אור ברסלב
אביהם של ישראל תחיית המתים › הסיפור של שרון נחשוני

אביהם של ישראל

תחיית המתים · הסיפור של שרון נחשוני

הרב מסנגר על מ''פ בצבא

הייתי חייל ביחידת שמשון, יחידת המסתערבים של פיקוד הדרום. יום אחד יצאתי עם מכונית הסובארו שלי לשירות מילואים במחנה ג'וליס. נסעתי בכביש יבנה-גאליה, ואחרי ארבע דקות של נסיעה, התפוצץ לי הגלגל השמאלי הקדמי. הרכב סטה אל המסלול הנגדי והתנגש בעוצמה רבה חזיתית ברכב מסחרי שבא ממול... היד שלי נתפסה בתוך ההגה, נחבטתי בכל הגוף, ואחרי כמה שניות איבדתי את ההכרה. נסעתי במהירות של 60 או 70 קמ''ש. ברגע ההתנגשות המנוע של הסובארו הגיע לתוך הספסל האחורי, הכיסאות הקדמיים נמרחו ושברתי את האגן. המנוע קפץ לי על הרגליים, הכיסא שעליו ישבתי נשבר, יד שמאל שלי התרסקה כולה, שתי הרגליים נפגעו, שטף דם בריאות, יצא לי דם מהפה וקיבלתי מכה חזקה בראש מהכיסא של הילד. לא נשמתי, איבדתי את ההכרה. הייתי לכוד בתוך המכונית.

זמן רב לקח לנסר את המכונית ולחלץ אותי מתחת המנוע שישב עלי. לא נשמתי ולא היה לי דופק, הכול היה מרוסק והרופאים קבעו את מותי וכיסו את גופתי בסדין. החוקר המשטרתי שהיה במקום ומילא את הדו''ח, דיווח על מותו של אחד מן הנפגעים.

בפקק הגדול שנוצר במקום נתקע גם אוטובוס מס' 212 שנסע מאשדוד לרחובות. מן האוטובוס ירד אדם צעיר שהציג את עצמו כחובש, ואולי כרופא צבאי, על הכותפות שלו היה כתוב ''קצין רפואה''. ''האם אני יכול להגיש עזרה?'' – שאל האיש, והרופאים כיוונו אותו ''תגיש עזרה לאלה הפצועים ששוכבים כאן''.

''רגע אחד'', אמר האיש מן האוטובוס, ''ומה העניינים עם זה ששוכב פה מכוסה?''

''עזוב'', השיבו לו, ''הוא מת''.

האיש בדק אותי ביסודיות, הוציא עט כדורי מכיסו, ובו במקום ביצע באמצעותו ניתוח שדה שנקרא ''טרוקר'' – ניקוז ופתיחה של הריאה, שחרור הנוזלים שהצטברו ושחרור הנשימה. הצוות הרפואי במקום שם לב פתאום, כי אחרי 17 דקות מקביעת המוות לפתע הגופה מתחילה לחרחר ולנשום. הם נפנו אלי במהירות, המשיכו את הטיפול ופינו אותי לאמבולנס. לאחר מכן חיפשו צוותי ההצלה במקום את הרופא הצבאי, אך לא מצאו אותו. האוטובוס המשיך בינתיים בדרכו והאיש נעלם...

מספר גיסו של שרון, מר שחר אשבל: ''שרון הוכנס לחדר הניתוח, וכשהוא היה בחדר קיבלנו אנחנו המשפחה את הידיעה המעציבה מאוד, שהדודה מרים נפטרה. היא היתה חולה זמן ממושך במחלה קשה, אישה צדקנית, בעלת חסד גדולה, שכל חייה עזרה לזולת, אשת חיל אמיתית...''.

כששרון התעורר מהניתוח הוא שאל מייד: ''מה עם הדודה מרים? איפה היא? האם היא חיה או שהיא נפטרה?'' ואנחנו, בעצת הרופאים, שיקרנו לו ואמרנו שהדודה חיה ומרגישה טוב. אך שרון התעלם מתשובתנו וחזר שוב ושוב על השאלה, ברור היה שהעניין מאוד מטריד אותו. התקשינו להבין מדוע הוא כל כך דואג דווקא לדודה מרים. לא הבנו מה קרה לו. מקטעי הדברים הבנו שהוא עבר חוויה רוחנית מאוד גדולה.

יום אחד הוא שאל אותי האם אני מכיר את הרב מרדכי אליהו, והשבתי שלא. הוא אמר שהוא חייב לחפש ולפגוש אותו. לא הבנתי מה בוער לו, ובמקביל הוא לא הפסיק לשאול מה עם הדודה מרים. רק אחרי כמה ימים הוא סיפר לנו כי הוא היה בעולם העליון. הוא פחד לספר לנו מה היה שם, הוא פחד שיחשבו שהוא השתגע. אבל אחרי זמן הוא הסכים לספר כי תוך פרק הזמן של השבע-עשרה דקות שבהן הוא הוגדר כמת קליני, הוא ראה את עצמו בעולם אחר, שהוא תיאר לנו אותו באריכות רבה. הוא תיאר לנו את המשפט שעשו לו שם עם קטיגור וסניגור.

הקטיגור אמר: ''או אתה, או הדודה מרים, אחד מכם נשאר כאן''. בתחילה לא הבנתי מה פתאום מדברים על הדודה מרים, איך היא נכנסה לכאן. אבל לפתע הבחנתי בה, נמצאת לידי על הבמה. אחד מהם חייב להשאר בעולם האמת. מייד קפצתי ואמרתי: ''אני מוכן להישאר''.

אבל ''הקול הטוב'' התחיל לדבר ואמר, שבעצם שנינו, גם אני וגם הדודה, אנחנו נשמות כוללות. נשמות כוללות הן נשמות אחראיות, דואגות, מסורות למשפחה, כפי שהסבא היה – לגמול חסדים כמוהו, לחתן יתומים ואלמנות, לעזור לזולת. ואם לא, הוא יישאר, ותרד נשמה חדשה לעולם בתוך תינוק שייוולד במשפחה, הנשמה החדשה תמשיך את מעשי הסבא, כי השושלת צריכה להימשך. ואז החל משפט שבו עברו איתי על כל מה שעשיתי בימי חיי.

בסופו של דבר התערב הרב שלא הכרתי, ורק אחר כך כשפגשתי אותו ראיתי שהוא הוא. הוא התערב בשבילי ואמר כי הוא ערב לי שאני אחזור לעולם הזה ואתקן את דרכי. שאני אעשה עכשיו מעשי חסד ואשלים את תיקוני בעולם הזה.

הייתי חייב לפגוש אותו. הגעתי ללשכה שלו על קביים, וכשנכנסתי אליו ראיתי שזה ממש אותו בן-אדם. צעקתי שם: ''זה אתה. זה אתה''. מייד רצו אלי אנשי הלשכה, כי הם חששו לשלומו של הרב, אבל הרב עצר אותם ואמר לי: ''אתה תעשה את מה שקיבלת עליך?'' השבתי לו בחיוב.

הוא שלח אותי לבן שלו בצפת, והבן שלו אמר לי שאני צריך קודם כל לספר את הסיפור שלי, לחזק את האנשים. אבל אני צריך גם להתחזק בתורה בעצמי. לדעת ללמד אנשים את העיקר, שזה התורה, והסיפור יהיה רק ההקדמה שפותחת את הלב.

כך עשיתי. הלכתי ללמוד בישיבת הדרום, ובמקביל הייתי הולך להרצאות לספר את הסיפור מתוך העומק והגודל של התורה שלמדתי באותם ימים. מסתבר שהעצה של הלימוד היתה טובה עבורי, כיוון שעם השנים התקדמתי בלימוד וקיבלתי סמיכה לרבנות. היום אני משמש כרב אוגדת עזה ומנסה להמשיך את האור של המשפחה שלנו, כפי שלמדתי בעולם העליון.

(הרב שרון נחשוני, רב אוגדת עזה)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה