אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה יט

הלכה יד

נתנדדה אבן מאבני העזרה לא יעמוד עליה בשעת עבודה עד שתחובר בארץ, ואם עבד עבודתו כשרה הואיל ובמקומה עומדת.
הכ"מ הביא כאן דברי הרמב"ם בפ"א מה' בית הבחירה הל' י' והשגת הראב"ד שם והנה כבר בארתי שם כל ההלכה באריכות אלא שצריך להוסיף דמה שכפל הרמב"ם כאן דאם נתנדדה האבן לא יעמוד עליה שכתב זה כבר שם זהו בשביל סוף ההלכה דאם עבד עבודתו כשרה, ומבואר מה שכתב שם לשון פסולה דקאי על האבן שהיא פסולה מתורת רצפה, וכאן דמיירי לדין עבודת הכהן כתב דלא יעמוד עליה בשעת עבודה ואם עבד עבודתו כשרה, והנה בהל' ו' בארתי מה דכתב הרמב"ם בדין טומאה לגבי קידוש דאם לא קידש לא חילל, ובהל' ה' גבי יציאה פסק דאם לא קידש עבודתו כשרה משום דאף דתרווייהו הם בעיא דלא איפשטא מ"מ גבי יציאה פסק מדין ודאי דעבודתו כשרה ונ"מ דאפי' אם קבל דם דאפשר לחזור ולקבל אינו צריך משום דכשרה עבודתו מדין ודאי, ומשום דפסק כהירוש' דלמ"ד דלינה אינה פוסלת גם יציאה אינה פוסלת, אבל טומאה כיון דהוא נשאר בספק לכן פסק דלא חלל עבודתו ונ"מ בקבלה דאפשר לתקן צריך לחזור ולקבל, וא"כ לפי"ז למה פסק כאן הרמב"ם דעבודתו כשרה כיון דנשאר בספק ומספק אין אנו פוסלין עבודתו, ומזה מוכח כמש"כ שם בהל' ביה"ב ליישב קושיית הכ"מ במה דלא חילק הרמב"ם בין דעתו לחברה בין אין דעתו לחברה, דהא ר' אמי אמר דאין דעתו לחברה לא תיבעי לך דודאי חייצא, וכתבתי דהרמב"ם פוסק להלכה כרבא בסוכה דף ל"ז דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה וה"נ עמידה ע"י דבר אחר שמה עמידה ורק לכתחילה לא יעמוד משום מצות העומדים שם, ע"ש שבארתי בארוכה א"כ מיושב דעבודתו כשרה מדין ודאי ואפי' לענין קבלת דם א"צ לחזור ולקבל.
והנה מה שכתבתי בהל' ביה"ב הוא ממה שאמרתי בשיעור הישיבה לפני כמה שנים ועכשיו ראיתי לאדמו"ר גאון ישראל זצ"ל בספרו שכתב בדעת הרמב"ם דמפרש הא דרבה זוטי דנעקרה האבן ועמד במקומה דהכונה דהאבן עמדה במקומה ואף דהוא נגד הפשטות דלפי"ז צריך לגרוס ועמדה וכמו נעקרה נראה דמלשון הרמב"ם כאן משמע כן שכתב הואיל ובמקומה עומדת דלא הוזכר לשון זה בגמ', איברא דהוא לאפוקי אם אינה עומדת במקומה אלא נסמכת קצת על הרצפה דאז הוו כמו רגלו על האבן, מ"מ אינו מצוי שיוסיף הרמב"ם מה שלא הוזכר בגמ', אבל אם נפרש בגמ' דועמד במקומה קאי על האבן מבוארים דברי הרמב"ם שהם כלשון הגמ', ובטעמא דרבה זוטי דאמר מעיקרא דבעי אם קדיש דוד רצפה עליונה או עד ארעית תהומא, ביאר אדמו"ר לפי פירושו דאף דהאבעיא הוא בעמד הכהן על האבן מ"מ תליא אם קדיש עד ארעית תהומא, דאם קדיש רק רצפה עליונה דצריך שיחול בהרצפה קדושת עזרה ע"כ צריך שתהי' מחוברת דאפשר שיחול בה קדושת מקום, אבל אם קדיש עד ארעית תהומא ובעינן רק שיחול דין רצפת הבית כי היכי דלא תיהוי חציצה בזה שפיר מועיל מה שהיא מסודרת בארץ אע"פ שאינה מחוברת, אך במה דמסיק דהבעיא הוא אם דרך שירות בכך כתב דהבעיא הוא אם תלוש חשיב רצפה, וכונתו דזה גופא תליא בדרך שירות בכך דאם דרך שירות בכך חשיב רצפה, ואי אין דרך שירות בכך לא חשיב רצפה.
אכן לפימש"כ אפשר לפרש באופן אחר ע"פ דרכו, דטעמא דלא בעי משום חציצה משום דסבר כרבא בסוכה דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, וה"נ עמידה ע"י דבר אחר שמה עמידה, לכן בעי מעיקרא אם קדיש דוד עד ארעית תהומא דאז לא הוי חסרון בגדר קדושת עזרה ובסוף מסיק דמיבעי ליה אם דרך שירות בכך ולא משום חציצה, אלא דמיבעי ליה אם דרך שירות בכך לעמוד על הרצפה שאינה מחוברת, ולא דמי לרגלו אחת על האבן דצריך לטעם חציצה משום דתחת האבן יש רצפה, אבל הכא דליכא במקום זה רצפה מחוברת מיבעי ליה אם הוי דרך שירות, וכל זה אם כל הרצפה היא מחוברת ובמקום זה אין האבן מחוברת אינו דרך כבוד, אבל אם כל העזרה כולה היא מסודרת ואינה מחוברת יש לומר דלא הוי חסרון בדרך שירות דאין כאן חסרון בדרך כבוד כיון דכל הרצפה כן.
עוד יש לומר דאפי' אם אין חילוק בגדר דרך שירות בכך בין אבן אחת שאינה מחוברת לכל הרצפה שאינה מחוברת, מ"מ לא קשה עכשיו דמיבעי ליה בדרך שירות דתיבעי ליה כל העזרה, דבאמת צריך ביאור קושיית הגמ' דמאי נ"מ ולמה ליה למיבעי בכל העזרה, ובפרט דלא שכיחא שבכל העזרה יתנדדו האבנים, ולכן צ"ל דמה דפריך מעיקרא אינו אלא לפי"מ דאמר מעיקרא דהאבעיא הוא אי קדיש דוד עד ארעית תהומא או רצפה עליונה, ובזה פריך כיון דהבעיא הוא בעיקר קדושת רצפת העזרה הוי ליה למיבעי הכי בכל העזרה דהא נ"מ אם מאיזה טעם יצטרכו לתקן רצפת העזרה דאף דודאי דאפי' אם קדיש רצפה עליונה אפשר לתקן הרצפה באבנים אחרים, אלא דהכונה דלא קדיש אלא שטח העליון, מ"מ הא נ"מ אם יצטרכו להעמיק העזרה דלא יהי' אפשר אלא בקידוש מחדש, אבל כל זה שייך אם הבעיא היא בעיקר הקדושה, אבל אם הבעיא היא באבן שאינה מחוברת אם דרך שירות בכך לא שייך להקשות דתיבעי ליה כל העזרה כולה דמאי נ"מ ובודאי לא שכיח כלל שבכל העזרה יתנדדו האבנים.
והנה אדמו"ר כתב לפרש דהא דאמר ותיבעי ליה כל העזרה כיון דחסר מקום האבן ומעכב בכל העזרה כדכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל הנה בפ"ב מהל' ביה"ב הל' ג' הוכחתי מדברי הרמב"ם שם בהל' י"ז שכתב כד' הגמ' בדף ס"ב דמדת ארכו ורחבו של המזבח אין מעכבין, ובלבד שלא יפחות מאמה על אמה ובהל' ג' כתב ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה דמוכח דמה דכתיב הכל בכתב אינו מעכב בדיעבד ואינו אלא דין לכתחלה איך לעשות המזבח וממילא אם חסרה אבן בעזרה ג"כ אינו מעכב, ולכן בארתי דאפשר לפרש ע"פ דרכו של אדמו"ר אף שנפרש ותיבעי ליה כל העזרה כפירש"י וכנ"ל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה