תחיית המתים · שהכול שלה
היינו נשואים שנתיים וחצי ללא ילדים, ולמעלה משנה היינו במעקבים רפואיים ובטיפולים שונים. חברה סיפרה לי על הריבה שהרבנית מכינה מהאתרוג של הרב זצ''ל ועל זוגות שזכו בזכות הברכה לישועות ולפרי בטן. מייד לאחר סוכות התקשרנו ללשכת הרב ואמרו שיעדכנו אותנו מתי להגיע.
כעבור שבוע בערך, התקשרו אלינו מלשכת הרב ואמרו לנו להגיע למחרת בבוקר. באותו בוקר היינו אמורים להתייצב השכם בבוקר בבית החולים ''ביקור חולים'' לצורך טיפולי פוריות. בעודי ממתינה ב''ביקור חולים'', בעלי הלך לתפוס מקום בתור הארוך שנוצר ליד בית הרב.
בסופו של דבר, זכינו לקבל מהרב ברכה לזרע של קיימא בתוספת שתי חתיכות מהריבה, חתיכה לכל אחד מבני הזוג בכוס קטנה עם פתק בכתב ידו של הרב. כמדומני שעל הפתק היה רשום: ''ברכתו שהכול'', אבל אנחנו לא זוכרים זאת בוודאות.
בדיוק שבועיים לאחר מכן נתבשרנו שההיריון נקלט, והרגשנו שברכתו של הרב עמדה לזכותנו. בתום 42 שבועות, לאחר למעלה משלוש שנים של תפילה וציפייה, נולד בננו הבכור. היה זה בדיוק באותה יממה בה עלה אחי, רס''ן בניה ריין הי''ד, בסערת הקרב השמיימה במלחמת לבנון השנייה. במוצ''ש לפנות בוקר
בירכנו ''דיין האמת'' על אחי הי''ד, וביום ראשון לפנות בוקר בירכנו ''הטוב והמטיב'' – כי ''חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה''.
זכינו לברכתו של הרב לקרוא לבננו על שם אחי – בניה אורי. בימי השלושים, הלכו אחותי וגיסי לקבל ברכה מהרב לקראת אירוסיהם וסיפרו לרב את סיפור הלידה. אחותי סיפרה שהרב מייד קרא לרבנית ואמר לה: ''תשמעי מה קרה בזכות הריבה שלך''. כאן למדנו שיעור נוסף על הכבוד והערכה שהרב רוחש לרבנית – ''שהכול שלה''.
(יהודה ומורשה פרוינד)