אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה יט

הלכה טז

המקדש בפחות מפרוטה אינה מקודשת, קידשה באוכל או בכלי וכיוצא בו ששוה פחות מפרוטה הרי זו מקודשת בספק וצריכה גט מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר, הא למדת שכל המקדש בשוה כסף אם היה באותה המדינה שוה פרוטה הרי אלו קדושי ודאי ואם אינו שוה פרוטה הרי אלו קדושי ספק, יראה לי שאם קדש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים וכיוצא בהם אם לא היו שוה פרוטה באותו המקום אינה מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שיפסיד ויאבד ולא יהא שוה פרוטה ודבר של טעם הוא זה וראוי לסמוך עליו.
קידשה באוכל או בכלי, המ"מ כתב דמשמע שאפי' ידוע ששו"פ במדי אינן אלא קדושי ספק שאין לך בכסף אלא מקומו ושעתו וכן מוכח לשון רבינו וכן נראה מדברי התו' וכ"כ הרמב"ן ז"ל, עכ"ל.
והנה ברשב"א שלפנינו מבואר להדיא שמפרש בדברי הרמב"ם דאם ידוע ששו"פ במדי היא מקודשת מדאורייתא וכ"כ הר"ן והרא"ש עי"ש ובמה שהקשה הרמב"ן מהא דגזל ונשבע דאם אינו שו"פ א"צ להוליך אחריו ולא חיישינן שמא תתייקר, ולא אמרינן שמא שוה פרוטה במדי, וטעמא משום דאין לממון אלא מקומו ושעתו וכדאמרינן בערכין דף כ"ד דבמרגלית אף שבכרך היא שוה יותר, אין להקדש אלא מקומו ושעתו, וכתב בזה הר"ן דטעמו של הרמב"ם הוא משום דכיון דקבלה הקידושין הוי כאומרת לדידי שוה לי כיון שקבלה א"כ למה צריך לשמא שו"פ במדי וע"כ כמש"כ הר"ן דבדבר שאינו שו"פ אינה יכולה לעשות ממון מדבר שאינו ממון ואף שכתב שם בלשון ספק אבל לדבריו כאן דמסתמא הוי כאומרת לדידי שוה לי א"כ ע"כ צ"ל דבפחות משו"פ לא מהני לדידי שוה לי, א"כ מאי מהני הצירוף כיון דכאן אינה שוה פרוטה ואין לממון אלא מקומו ושעתו.
ונראה דאיכא נ"מ בדין שוה כסף אם עיקר הדין הוא כסף רק דשוה כסף נתרבה ככסף בזה הוי טעמא משום דאפשר למכור השוה כסף ולקבל תמורה כסף, ובזה אמרינן דאין לממון אלא מקומו ושעתו, אבל בדבר דאין צריך מעיקר הדין דוקא כסף, וכמו בקדושין שכ' הרשב"א דלא צריך כלל רבוי דשוה כסף הוא ככסף משום שהיא מקבלת מדעתה ורצונה בודאי הוי שו"כ ככסף, בזה א"צ דיהי' דוקא עכשיו במקום זה ראוי לקבל כסף, אלא דהשו"כ בעצמו חשוב כמו כסף ובזה אם אינו עומד עכשיו אלא בזמן היוקר, וכן אם אינו עומד לימכר כאן אלא במקום היוקר וכמו מרגלית לכרך שבהכפר אין מצוי קונים עליה שפיר שומת המרגלית הוא כמקום היוקר, אלא דבערכין אין שמין כן משום דעיקר דינו הוא כסף וכיון דא"א לקבל כאן עבורה כסף כבמקום היוקר לכן שיימינן כמה שאפשר לקבל כאן במקום הזול.
אלא דכל זה הוא אם בודאי אינו עומד לימכר במקום הזול ובזמן הזול, אבל מה שעומד לימכר גם במקום הזול או בזמן הזול, אלא שאם יוליכו למקום היוקר או אם ימתינו לזמן היוקר יקבלו יותר בזה ודאי לא נימא דכיון שאפשר לקבל יותר נעשה כך שומתו, ומיושב הא דגזל ונשבע דלא חיישינן שמא שו"פ במדי דעכ"פ אינו עומד דוקא שיוליכו הגזילה למדי וכאן אינה שו"פ, אבל גבי קידושין כיון דיש מציאות שהחפץ יהי' שוה להאשה פרוטה כגון אם הולכת עכשיו למדי ותביא החפץ לשם ותקבל פרוטה לכן בזה מהני הא שקבלה האשה מדעתה והוי כאומרת לדידי שוה לי, ובזה מהני לדידי שוה לי כיון דאין אנו אומרים שהחפץ בודאי אינו ממון כיון דבמדי הוא ממון וגם כאן אפשר שיהי' ממון חשוב אצל האשה לכן מהני קבלתה, וכל זה הוא בשביל דגבי קידושין לא אמרינן אין לממון אלא מקומו ושעתו, וכמ"ש, ועיין מש"כ בזה באריכות בדברי הרמב"ם פ"ג מהל' שכירות הל' ג'.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה