מ, וא"כ למה כתב על עובד בשירות כגון שנעשה כומר לעכו"ם, ועוד קשה דשם פליגי רב נחמן ורב ששת בהזיד בשחיטה דרב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח דלא עבד שירות, ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח נעשה משרת לעכו"ם, והרמב"ם לא הזכיר כאן שוחט במזיד דפסול רק כתב דשוחט בשוגג כשר שהרי לא שרת ולא נעשה כומר אלא שחט בלבד והוא שוגג, ולמה לא הזכיר מקודם בפי' שחט לעכו"ם במזיד דפסול.
לכן נראה ברור דצריך להגיה הגהה קטנה בדברי הרמב"ם וצ"ל אחד העובד אותה בשירות "או" כגון שנעשה כומר לע"ז, ואולי גם למחוק תיבת "כגון" וכונתו בשחיטה וכה"ג דעושה תשמישי הקרבן של הע"ז וזהו מה דאמר בגמ' נעשה משרת לעכו"ם, ומה שכתב העובד אותה בשירות זהו בזריקה והיינו דאף דשחיטה לא הוי שירות ורק עיקר ההקרבה דהוא זריקה הוי שירות כמו לפנים דרק זריקה הוי שירות, מ"מ אם שחט במזיד נעשה משרת לעכו"ם, וזהו שכתב אח"כ גבי שוחט בשוגג דלא נעשה כומר לע"ז משום דבשוגג לא נעשה משרת לעכו"ם, כדאמר רב ששת בגמ' דבמזיד אין קרבנו ריח ניחוח משום דנעשה משרת לעכו"ם, ובשוגג כשר ומבואר עכשיו דכתב כאן כל הארבעה דברים הפוסלים שחיטה וזריקה השתחואה והודה לעכו"ם.
והנה הזבח תודה הקשה על מה שפסק הרמב"ם דגם השתחוה והודה בשוגג פסול, ובגמ' מבואר דשחיטה חמור מהשתחוה והודה דאמר שם בהא דפליגי ר"נ ור"ש וצריכא דאי אשמעינן הך קמייתא - בשגג בזריקה - משום דעבד ליה שירות, אבל שחיטה דלא עבד ליה שירות אימא מודה ליה לר"נ ואי אשמעינן שחיטה משום דעבד ליה עבודה, אבל השתחוה דלא עבד ליה עבודה אימא לא, וכיון דשחיטה בשוגג קרבנו ריח ניחוח א"כ כ"ש בהשתחוה ונשאר בצ"ע, ונראה דאף דאמר ואי אשמעינן שחיטה משום דעבד ליה עבודה אינו אלא דהוי ס"ד לומר כן אבל באמת עבודה לא פסלה כלל ודוקא שירות, דהא בודאי שחיטה הוא עיקר עבודה מעבודות עכו"ם כדאיתא במתני' דסנהדרין דף ס' וכדכתיב זובח יחרם, וא"כ למה סבר ר"נ דקרבנו ריח ניחוח, וע"כ דלענין לפסול הכהן בעינן דוקא שירות כדכתיב בקרא ושחיטה לאו שירות הוא ונפסל רק משום דנעשה משרת לעכו"ם, וע"ז אמרינן דבשוגג לא הוי משרת, ומדמוקים ברייתא דעבד עכו"ם ושב, בשחיטה ובשוגג, מוכח דדוקא בשחיטה לא נפסל ולא בהשתחוה והודה בשוגג, ואף דמעיקרא אוקים ר"נ לברייתא בשחט במזיד, ור"נ הא סבר דגם השתחוה והודה במזיד לא נפסל זה ל"ק דלר"נ אה"נ דסבר דסתם עבד עכו"ם הוא בשחיטה או בזריקה דזהו עיקרי העבודות, וע"ז אמר דבזריקה א"א וע"כ בשחיטה, אבל רב ששת דסבר דהשתחוה והודה נפסל ומ"מ משמע דמוקי הברייתא בשגג בשחיטה, וע"כ דטעמא משום דדוקא בשחיטה דכל פסולא הוא משום דנעשה משרת לעכו"ם ובשוגג לא הוי משרת אבל השתחוה והודה הא לא הוי משרת לעכו"ם ומ"מ פסול דחשיב כמו שירות, ולכן אפי' בשוגג פסול.
סוף הספר