תחיית המתים · לחיי היולדת ולשלום הבן
פעם קיבלתי טלפון מגיסי כי אשתו, שהיא אחותי, נמצאת בסכנה גדולה. היא היתה בחודש התשיעי להריונה והחלה לאבד דם רב. רופא הוזעק אליה מייד, ובגלל המצב החמור לא היה זמן להזמין מסוק.
בתקופה ההיא הם גרו בגוש-קטיף, ובית החולים הקרוב היה בית חולים ''ברזילי'' באשקלון. המרחק היה גדול מדי והיה חשש לחייה וגם לחיי העובר שנשאה ברחמה. גיסי התקשר אלי מהאמבולנס הדוהר כשקולות הסירנה נשמעות ברקע. הוא תיאר לי את המצב הקשה וביקש שאלך לרב זצ''ל דחוף כדי לקבל ברכה להציל את אשתו.
רצתי לבית של הרב, ותוך כדי ריצה התקשרתי לרב יהודה מוצפי שאמר לי כי רק בעוד חצי שעה הוא יהיה ליד הרב, אבל הוא הציע לי ללכת לבית ולהכנס בדלת האחורית. כך עשיתי, הרב פתח לי את הדלת וסיפרתי לו על המצב הקשה. הרב הניח ידיו על ראשו והתפלל, ואני ישבתי מולו וקראתי פרקי תהילים. לאחר מספר דקות הרב הרים את ראשו ואמר לי: ''לחיים טובים ולשלום''. שאלתי את הרב: ''מה עם העובר?'' והרב חזר על דבריו: ''לחיים טובים ולשלום''.
יצאתי מהחדר והתקשרתי לגיסי, שבישר לי כי ממש ברגע זה נולד לו בן, וליולדת ולילד שלום. חזרתי אל הרב וסיפרתי לו. חיוכו של הרב אמר את הכול.
(עוזי ברנע, מגבאי בית הכנסת ''היכל יעקב'')