תחיית המתים · על הניסים ועל הנפלאות
היה זה בחנוכה של שנת תשס''ח. בתקופה ההיא היתה בתנו עטרת בת ארבע שנים. היא נולדה ביום ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, ולכן קיבלה שם כל כך גדול וחזק, שם שמכתיר את הקדוש-ברוך-הוא, ''עטרת''.
מיום הולדתה היא היתה בריאה לחלוטין. ערב אחד ראינו על פניה שטפי דם שלא הכרנו. מתוך בורות חשבנו שזה בגלל חום גבוה, נתנו לה ''אקמול'' והשכבנו אותה לישון. בבוקר היה כבר כל גופה מכוסה שטפי דם. לאחר התייעצות טלפונית עם ד''ר מתי ארליכמן נסענו למיון ילדים בבית החולים ''שערי צדק''.
האחות שקיבלה אותנו במיון ילדים קלטה מייד את מצבה הקשה של עטרת, והיא רצה איתה לחדר הטיפולים עוד לפני שנרשמנו בקבלה. תוך שניות היה החדר מלא ברופאים ובאחיות. כולם חבשו על פניהם מסיכות בד ולבשו כפפות על ידיהם. הם התחילו לחבר את עטרת לאין-ספור מכשירים ועירויים. אחד הרופאים אמר לנו שהמצב אינו טוב ואין הרבה סיכויים שעטרת תשרוד יותר מ-24 שעות, כיוון שפגע בה החיידק הטורף האלים ביותר שיש (מנינגוגוקוס). עוד הוסיף שהסיכוי להחלמה מהמצב שבו היא נמצאת שואף לאפס.
קשה לתאר את תחושותינו באותה שעה. לא העלינו על דעתנו שבתנו האהובה נמצאת במצב כל כך קשה. הוציאו אותנו מהמיון, ישבנו בחוץ ובכינו כפי שלא בכינו מעולם. ואז קרה לי משהו שאני מתקשה מאוד להסביר. פתאום הרגשתי תחושה מאוד חזקה של אמונה פשוטה ותמימה ואמרתי לאלדד, בעלי: ''לרופא יש הידע הרפואי והוא חייב למסור לנו אותו. לנו יש את ריבונו של עולם, שהוא קובע מי יחיה ומי ימות, הוא זה שנתן את המחלה והוא היחיד שיכול להסיר אותה. אני בטוחה ב-100 אחוזים ולא רק ב-99.9 אחוזים, שעטרת תבריא ותחזור להיות אותה ילדה מקסימה כפי שהיתה''.
מאותו רגע הרגשנו תחושה גדולה של כוח ועוצמה ולא הפסקנו לרגע להתפלל ולקרוא תהילים. כמו כן העברנו הודעות לאנשים שונים בבקשה שיתפללו עליה.
תוצאות בדיקות ה-C.T. הקשות הראו לנו באופן חד-משמעי עד כמה החיידק הטורף פגע בה קשות ועד כמה חייה תלויים מנגד ממש כחוט השערה. כשהגיעו התוצאות השעה היתה שעת לילה מאוחרת. למרות השעה החלטנו לנסות ולהגיע לצדיק הרב מרדכי אליהו זצ''ל, על-מנת שיברך את בתנו וידריך אותנו כיצד להמשיך לפעול. קשר טלפוני לא הצלחנו ליצור עם הרב, ופנינו לגיסי, יאיר מעיין, שהיה מאוד מקורב לרב, וביקשנו שישיג קשר עם הרב עבורנו. מפאת השעה המאוחרת יצר יאיר קשר עם הרב דרך בנו שלמה, חברו. הרב הורה לנו לערוך ליד מיטתה בבית החולים פדיון נפש ופדיון כפרות. בעלי קיבל הסבר מפורט כיצד לערוך טקס זה, ועשה בדיוק כפי שהורה הרב. ביקשנו גם לשאול את הרב האם יש צורך להחליף את שמה, ותשובתו היתה חד-משמעית: ''לא. שמה הוא שם חזק''.
אני התקשרתי לרב אליהו בן-טובים מצפת שסיפר שבדיוק היום הוא עורך בקבר האר''י בצפת סיום ל'משנה ברורה' ויבקש שם רחמים עליה. ''צירוף המקרים'' הזה זעזע אותי, כיוון שסבתי היתה נכדתה של חנה גלברט, אחות ה''חפץ חיים''. ביקשתי מהרב בן טובים שיפנה ל''חפץ חיים'' ישירות בזמן הסיום ויבקש רחמים על נינת סבתי, מרים מורגנשטרן ז''ל, שה''חפץ חיים'' הכיר באופן אישי ממש.
התוצאות לא איחרו לבוא: למרות כל התחזיות ובניגוד למה שהרפואה יודעת על בצקות ושטפי דם במוח, שמטבעם אינם יכולים להיעלם, בבדיקת C.T. שנערכה למחרת לא היה זכר לאותם בצקות ושטפי דם. אני זוכרת שהגיע רופא עיניים על-מנת לערוך שנית את הבדיקה, ומה שהוא ראה הקפיץ אותו והוא הלך לדווח על כך לד''ר שחרור-קרני. הם הורידו שנית את מיטתה לחדר ה-C.T.. אני חיכיתי והזמן נראה לי כנצח, אבל כשהרופאים יצאו מהחדר הזה, זו היתה הפעם הראשונה שראיתי חיוך על פניהם. ''אין לנו הסבר רפואי למה שקרה, אבל כל הבצקות ושטפי הדם נעלמו'', אמרו נדהמים. ''אין הסבר רפואי'' היה משפט ששמענו הרבה באותם ימים.
עדיין חיכתה לנו דרך ארוכה. עטרת היתה ללא הכרה והרופאים חששו מנזק מוחי. אבל אחרי שראינו בחוש את נוכחותו של הקב''ה, האמנו בכל לבנו שהוא לא יעזוב אותנו עד הרפואה השלמה. בתחילת השבוע שאחריו, החליטו הרופאים להתחיל ולהוריד את המינונים של ההרדמה ולנסות להעירה. היא היתה חלשה מאוד אבל בגלל צורך במיטות בטיפול נמרץ היא הורדה למחלקת ילדים.
לאחר כמה ימים קרה הנס. בתנו התעוררה וראתה את בעלי יושב ליד מיטתה. היא אמרה לו: ''אבא, אתה יודע, יש רק ה' אחד, והוא שקוף ולא בצבע כחול, לא רואים אותו, והוא נמצא בכל מקום והוא אוהב אותי ושומר עליי''.
קשה לתאר את התחושות שחשתי באותו רגע. חשתי באופן המוחשי ביותר כמה שהקב''ה שומע תפילה. הרגשתי שהקב''ה בכבודו ובעצמו ''יושב'' על מיטתה של עטרת, אוחז בידה ומלטף את ראשה. לא פחות.
כשהגעתי אליה באותו בוקר לבית החולים, אמרתי איתה יחד: ''מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך''. הרגשתי ממש צמרמורות חזקות מעוצמת המילים שפתאום הפכו מוחשיות כל כך.
החל מאותו בוקר התחיל שיפור במצבה של עטרת, ותוך שבוע שוחררנו. שבועיים לאחר מכן היא הצליחה אפילו לעלות במדרגות. היום, ברוך ה', היא בריאה ושלמה.
הסיפור הזה הוא מדהים, זכינו לראות את התערבותו העל-טבעית של הקדוש-ברוך-הוא בעיניים ממש. זכינו וחווינו נס מעל לטבע. הרגשנו ואנחנו מרגישים מאז בצורה מוחשית מאוד את יד ה'. הלוואי ונצליח ונזכה לראות במהרה ממש גם את משיח צדקנו.
(אלדד ואביגל כהן, כוכב-השחר)