אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המקודשת כגט ואינו כותבו אלא מדעתה כתבו שלא לשמה או לשמה שלא מדעתה אף ע"פ שנתנו לה מדעתה בפני עדים אינה מקודשת.
או לשמה שלא מדעתה, בגמ' דף ט' איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת ר"פ ורב שרביא אמרי אינה מקודשת אמר רב פפא וכו' ואימא טעמא דידי ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה בעינן דעת מקנה, וצריך לבאר בעיקר הך ילפותא דר"פ דילפינן שטר קדושין מגט דלכאורה לא דמי לגט דבגט כיון שהוא המקנה בודאי בעינן דעתו לאשווי גט, כיון שהוא הכותב את השטר והוא המקנה, אבל בשטר קדושין דהיא אינה מקנית עצמה לבעל דכי יקח כתיב ולא כי תלקח, והקנאה דידה לא מהני גבי קדושין, ולהדיא אמרינן הכי בגמ' דף ט' אברייתא דכיצד בשטר כתב לו על הנייר או על החרס וכו' בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי הרי זו מקודשת מתקיף לה ר' זירא והא לא דמי האי שטרא לשטר זביני התם מוכר כותב לו שדי מכורה לך הכא בעל כותב ומתרץ הגמ' הכא כתיב כי יקח בבעל תלי רחמנא, וחזינן דהבעל הוא הקונה והוא העושה את השטר, ואף דמה דמסיק בגמ' דהילכתא נינהו היינו דמקרא לא מצינו למילף אבל מההילכתא גופא ילפינן שפיר דהבעל הוא הקונה וא"כ תמוה דאיך מצינו למילף שטר קדושין מגט דבגט הא דבעינן דעתו הוא משום שהוא בעל השטר והוא המקנה אבל בשטר קדושין דהוא הקונה והוא העושה את השטר לשטר קנין, מהכ"ת דניבעיא דעתה בכתיבת השטר, ואולי דעכ"פ היקש הוא ואין משיבין על ההיקש.
ונראה לפמש"כ התוס' בגיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו בני דעה דהא דבעינן דעתו בכתיבת הגט אינו משום שליחות דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר והא דבעינן דעתו הוא משום לשמה דבלא דעתו הוי סתמא ופסול כיון דאשה לאו לגירושין קיימא וכן כתב הר"ן שם וכל זמן שלא צוה הבעל ואפילו רוצה בגירושין לא הוי לשמה דשמא אינו רוצה לגרשה בגט זה וכמש"כ הראשונים ומה שהסופר יכתוב לשם גירושין לא מהני דלא מצי לעשות לשמה רק הבעלים וע"י עצמו חל הלשמה בגט ולכן שפיר מקיש קדושין לגט דודאי משום דין וכתב לא מצינן למילף קדושין מגט דבגט הבעל הוא הכותב ובשטר קדושין אין האשה הכותבת אבל כיון דעכ"פ בעינן שיכתוב לשמה דאפילו להחולקים על התוס' וסוברים דוכתב אבעל קאי ובעינן דעתו לאשויי לסופר שליח על הכתיבה אבל בזה ודאי מודו דבלא דעתו חסר ג"כ בהשלמה וא"כ גבי קדושין נהי דסתם אשה לקדושין קיימי עכ"פ אינה עומדת בסתם להתקדש לאיש זה ואף אם תתרצה להתקדש לו אינו מוכח שתתקדש בשטר זה או בכסף.
איברא דלפי"ז יקשה להך מ"ד דסבר דלא בעינן דעתה כיון דהא דבעינן דעתה הוא משום לשמה א"כ מאי נפ"מ יש בין דעת הבעל לדעת האשה ומה דיליף מגט מה יציאה לא בעי דעתה אף הויה כן הא לא דמי כלל דמה דלא בעי דעתה בגט היינו משום דמתגרשת בע"כ וכיון שהבעל הוא המגרש והוא כתב גט זה לשמה שפיר חל על הגט דין לשמה אבל בקדושין דבעי דעתה ורצונה בעצם חלות הקדושין ודאי דלא הוי לשמה בלא רצונה דשמא לא תתרצה להתקדש לו כלל, וצריך לומר דהך מ"ד סובר דלעשות חלות של לשמה על השטר תלוי בבעלים וכשלא נכתב מדעת הבעלים אי אפשר שיחול ע"ז שם לשמה אבל היא כיון שאינה בעלים ממילא ל"ב דעתה לעשות על השטר חלות לשמה ומה דבעינן רצונה זהו רק לחלות הקדושין דלא שנא ממכר ומתנה אבל השטר הוי שפיר לשמה באם תרצה אח"כ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה