אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה יד

הלכה יב

היו מקצת בית אב טמאים ומקצתם טהורים אע"פ שרובן טמאי מת לא יקריבו אלא הטהורים היה כל בית האב טמאי מת יביאו בית אב אחר, היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת, אם היו רוב הכהנים הנכנסין שם בירושלים בזמן הקבוע טמאין יעשו בטומאה.
אם היו רוב הכהנים הנכנסין, הגבורת ארי ביומא דף ו' ע"ב בד"ה טומאת מת כתב וז"ל מה שפסק דאם רוב הכהנים הנכנסים לירושלים בזמן הקבוע טמאים יעשו בטומאה תמוה דאין תלוי ברוב הכהנים כיון דטומאה דחויה אפי' כל הכהנים טמאים ואחד לבד טהור אינו דוחה טומאה וכו' תדע דהא תנן נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשה בטומאה הרי דייק ותני גבי קהל או רובו וגבי כהנים לא נקט או רובן ש"מ דוקא בכל הכהנים טמאים הוא דעושים בטומאה, אבל ברובן אין עושים בטומאה ע"ש שהאריך בזה, ונראה בזה דמקודם עלינו לבאר מקור דברי הרמב"ם ואח"כ נוכל לומר סברתו בזה.
והנה במה שכתב הרמב"ם היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת, כתב בזה הכ"מ דסובר רבינו דלמ"ד דחויה היא אפי' היתה כל המשמרה טמאה מחזירים על משמרה אחרת, ואע"פ שלא הזכירו בגמ' אלא לחזור על בית אב אחר לאו דוקא, אלא משום דלרב נחמן אפי' על בית אב אחר אין מחזירין נקטיה עכ"ל, והוא דוחק לומר דכתב הרמב"ם מסברתו בלא הוכחה מגמ', וראיתי להמרכה"מ שכתב בזה וז"ל עכ"מ שנדחק במראה מקום ולפימש"כ פ"ד מה' כלי המקדש הל' ט' מבואר הדין בב"ק דף ק"י ע"ש עכ"ל, ועיינתי בדבריו שם ונפלאתי שלפי"מ שהוא מפרש שם דעת הרמב"ם וד' הגמ' דב"ק אין שום מקור משם, דשם איתא בגמ' אם הי' כהן טמא בקרבן צבור נותנה לכל מי שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ופריך בגמ' היכי דמי אי דאיכא טהורים טמאים מי מצי עבדי ואי דליכא טהורים עבודתה ועורה לאנשי משמר הא טמאים נינהו ולא מצי אכלי, אמר רבא לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר, וכתב הרמב"ם הי' טמא בקרבנות הצבור וכל הכהנים טמאים נותנו לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר ועורו ועבודתו לאנשי משמר הטמאים, והשיג עליו הראב"ד וכתב זה שיבוש, וע"ז כתב המרכה"מ דהרמב"ם מפרש הגמ' דמיירי בכהן טמא שעובד בקרבן צבור ויש לו קרבן יחיד שלו שהקרבתו בטהורים ונותן לבעלי מומין טהורים בשביל שיש להם זכיה באכילתו שהם יתנו לכהן טהור להקריב, ומ"מ אין הבע"מ יכולין ליתנו לכהן ממשמר אחר אלא דוקא ממשמר זה כשיטהרו ע"ש שהאריך בבאורו, ומלבד שעיקר פירושו לא מסתבר, דמה שבע"מ יש להם זכות באכילה יהי' להם זכות גם בהקרבת הקרבן לזכות בו ליתנו למי שירצו, אבל עכ"פ אין שום שייכות להביא מכאן ראיה לדין זה שכתב הרמב"ם גבי קרבן צבור דאם כל המשמר טמאים מחזרין אחר הטהורים שבמשמר אחר והוא להיפוך וע"כ צ"ל שהי' לו מקודם פי' אחר בהל' כלי המקדש ועל סמך זה כתב כאן ראיה משם, ואח"כ חזר וכתב הפי' הנדפס ולא הוציא כאן מה שכתב לפי פירושו הקודם.
אכן לפי"מ שבארתי בפ"ד מה' כלי המקדש דעת הרמב"ם דמפרש בגמ' כפי' הרא"ש בש"מ דנותנה לכל כהן שירצה היינו שראש המשמר נותנה לכהן טהור ממשמר אחר ואשמעינן דמ"מ עבודתה ועורה לאנשי משמר והיינו שהבשר והעור אינו זוכה כהן העובד, ועל הבשר מפרש בגמ' דהוא לבע"מ טהורין שבאותו משמר, וכהגהת הכ"מ דאינו גורס תיבת ועבודתה בד' הרמב"ם, ומבואר להדיא שאף שכל המשמר טמאין נותנו לכהן טהור ממשמר אחר ומזה הוא שהוציא הרמב"ם הל' זו, אלא דממילא יקשה באמת למה לא הוזכר בסוגיא דיומא אלא דאם הבית אב טמאין מהדרינן אחרי בית אב אחר, ולא הוזכר דאם כל המשמרה טמאין מחזרין אחרי משמרה אחרת, ומזה הוציא הרמב"ם דיש נ"מ מבית אב אחר למשמר אחר דעיקר חיוב העבודה הוא על המשמר שנתחלקו הכהנים לכ"ד משמרות, וזהו דכתיב בקרא לבד ממכרם על האבות וכמש"כ הרמב"ם בהל' ג', ולכן אף שראש המשמר מחלק את כל המשמר לבתי אבות כמבואר בהל' י"א אבל כל המשמר מחוייב כל השבוע של משמרו בעבודת המקדש, ואם נטמא בית אב של היום מחוייב הבית אב השני, וכל המשמר הוא בירושלים כל השבוע כמו שכתב הרמב"ם שם דעולין לירושלים משמר לכל שבת, (ושם בהל' ה' בארתי החילוק בין זכות המשמר לזכות בית אב ע"ש), ולכן כתב כאן הרמב"ם היה כל בית האב טמאי מת יביאו בית אב אחר, היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת, ולא כתב יביאו משום דכל הבתי אבות ממשמר זה הם בירושלים ואפשר להביא אותם, אבל שאר המשמרות אינם בירושלים שלא בשבתן והם מפוזרים בכל הארץ לקבל חלקם בתרומה ושאר מתנות כהונה, ולכן כתב מחזרין על משמרה אחרת, והיינו שיחזרו אחר הנמצאים בירושלים.
ולפי"ז מבואר מה דבגמ' לא הוזכר אלא בית אב ולא משמר משום דלעכב הקרבן צבור הקבוע ולחזור על כהנים טהורים יש נ"מ מבית אב למשמר דבבית אב אחר אפי' רובו טמא מביאין מיעוט כיון דהוא קבוע לעבודה ומחוייב לבוא ובודאי יבוא, אבל לחזור אחר בני משמרות אחרות אין מחזרין אלא א"כ רוב הכהנים הנמצאים בירושלים משאר משמרות הם טהורים דאז אפשר בקל למצוא כהנים שיבואו לעבודה, אבל אם רובן טמאים ומיעוטן טהורים א"א לעכב הקרבן הקבוע ולסמוך על כהנים יחידים שאינם קבועים ומחוייבים בעבודה, ואפשר יסמכו על יחידים שיבטיחו לבוא ואח"כ לא יבואו ויתאחר קרבן התמיד, לכן אין סומכין על בני משמרות אחרות אלא אם רובן טהורין דאז בקל ימצאו עובדים שיבואו בזמנו לעבודת התמיד, ואף כי סברא זו אינה מוכרחת וא"א שהרמב"ם יכריע ע"פ סברא זו מדעתו לחדש כן דבשאר משמרות בעינן רוב טהורים, אבל הסוגיא דיומא הכריחו לזה כיון שלא הוזכר שם אלא בית אב אחר, ומהסוגיא דב"ק מוכח דנותנין הקרבן לבן משמר אחר וע"כ מחלק הרמב"ם דממשמרות אחרות בעינן דוקא רוב הכהנים טהורים.
ולפי"מ שבארנו מיושב הוכחתו של הגבורת ארי דלא כהרמב"ם מדתנן נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים ולא תנן רוב הכהנים, משום דמתני' הא איירי בקרבן פסח ובזה אין חילוק משמרות, וכמו שכתב הרמב"ם שם בהל' ד' דכל המשמרות שוות בקרבנות הרגלים חוץ מתמידין ונדרים ונדבות שמקריבין כהני המשמר, ואף שלא הוזכר בפי' קרבן פסח אבל בודאי הוא מקרבנות הרגלים דהא כתב שם הרמב"ם והוא מהספרי ומנין שאינו מדבר אלא ברגלים שנאמר מאחד שעריך מכל ישראל בשעה שכל ישראל באין בשער אחד, וזהו גם בקרבן פסח כמו בקרבנות הרגל, ולכן שפיר דלא תנן במתני' רוב הכהנים דבק"פ הדין בכל כהני כל המשמרות כמו בכהני כל הבתי אבות דאפי' אי איכא מיעוט טהורים מקריבין הטהורים, וכמש"כ הרמב"ם דדוקא אם היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין אחר משמרה אחרת.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה