אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה י

הלכה ח

בהמה שנולד בה אחת מן הטרפיות האוסרות אותה באכילה אסורה לגבי המזבח הרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, ואעפ"י שאינה ראויה לקרבן אין פודין אותה שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אלא ירעו עד שימותו ויקברו.
הרי הוא אומר הקריבהו וגו' הכ"מ תמה ע"ז דהא בת"כ ובגמ' דתמורה ממעטינן טריפה מקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה, ולא העלה תי' ברור, ונראה בזה דהרמב"ם כתב אח"כ ואעפ"י שאינה ראויה לקרבן אין פודין אותה שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, והוא מתני' בתמורה דף ל' ע"ב כל הקדשים שנעשו טריפה אין פודין אותן שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים, וקשה דמוכח מזה דבלא הך טעמא היו פודין ע"י שנעשה טריפה ואמאי הא טריפה לא הוי מום כמו שכתב הרמב"ם בהל' י"א שאין חסרון שבפנים מום, וכן איתא להדיא במנחות דף ה' ע"ב ובדף ו' ע"א וכן כתב הרמב"ם להדיא בפ"ז מהל' ביאת מקדש הל' י"ב דטריפה כשר באדם ופסול בבהמה ומוכח דאינו מום, ואין פודין קדשים אלא שהוממו, ומוכח מזה דטריפות הוי כמו מום לענין דין פדיה אי לאו טעמא דאין פודין להאכילן לכלבים, אבל גם זה קשה דהא ממה דמעטינן מקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה אין ראי' דטריפות חשיב כמו מום דהא ה"נ ממעטינן מן הצאן להוציא את הנעבד, ומ"מ אין פודין נעבד בלא מום, ואף דאפשר לומר דהך טעמא צריך אם נעשה בע"מ והוא טריפה אבל פשטות דברי הרמב"ם לא משמע כן, וכן לא משמע כן פשטה דמתני' דתמורה.
ולכן כתב הרמב"ם הך טעמא דהקריבהו נא לפחתך דכתיב שם וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישון פסח וחולה אין רע, ומפרש הרמב"ם דהאי וחולה קאי אטריפה דשאר חולה אם אינו בגדר מום אף דאסור להקריבו משום מבחר נדריכם, אבל בדיעבד מרצה וכמש"כ בהל' ח' ובהך קרא כתיב הירצך דאינו מרצה, והי' אפשר לאוקמי האי וחולה במרתת דפסול גם באדם מדין מום וכמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' ביאת מקדש הל' י"ב. אבל הרמב"ם מפרש הך קרא דוחולה דקאי בטריפה וכמש"כ בהל' ח' דנלמד מהקריבהו נא לפחתך והוא מהגמ' דסוכה וכמש"כ שם, ולכן סובר הרמב"ם דכיון דכתב קרא חולה בהדי מומין דעור ופסח דחולה שהוא טריפה יש לו ג"כ דין פסול כמו מום, ומשום זה הי' אפשר לפדות ע"י פסול דטריפה ורק משום טעמא דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים אין פודין אותן וזהו טעמא דמתני' ואף דילפינן בספרי ובגמ' מקרא דמן הבקר אפשר דזהו עיקר טעמא דפסול טריפה, ומשום זה מפרשינן קרא דדברי קבלה דהקריבהו נא לפחתך על וחולה דהכונה על טריפה ופסול בגדר מום אפי' אינו מרתת, וגלה לן האי קרא דטריפה הוא בגדר מום והי' ראוי לפדיון, אי לאו טעמא דאין פודין להאכיל לכלבים, ואף דלכאורה מאי נ"מ משום איזה טעם אין פודין, אך בהל' י"א יתבאר דשפיר איכא נ"מ לדינא עי"ש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה