תחיית המתים · מדוע כעס הרופא?
בתקופה ההיא שימשתי כיו''ר מנהלת הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים. בזכות זה זכיתי והרב זצ''ל היה קורא לי: ''המוכתר של העיר העתיקה''. מתוקף תפקידי הכרתי אנשי מינהל בכירים, ואחת הנשים הבכירות שהכרתי פנתה אלי פעם בבקשה להפגש עם הרב. ''אני צריכה ברכה דחופה לבת שלי, שחולה במחלה ממארת בעמוד השדרה'', הסבירה.
ביום שישי הגענו לבית הרב עם הילדה החולה. הרבנית שתחיה שאלה את הילדה בת השתים-עשרה מה קרה לה, והילדה הקטנה אמרה לרבנית: ''אני חולה במחלת הסרטן ואני לא רוצה למות''. הרבנית קפצה לשמע דברים נוראים כאלה מילדה כל כך קטנה, ואמרה לנו לחכות רגע כי הרב צריך עוד מעט לצאת לברית מילה ובדרך הוא יברך אותנו.
הרב הגיע כשהוא לבוש בגלימה בדרך לברית. הילדה עמדה ואמרה לרב: ''הרב, אני רוצה ברכה מהרב. הייתי אצל הרבה רבנים ואמרו לי שאם אני אקבל ממך ברכה אני אחיה. אני רוצה ברכה''.
הרב שאל אותה ''מה יש לך?'' והיא ענתה ''סרטן בעמוד השדרה''.
האמא התערבה ואמרה: ''בעוד יומיים, ביום ראשון בשעה 06:30, היא צריכה לעבור ניתוח בעמוד השדרה''. הרב שאל על שמות הילדה והאמא, נכנס לחדרו, חזר ואמר לילדה: ''אין לך שום דבר, את לא צריכה ללכת לשום טיפול''.
האמא, שלא כל כך הכירה רבנים, התקוממה ותמהה איך אפשר לעשות דבר כזה: ''ב'שערי צדק' אבחנו את הסרטן, שלחו אותנו ל'הדסה' כי זה מסובך מדי. שני בתי חולים קבעו שהילדה חולה והניתוח דחוף, ואתה אומר לי שאין לילדה כלום?!''
ענה לה הרב: ''תראי שהיא בריאה לחלוטין. תתקשרי לרופא ותאמרי שאת דוחה את הניתוח, והוא יסכים. תתקשרו לד''ר אפרים שמבה''. הרב היה צריך לצאת לברית, שם כבר חיכו לו, והאמא של הילדה היתה מאוד נבוכה: ''מה לעשות? הרי עם כל הכבוד לרב, אי-אפשר לסמוך על דבר כזה'' אמרה.
הרבנית יצאה אחרי הרב למעלית ואמרה לו: ''תתפלל, היא חייבת לחיות. היא רק ילדה קטנה. מה היא עשתה? תברך אותה''. הרב אמר: ''אין לה כלום, אבל אם את רוצה – אברך אותה'', ונכנס למעלית.
יצאנו מבית הרב והתקשרנו לרופא לבדוק האם אפשר לדחות את הניתוח. הוא מאוד כעס ואמר: ''מי זה הרב הזה? יש פה צילומים. רואים את הגידול בכל הצילומים. אני עושה את הניתוח בכל מחיר''. לאחר מכן הוא התרכך מעט ואמר: ''תתקשרו בעוד חצי שעה''. בתום חצי שעה הוא אמר: ''נדחה את הניתוח, תבואו ביום רביעי בין 22:00 ל-24:00 בלילה''.
גם לאם הילדה היה קשה לדחות את הניתוח שהיה אמור להיות ביום ראשון, אבל לקראת כניסת השבת היא הסכימה לדחייה, וביום רביעי היא באה לרופא אחרי שעשו לילדה צילומים פעם נוספת.
בשעה 02:00 לפנות בוקר קיבל הרופא את האמא והתחיל לצעוק עליה: ''מה עשית? עשית כשפים?'' האמא לא הבינה ושאלה למה הרופא צועק, אבל רופא המשיך ואמר: ''זה מסוכן! ראינו את הגידול בכל הצילומים''.
''אז למה אתה צועק עכשיו? תנתח!''
''אין מה לנתח'' – הסביר לה הרופא הכועס, ''אבל זה עוד יחזור לה. אתם עושים משחקים!''.
האמא עוד לא הבינה מה שקורה ושאלה שוב את הרופא: ''יש לה גידול או אין לה גידול?''
''את לא רואה שאין גידול?!'' אמר הרופא כשהוא מנפנף בצילומים החדשים. ''בצילום החדש לא רואים שום גידול, אבל זה יחזור חזרה. לא עושים משחקים כאלה''.
סוף-סוף הבינה האם שאין גידול ואין ניתוח ונשמה לרווחה.
מספר ישראל טויטו: ''היא התקשרה אלי באמצע הלילה וקראה לי בדחיפות. היא סיפרה לי את כל הסיפור והראתה לי את הצילומים החדשים. היא אמרה לי: מעולם לא פגשתי איש פלא כמו הרב. איך לא יודעים עליו כולם? איך לא האמנתי לו בתחילה?''
כעבור למעלה משנה פגשתי את האמא ואת הבת. בריאה, שלמה, חזקה וגדולה.
מדהים.
(ישראל טויטו, אל''מ במילואים)