אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה ח

הלכה ז

איזהו אתנן האומר לזונה הא לך דבר זה בשכריך אחד זונה כותית או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין אבל הפנויה אפילו היה כהן אתננה מותר, וכן אשתו נדה אתננה מותר אע"פ שהיא ערוה. נשא אחת מחייבי לאוין כל שיתן לה מחמת בעילה הרי זה אתנן ואסור והזכור אתננו אסור, נתנה האשה אתנן לבועל הרי זה מותר משום אתנן.
הכ"מ הקשה על מה שפסק הרמב"ם דאשתו נדה אתננה מותר כיון דאמר בגמ' דרב מפיק תועבה דדריש מינה לוי דאשתו נדה אתננה אסור לכדאביי דיליף מתועבה זונה כותית, וכיון דהרמב"ם פסק כרבא הו"ל לפסוק כלוי ואני תמה על קושייתו דהא רבא אמר בגמ' דזונה דאתנן וזונה דכהן ילפינן זה לזה מהדדי, ולכן עובר כהן בזונה כותית דילפינן מזונה דאתנן, א"כ גם לרבא ילפינן דזונה כותית אסור באתנן מתועבה.
והנה בגמ' מבואר ללישנא קמא דלרבא גם בזונה מעיקרא אסור והיינו דאם נבעלה מקודם למי שאסור לה שנעשית זונה אם נתן לה אח"כ אתנן אפי' מי שמותר לה הוי אתנן, והרמב"ם פסק דדוקא כותית או למי שהיא ערוה עליו או מחייבי לאווין הוי אתנן, אכן פשוט דהרמב"ם גורס דלא כמו דאיתא בגמ' וכמו שכתבו התוס' שהם גירסות חלוקות דלא פריך בגמ' אלא לאביי, אבל לרבא ניחא מה דקתני כגון אלמנה לכ"ג דמחייבי לאווין הוי אתנן, ובאמת שיטתו נכונה כגירסא זו דהא כן מבואר להדיא בברייתא דרבי אמר אין אתנן אסור אלא כל אתנן הבאות לו בעבירה ואדרבא לגירסא הראשונה קשה דאיך פליג רבא אברייתא דרבי, ובטעמא דמילתא דנ"מ מדין זונה דכהן לדין זונה דאתנן אף דרבא יליף זה מזה, החילוק מבואר דבכהן אסרה תורה שיקח זונה ולכן אשה שנעשית זונה אסורה לכהן, אבל בזונה דאתנן האיסור הוא אתנן של ביאת זנות והיינו ביאה כזו שנעשית האשה על ידה זונה, אבל מה שכבר נעשית האשה זונה מקודם ועכשיו היא מותרת למי שנתן לה האתנן לא הוי אתנן של זונה דלגבי אתנן העיקר תלוי אם האתנן הוא על ביאת זנות.
ובזה מבואר במה דחלוק דין זונה דאתנן מדין זונה דכהן, דבזונה דכהן לא נעשית זונה מביאות איסורי כהונה אלא מביאת מי שהיא אסורה עליו בלאו השוה בכל כמש"כ הרמב"ם פי"ח מהל' איסו"ב והכא באתנן גם בביאת אלמנה לכ"ג הוי אתנן, ובאמת מבואר כן בגמ' לפי ה"ר נתנאל בתוס' במה דאמר בגמ' סד"א הואיל ובנין אב לא ניתסרו ופי' הרר"נ בתוס' דהכונה הוא בנין אב זונה דאתנן מזונה דכהן ושם באלמנה לכה"ג לא נעשית זונה, אלא דבגמ' אינו מבואר עכ"פ טעמא דמילתא, ועוד דבאמת מהגמ' אין ראיה דהא אמר זה לאביי ואביי לא יליף זונה דאתנן מזונה דכהן, וקשה באמת מה דאמר הואיל ובנין אב הוא וצריך ע"כ לפרש דלא נימא דהוי בנין אב ולשון הואיל קשה, ולפנינו נבאר דבאמת הרמב"ם אינו מפרש כן, אבל לרבא קשה כיון דיליף זונה דאתנן מזונה דכהן א"כ אמאי באלמנה לכה"ג הוי אתנן.
אכן לפי"מ שבארנו מבואר גם זה דבאתנן אמרינן דאתנן זונה הוי אתנן של ביאת זנות, ולכן אף דגבי זונה דכהן לא נעשית זונה ע"י ביאת איסורי כהונה זהו משום דגילתה תורה דאיכא זונה ואיכא חללה והן שני שמות ונ"מ לחייב על זה ועל זה כדאמר בגמ' דכהן הבא על אחותו עשאה זונה, חזר ובא עליה עשאה חללה, כיון דכתיב בקרא באלמנה לכה"ג ולא יחלל, ודרשינן שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה ידעינן דחללה היא מאיסורי כהונה ויש עליה שם חללה ולכן ליכא עליה שם זונה, אבל זהו בדין זונה לכהן אבל בדין זונה דאתנן כיון דהעיקר הוא אתנן של ביאת זנות אין נ"מ בין שם זונה לשם חללה דלגבי הביאה בשניהם הוי ביאת זנות, ולכן לגבי אתנן הוי אתנן זונה, דרק לגבי כהן חילק הכתוב בין זונה לחללה, אבל לגבי אתנן מתרוייהו הוי ביאת זנות והוי אתנן.
ונמצא דמה דיליף רבא זה מזה אינו אלא לחייב כהן על זונה דכותית דלא נימא כיון דלא יקחו אינו אלא על בת תפיסת קדושין דהא בזונה ישראלית באמת אינו חייב אלא על קידש ובעל, אבל בעל בלא קדושין אינו לוקה כמו שפסק הרמב"ם בפי"ז מהל' איסו"ב הל' ב' ומ"מ בזונה כותית חייב על ביאה לחוד כמו שפסק שם בהל' ו' וזהו משום דילפינן מזונה דאתנן, ובטעמא דמלתא בארתי בספרי בפ"ג מהל' עבדים הל' ד' ע"ש וכן יליף רבא דאתנן של ביאת חייבי לאוין הוי אתנן זונה, אף דכתיב תועבה משום דילפינן מזונה דכהן דמחייבי לאוין הוי זונה, אבל בזה חלוקין הן דבכהן חייב על אשה שהיא זונה ובאתנן הוי אתנן על ביאת זנות וכנ"ל, והנה קצת מעיקר הדברים שכתבתי מבואר בלח"מ אלא שהוא כתב על דבריו "שכל אלו הם דברים דחוקים אבל הקושיות עצומות עביד לן דעיילנא נפשאי בקופא דמחטא", ולפי מה שבארתי הדברים ברורים ומבוררים.
והנה במש"כ הרמב"ם נשא אחת מחייבי לאוין כל שיתן לה מחמת בעילה ה"ז אסור כתב הכ"מ נראה שטעם רבינו דמשמע דכי אוקימנא אליבא דרבא כגון אלמנה לכה"ג וכרבנן דתופסין בה קדושין, אפי' בקידשה ונשאה מתוקמא, ואינו מיושב דאין דרך הרמב"ם לכתוב מה שלא הוזכר בגמ', לכן נראה דמה דאמר בגמ' סד"א הואיל ובנין אב הוא דמש"כ מפי' הר"ר נתנאל באמת קשה דהא אמר זה לאביי ואביי אינו לומד זה מזה, ופי' רש"י ורגמ"ה בודאי קשה כמו שכתבו בתוס' דקשה להבין, והיכן הוזכר בכתוב פנוי הבא על הפנויה דנימא דוקא היכי דליכא איסור לכן נראה להגיה לדעת הרמב"ם ובמקום "ובנין אב" לגרוס "בנשואין" וכונת הגמ' דקמ"ל אלמנה דסד"א הואיל ואפשר בנשואין אימא לא מיקרי ביאת זנות קמ"ל, וזהו שכתב הרמב"ם נשא אחת מחייבי לאוין ואף דתי' זה לאביי ולר"א דאביי בעצמו הא סבר דדוקא היכי דלא תפסי בה קדושין מ"מ פסק כן משום דמדאביי אליבא דר"א נשמע לדידן לכו"ע דאפי' בנשא הוי ביאת זנות.
והנה הכ"מ הביא מה דתניא בתמורה דף כ"ט אם נתן לה שכר הפקעתה מותר, ופירש"י שכר מה שביטלה ממלאכתה ולא שכר ביאה וכתב ואיני יודע למה השמיטו רבינו, ונראה דבמה שכתב הרמב"ם בהל' ח' איזהו אתנן האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך מבואר דשכר בטלה אינו אתנן משום דשכר בטלה לא נקרא שכרה וראיה דהא אסור ליקח שכר למצוה, והנוטל שכר להעיד עדותו בטלה ולהזות אפרו אפר מקלה והיינו דההזאה פסולה ומ"מ שכר בטלה מותר כמו שכתב הרמב"ם פכ"ג מהל' סנהדרין הל' ה' והוא מהגמ' בכתובות דף ק"ה ע"ש. א"כ מבואר דמה שמקבל שכר בטלה לא נקרא שכר דאינו אלא נוטל בעד זה שלא יפסיד מה שהי' יכול להרויח, וא"כ כיון שכתב הרמב"ם הא ליך דבר זה בשכריך מבואר בזה דאם אינו נותן לה אלא שכר בטלה לא הוי אתנן דלא הוי בשכרה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה