אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יב · הלכה כ
הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך טלי מעשה ידייך במזונותייך אין לה מזונות שאילו לא רצתה בדבר זה ולא סמכה דעתה היה לה לתובעו או לומר לו אין מעשה ידי מספיקין לי.
שאילו לא רצתה, כתב המ"מ וכתב רבינו שאילו רצתה בדבר זה וכו' לומר דדוקא כששתקה, אבל אם מיחתה ואמרה איני רוצה לא כל הימנו דמזוני עיקר כמו שנזכר למעלה ופשוט הוא, ורש"י פי' וקבלת עלי' ואפשר שהוא ז"ל יודה ששתיקתה היא קבלה עכ"ל.
והנה הר"ן ר"פ המדיר חולק על הרמב"ם וסובר דבדספקה יכול לומר לה צאי מע"י במזונותיך אפי' בע"כ, אכן הגר"א בשו"ע אה"ע סי' ס"ט סק"ז הביא דברי הר"ן ריש שני דייני גזירות שדעתו כרש"י דדוקא בקבלה עלי' ולדבריו סותר הר"ן א"ע והוא תימה, ונראה דהר"ן מפרש דמה דפליגי רב ושמואל אי פוסקין מזונות לאשת איש ע"כ מיירי הגמ' דעכשיו לא ספקה דאל"כ למה יתנו לה ב"ד מזונות וע"כ דמיירי דעכשיו לא ספקה כגון שהיא חולה, וכמש"כ שם הר"ן בסוף דבריו, ומה דאמר הגמ' איכא בינייהו גדולה ולא ספקה היינו דמעיקרא לא ספקה וכמש"כ הר"ן שהוא שני בצורת או שאינה בעלת מלאכה לכן בודאי לא קבלה, א"כ כל מה דאנו חוששין הוא שמא קבלה ופטור הבעל אף דעכשיו לא ספקה ולכן שפיר סובר הר"ן דאם ספקה ודאי יכול לומר ואינו מחוייב ליתן לה מקודם ועל חולי אינו מחוייב לחוש, אבל שאר פוסקים סוברים בדעת רש"י בדף קי"ז וכן משמע שיטת הרמב"ם כיון שיכולה לעכב שלא ילך למה"י עד שיניח לה מזונות כמו שיראו ב"ד, ואם מסרה ע"י שליש צריך ליתן לה בכל שבוע כדמשמע ממתני' אלא דמלשון הרמב"ם בהל' י' לא משמע דצריך ליתן על כל השבוע.
והנה מסוגיא דגיטין דף י"ב שציין הגר"א דמוכח להדיא דיכול לומר צאי מע"י אפי' בע"כ יקשה משם על הרמב"ם, ונראה דמתחלת הסוגיא לא קשה דלימא דמה דתני שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי דהוא בדלא קבלה, כיון דיכול לתרץ האמת דנ"מ מעבד לאשה בדלא ספיק דעבד אפי' לא ספיק פטור דנהום כריסי' לא שוויא, אבל מהא דאשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה ומוכיח הגמ' מכלל דלא אמר לה דאי אמר לה בעלה אמאי חייב, ומוכח להדיא דיכול לומר לה בע"כ וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מרוצח, ונראה דאינו יכול לומר היינו היכי שפשע הוא ומניחה אבל היכי שהיא פושעת ודאי יכול לומר צאי מע"י ולכן באשה שגלתה כיון שהיא פשעה יכול לומר.